כתבי הרב שרייבר

קושיא מוזרה ראיתי מהרב הנ"ל באיזה קובץ, והוא עה"פ "לא תעשון כן לה' אלוקיכם כי אם אל המקום וכו' ", ופרש"י "לא תעשון כן - להקטיר לשמים בכל מקום, כי אם במקום אשר יבחר.
 והקשה הא בזמן שאין מקדש הותרו הבמות וא"כ לגויים דל"ל מקדש הרי אין איסור במות, ומה שייך לומר לא תעשון כן.
וכמובן דאי"ז קושיא דהא גופא נצטוווינו לשכנו תדרשו ובאת שמה לבנות בית המקדש, וממילא לא להקריב בכל מקום על ההרים ועל הגבעות.

אגב, נימה חריגה אפשר למצוא הקדמה לאחד מספריו- קונטרסיו בה מעמיד שאלה מדוע הפלוגתא אי אדם פורע תך זמנו וכדו' היא מחלקי התורה, הרי אי"ז שייך לשום קרא והלכתא, אלא הוא סברא בעלמא עי"ש ואכמ"ל. 

כנראה כוונתו שהבין שהוי גריעותא שהגוים עושים כן.

לגבי שם קונטרסו על איזהו נשך טעיתי ושמו הוא 'משכיות כסף'. עוד מקונטרסיו- 'תורת כסף' על אלמנה לכה"ג, 'עט סופר' על גיטין, 'תורת השלו' על מי שהיה נשוי. כמו"כ יש לו חוברת שיעורים על ב"ב ועל ב"ק (זו האחרונה מכונה דברים שנאמרו). ספרו באגדה (פר"ש ומועדים) שכנראה הוא נשוא האשכול- 'תורת אגדה', ניתן רק לתלמידים קרובים.

אגב, הרב מצטיין ברוח נעורים שלא מן המצוי. הוא לומד בחברותא עם רבים מתלמידיו ממש כמו שלומד פעם ראשונה, עם אותו גישמאק וגישה של בחור מיש"ק.

אליהוא
רק אין אדם פורע בתוך זמנו קשיא ליה?

שאלתו של הרב נמצאת ככל הזכור בהקדמתו ל'עט סופר' [ספרו על גיטין], ושאלתו היא אכן שאלה עקרונית על רוב בירורי ההלכות הנמצאים בש"ס ובמיוחד בחלקים הנוגעים ל'משפט', טענתו היא, שהרי עיקרה של מצוה היא לדון כפי הדין הראוי ולהוציא לאור משפט צדק, כך שלכאו' כל העיסוק בתקפות ראיות ובאלימותם וכיו"ב , אינו עיסוק תורתי-הלכתי טהור, אלא, בירור מציאותי גרידא, וכי זו תורה? ומה בין זה לבין ההוגה בפרטי 'מעלית' ובפרטי 'חומר לניקוי עדשות', הרי לכאו' אין זה גופה של תו' כי אם היכי תימצי גרידא, לקיים את דין התורה.

ומה עם סגולות, רפואות וכדו'?

"והקשה הא בזמן שאין מקדש הותרו הבמות וא"כ לגויים דל"ל מקדש הרי אין איסור במות, ומה שייך לומר לא תעשון כן. "

לא הבנתי שאלתו, וכי התורה נכתבה לגויים ? אולי באמת לגויים מותר להקריב בבמות ?

עוד יש לומר שהרי ברגע שנבנה המקדש נאסרו הבמות ולא היה להם היתר עולמית, ובזמן שביהמ"ק היה קיים הוא היה גם עבור הגויים שהם רשאים להתנדב וממילא משעת בניית המקדש נאסרו הבמות לכולם.

 עולם הישיבות חב לו את חייו, כפירה וזלזול- בתורת הדור הקודם והמסתעף, דיון רציני יותר, יסודי יותר, ועל כולנה חיפוש האמת [לפי הבנתו]

אל בקצפך. עולם הישיבות בריא אולם. וגם בבית האבן פנימה לא כל מילה שלו קודש קדשים.