מידות והנהגות

קדושים תהיו, הדא הוא דכתיב (תהלים כ): ישלח עזרך מקדש.

רבי ברכיה, בשם רבי סימון אמר:

מעשה בקרתני (איש כפר)באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין. אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן.

א"ל: אתון ידעין כמה שנין אנא שרי הכא ואתין ונפקין אתון ונשיכון ברמשא, ובטיהרא ולית אתון מתנזקין, וכדון תהון ידעין, דהא רוח ביש בעי מישרא הכא, והא מזיק ברייתא.

א"ל: ומה נעביד? [הרוח סיפרה לאבא יוסי שהיא שורה במקום כמה שנים, וכל הגברים והנשים שבאו למעין בוקר וערב לא נזוקו,וכעת הגיע רוח מזיק לבריות שרוצה להיות במקום הזה]

א"ל: אזיל ואסהיד בבני מתא, ואמור להון: מאן דאית ליה מכוש, מאן דאית ליה פס, מאן דאית ליה מגרופי, יפקון הכא למחר עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין על אפי מיא, וכד אינון חמיין ערבוביא דמיא יהון מקשיין בפריזלא, ואמרין: דידן נצח  ולא יפקון מן הכא, עד זמן דיחמון חרדה דדמא על אפי מיא.

(א"ל לך ותצווה לבני המקום שלך מי שיש לו מכוש,מעדר,מגרפה וכל כלי ברזל יצאו מחר למעיין ויהיו מסתכלין במים כאשר יראו שהמים סוערים (הקרב התחיל)יהיו מקישים בכלי הברזל ויאמרו לנו הניצחון ,לנו הניצחון ולא יעזבו המקום עד שיראו כעין דם על פני המים)  

אזל ואסהיד בבני קרתא, ואמר להון: מאן דהוה ליה מכוש, מאן דהוה ליה פס, מאן דהוה ליה מגרופי, נפקון למחר לתמן עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין כלפי מיא.

כיון דחמו ערבוביא במיא, הוון מקשיין בפרזלא, ואמרו: דידן נצח, דידן נצח, ולא עלון מן תמן, עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא.

והרי דברים ק"ו, ומה אם הרוחות, שלא נבראו לשום סיוע, צריכין סיוע, אנו שנבראנו לסיוע עאכ"ו!

הוי, ישלח עזרך מקדש:

העידוד הוא כלי חשוב ומועיל להצלחה,אם הרוח שאינה שייכת למין האנושי  בקשה מהם לעודד אותה בקרב נגד הרוח השני כ"ש אנחנו בני האדם שזקוקים לסיוע הזולת שצריכים לתת מילות עידוד אחד לשני כדי להרים ולחזק אותו למען הצלחתו.

אחד הסודות בחינוך ילדים מוצלחים מגיע מהשיטה הזו הנלמדת כאן, לעודד ילד הנמצא בתחילת דרכו בחיים זה נותן לו כוחות וסיוע לכל חייו, ילד צריך לעודד כדי שיהיה לו בטחון אומץ ואמונה ביכולת שלו להצליח, והדברים חשובים מאוד, גם ילד שנראה די בטוח בעצמו ואפילו קצת שחצן זקוק לעידוד ולמילה טובה וההורים צריכים לשים לב שלא לבזות ילד או להבליט כשלון שלו כי אז זה יתפס בו לאורך זמן ומי יודע אם זה לא ילווה אותו למשך כל החיים כפי שהרבה מבוגרים ספרו שבגלל הוריהם אירע להם כך וכך.

"חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים"

חזית איש מהיר במלאכתו
זה יוסף דכתיב ביה:
(בראשית לט) ויבא הביתה לעשות מלאכתו.

רבי פנחס אומר בשם רבי שמואל בר אבא:
כל שהוא משמש את רבו כראוי,הוא יוצא לחירות.
מנין אנו למדין?
מיוסף על ידי ששמש את רבו כהוגן, יצא לחירות.
לפיכך,

לפני מלכים יתיצב
זה פרעה, שנאמר: (שם מא) וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור.

בל יתיצב לפני חשוכים
זה פוטיפר, שהחשיך הקדוש ברוך הוא את עיניו וסירסו.

שימו לב למדרש המופלא הזה,עבד שמשמש את רבו כראוי מובטח לו שישתחרר מהעבדות,מדוע?הרי זה תפקידו של עבד לעשות מלאכתו נאמנה?
הסיבה לכך היות שכל הדברים בעולם מתנהגים על פי דרך התורה "הקב"ה צפה באורייתא וברא עלמא" כל חוקי העולם הפיזי והרוחני מוכתבים ע"י התורה אין דבר אחד יוצא מכלל זה כי כך ברא הקב"ה עולמו.
כאשר אדם עובד את בוראו כראוי הקב"ה משליטו על כל הבריות ומרוממו מעל כל מלאכי מעלה ויש לו חירות מכל העולם הזה והבא כפי שכותב הזוהר, וכך היה לאדם הראשון קודם החטא, הנהגה זו מביאה לידי כך שאדון שקנה עבד הוא כעין מלכותא דלמעלא ומי שעובד אותו כראוי זוכה לצאת לחירות עולם בדיוק כמי שעובד את בוראו.
אליעזר עבד אברהם היה עבד כנעני עליו נאמר "עבד עבדים יהיה לאחיו" "לעולם בהם תעבודו" "ארור כנען" ומתוך שעבד לאברהם באמונה יצא לחירות (גמ'),יוסף היות ונמכר לעבד לא יכל לצאת לחירות כי אצל המצרים עבד אינו משתחרר לעולם הוא נשאר עבד עולם ובוודאי שאינו יכול להיות שליט והיאך זכה יוסף לצאת לחירות מתוך שעבד כראוי את אדונו זכה לצאת מעבדות לחירות עולם.

טבי היה עבדו הכנעני של רבן גמליאל, שחז"ל מעידים עליו שהיה תלמיד חכם.

"וכשמת טבי עבדו – קבל עליו תנחומין. אמרו לו תלמידיו: לא למדתנו, רבינו, שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה"(עבד נאמן) ובמקום אחר בגמ' כתוב ששחרר את טבי (למטרה מסויימת)

"תנא דבי אליהו - אשרי אדם שמשים עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי ויושב וקורא ושונה בתורה בכל יום תמיד, ומיד רוח הקדש שורה עליו"

"אמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל תהילה"(חזו"א)

לכל אומה שגלו יש מידה שלילית מסוימת, את התכונה השלילית הזו היה על היהודים לתקן, וע"י תיקון מידה זו היו מעלים ניצוצות הקדושות שהיו לאותה אומה ונשבו ע"י המידה הרעה שיש באותה אומה ולא נתנו לניצוצות לצאת, ולכן הוצרכו ישראל (מפאת חטאם) לצאת למסע ארוך לתקנם ולהעלותם למקור הקדושה בדרך של התמודדות קשה מול מידות שליליות אלו של אותה אומה.

לכן תראו שכל עדה ועדה מתאפיינת בתכונה מסוימת שדבקה בהם בארץ גלותם יש מהם כעסנים, יש קמצנים, יש מהם עקשנים,יש מהם אוהבי ממון וכו' ועוד הרבה.

אסור ליהודי שתהיה דבוקה בו מידה שלילית המאופיינת לאותה אומה שממנה בא, כי זה סוד תיקונם ולזה גלתה נשמתו כדי שיתקן את המידה הזו שבגינה נשבו ניצוצות הקדושים לאומה זו.

ולכן תראו שאצל צדיקים(האמיתיים) לא ניכרת בהם כלל אותה מידה שלילית המאפיינת את העדה ממנה בא.

השוני בתפקידים  יצר שוני בעדות זה מלאכתו בנאי, וזה מלאכתו רצף,וזה מלאכתו טייח, כך הייתה כוונת הבורא להשלים הבניין שממנו יזכו לבוא לבניין המפואר והמתוקן הלא הוא בית המקדש.

לכן זה פלא שיש קנאה שנאה תחרות בין העדות, היות והבורא הוא שחילק את פועליו כרצונו לבנות לו הבית, וכל תיקון היה נצרך וחשוב וכל עדה נצרכה להשלמת התיקון של עדה אחרת כי ללא גמר התיקון במלואו לא יושלם הבניין.

ועתיד הקב"ה לעשות לעובדים אותו באמונה סעודת סיום גדולה, ואז כולנו נחזה עין בעיין שכל ענייני העדות מאיתו יתברך ואין עדה גדולה מחברתה וכ"ש פחותה מחברתה וכולם בית ישראל המה זרע קודש שהלכו לשעות מספר לעשות מלאכתם נאמנה והצליחו בבנין שלם.

הנה נבואת הנביא יחזקאל בפרק חזון העצמות היבשות המדבר מעניין זה.

 "... כה אמר אדוני אלוקים הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפריים  ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד  והיו אחד בידי  כא "...כה אמר אדוני אלוקים הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים אשר הלכו שם  וקיבצתי אותם מסביב  והבאתי אותם אל אדמתם  כב ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיו עוד לשני גויים ולא ייחצו עוד לשתי ממלכות..

יש לי אח שלרגל עיסוקו מכיר היטב שכונת יוקרה בירושלים שם כל דירה נמכרת על פי משקלה בזהב.. אחי מספר לי על אותם שועי הארץ שמזמן יצאו לפנסיה וחיים את שארית חייהם הולכים שפופים, חיוורים, ושיבה מופלגת נסוכה על פניהם המאירות באור יקרות העולם הזה.

הוא מכיר אותם,שופטי בית המשפט העליון, מנהלי חברות,מנהלי בנקים (לא סניף) אנשי עסקים מוכרים, כל אלו היו פעם שועי הארץ הילכו בגדולות ובנפלאות מאיתנו לא חסר להם דבר, כל ימי חייהם בעושר אגדי שרק הפנסיה שלהם יכולה לפרנס שכונה בבני ברק למשך כל חגי תשרי.

לא רק שמעולם לא היה להם בעיה כספית אלא הכבוד רדף אחריהם ונישאם מעל ענני השמים, בטוחים בעצמם,אף אחד לא אמר להם מה לעשות כולם דברו איתם ביראה ורתת.

דומה שהפסוק המתאים להם ביותר הוא המובא למעלה.

אבל...כל זה רק בגשמיות.

כל זה לא ישווה לאותו נער חמד שקם היום להתפלל ערבית בבית הכנסת שהתפללתי בו ואמר "ברכו את ה' המבורך" והקהל ענה אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד"

אם אתם חוששים שלא הספקתם עדיין לתקן הכל או אינכם מוכנים עדיין לעמוד ליום הדין למרות שעבר יותר מחודש מאז שהשופר החל להישמע ועשרת ימי התשובה הנה כבר מסתיימים להם ואתם רגע לפני חתימת גזר הדין והזמן דוחק והשעה אינה ממתנת לכם יש לפחות דבר אחד שיכול להועיל לכם להינצל ואף לנצח במשפט.

תבואו ליום הדין עם קבלה שאתם מקבלים עליכם איזו הנהגה חדשה או תוספת על הנהגה קיימת ותרשמו זאת בכתב "אני פלוני בן פלוני מקבל עלי בלי נדר לקיים (או להשתדל)הנהגה זו (יפרט...........)מעתה והלאה ובזכות זה אכתב ואחתם אני ובני ביתי לחיים טובים ולשלום"

הקבלה יכולה להיות בכל עניין שבקדושה כמו להקפיד על קריאת שמע על המיטה, להקפיד בברכת המזון ובנטילת ידיים,לימוד הלכה לפני שינה וכו'.

בקבלה ישנו סוד גדול קבלה של הנהגה חדשה יכולה לחולל שינויים להפוך גזר דין ולבטל גזרות רעות.

בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה.

קיצור לשון שער הכוונות דרוש ו של סוכות קו ג (ע"פ חוק"ע) :

בענין מסירת הפתקין, אמיתות הענין הוא זה כי הנה עיקר הדין נידון ונגמר בחצות ראשונה של ליל הושענא רבה, ואז תיכף אחר חצות אתעדי צולמא מעל ריישיהו דמאן דאיחתים ח"ו למיתה. לכן נוהגים לעסוק בחצי הלילה הראשון עד חצות בספר "דברים". ואמנם עיקר הדין עתה הוא להימסר הפתקין שנחתמו בנעילת יום הכיפורים אם לא חזרו בתשובה כל הימים שמן יום הכיפורים עד הושענא רבה. ונמסרים הפתקין ביד השלוחין לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב, אבל אף על פי שנמסרו הפתקין בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באותם הפתקים עד יום שמיני עצרת, כדי לתת עוד זמן את החוטאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הושענא רבה. ואם ישובו, יחזרו לקחת הפתקים מיד השלוחים ואם לאו אין עוד תקנה בתשובה. ולכן כל יום הושענא רבה יש בו קצת דין עד יום שמיני עצרת. לכן נוהגים לומר תהילים וסליחות אחר חצות ליל הושענא רבה, אבל לא יאמר "ויעבור". לכן צריך האדם ליזהר לכוון דעתו מאוד  בתפילת הושענא רבה ובכל מעשיו ביום ההוא, כיוון שעדיין יש לו תקנה אז. כנ"ל.