הניצול היחידי מאניה שנטרפה בים
נזרק לאי בודד,
הוא התפלל בלהט לאלוקים שיציל אותו.
תשוש רעב ופצוע הוא הצליח לבנות
לעצמו צריף שיהיה לו למחסה מפני חיות טורפות.
באחד הימים כאשר יצא מהצריף לחפש מזון,
] פרצה דליקה וכילתה את הצריף ואת מעט חפציו,
להבות האש גדלו והתפשטו ואף איימו לשרוף
את היער כולו.
הוא גנח בצער ופנה בכעס אל אלוקים
איך יכולת לעשות לי את זה?
איך אתה מביא עלי אסון אחר אסון?
למחרת בבוקר הוא קם לשמע רעש מנועים של ספינה מתקרבת, היא באה כדי להציל אותו.
איך ידעתם שאני כאן? שאל את מושיעיו,
ראינו את סימני האש והעשן ששגרת אלינו, ענו לו.
קל מאד להתייאש כשדברים לא קורים
כמו שאנחנו חושבים שהם צריכים לקרות,
זה אמנם קל אבל אסור לנו להתייאש,
כל מה שקורה בעולם הזה קורה עם סיבה, תכלית וכוונה.
ובכל דבר אפילו הקשה ביותר, צריך לחפש
את קצה החוט המוביל לדבר הבא.
אז תזכרו את זה בפעם הבאה
כש"הצריף הדל שלכם נשרף"
זה יכול להיות סימן עשן שנשלח למקום
שאליו הוא צריך היה להישלח.
כדי להוציא אתכם מאיפה שאתם תקועים
למקום חדש וטוב יותר.
{רבי נחמן מברסלב}