מה בין טביעת הטיטניק לבין בנות יעקב במחנה ברגן בלזן

מנגדם שטו להם להנאתם סירות ההצלה כעשרים במספר ספק מלאות ספק ריקות

ורק סירה אחת מני רבות חשה לעזרתם של הטבועים.

שש מתוך אלף וחמש מאות נצלו בסופו של דבר

אחת מתוך עשרים בבחינת אני את נפשי הצלתי ומה עוד שאהיה מוטרד.

אכן זהו כתב אישום חמור ונורא מאין כמוהו כנגד אושיות המוסר של כלל העולם המערבי.

שבעצם אין מחילה וכפרה ,מהי דתכם ומה הינה החברה שאתם חיים עימה.

טקסים מרשימים,חזיונות קורעי לב עד בכי ולא יותר מכך, 

שהינה בשעת צרה אדם מוכן לזנוח את בני משפחתו או סתם אנשים זרים העיקר להציל את עצמו גופו.

והנה בשנים אחרות איומות בשעת השואה הנוראה שבצעו הנאצים ימ"שו  ביהודים

מתארת בספר הרוח שגברה על הדרקון בעמוד 374 המחברת מבנות יעקב

 תיאור מבעית במחנה ברגן בלזן

"לפתע שבה ונשמעה הקריאה "אני עומדת למות טיפת מים אנא...

אחת הבנות הפשילה את שולי שמלתה,מגלה כוס ובה מעט "קפה"יקר מפז כדי לגימה אחת.

היא הותירה את מעט המשקה מקצבת הערב שלה,כדי להתמודד בעזרתו בהתקפת הצמא הקרובה.

היא נטלה בידה הרועדת מחום את כוס הקפה של ומסרה לשכנתה,אמנם איש לא הבטיח לה כי

במשך הלילה לא תזדקק נואשות למעט המשקה באותה מדה שחברתה הייתה זקוקה לו.

היא לא ידעה לבטח כי תצליח לעבור את הלילה מבלי לגווע בצמא.

אך דבר אחד היה ברור לה ללא שמץ של ספק-היא לא תוכל להמשיך ולחיות בידיעה כי בחורה אחת

מתה מצמא.בעוד הכוס שלה מכילה לגימה אחת של תחליף קפה מעופש."     

ראו נא בני המערב הכיצד יהודיה שהתחנכה על ברכי התורה מתנהגת אל חברותיה.

ואין בכוונתי חס ושלום לקנתר אתכם אלא רק להגיד לכם שגם לכם יש אפשרות

שנעלמה מימכם במשך ההיסטוריה,אבל היא רשומה וחקוקה בדפי התורה.

תורת ישראל שנתנה לעם ישראל במעמד הר סיני

והיא לזכות בעולם הבא על ידי שמירה מדוקדקת של שבע מצוות בני נח.

אנא ראו מי כותב כל זאת אליכם אמי אמנם יהודייה אך אבי הנו גוי נכרי מאנגליה.

 נכון אני יהודי אבל בכל זאת יש לי קשר דם  רופף אליכם הנכרים.

 ומשום כך אני מאיץ בכם אנא אל תחמיצו את ההזדמנות הפז האחת והיחידה.             

ואיש מעם ישראל אינו אומר לכם אנא מימכם התגיירו,לא זאת הכוונה

אדרבה הישארו גויים !!

רק תשמרו שבע מצוות בני נח כפי שמצווה אתכם הבורא יתברך שמו בתורתו הקדושה

                                                                                               בברכה אלון נאור