מיועד לגברים שבינינו...

אחרי אלול...

תגובתי תהיה בכמה מישורים:
א. ביחס לנכונות הדברים שכתובים ב"פתק" הזה.
ב. ביחס לתגובות פה על הכתוב בו.
ג. עצם השימוש בזה כאמצעי להעברת מסר.

בסוף הדברים אגע יותר בפן המעשי.

ואתחיל דוקא בשלישי.
קודם כל בלי להתייחס לעצם הדברים הכתובים, אני חושב שזו לא העיר ולא זו הדרך להעברת "המסר המתבקש" ל'עלם החמודות' שזכה להיות בעלך. זו דומה להיות יותר רשימת קניות מתרפסת מאשר הצהרת צרכים אמיתית. בהחלט יש מקום חשוב שהבעל יבין את עולמה של אישתו (ולהפך), ויש לחשב היטב את הדרך לעשות זאת.
את יכולה לומר בשמי למורה הזאת שהשיטה שלה בטעות יסודה, היא לא תעמוד במבחן המציאות, והיא גובלת בעקמות נוראית! אשתדל להרחיב בהמשך.

ועכשיו בהתייחסות לעצם הדברים עם התייחסות לתגובות פה.
הדברים שנכתבו ב"פתק" הזה נכתבו מעט בהקצנה, אך רובם ככולם נוגעים בנקודות אמיתיות (ההקצנה נובעת כנראה מהטעות שזה אמצעי להשגת מטרות מסויימות ע"י שהבעל יקרא את זה).
על כן עם ההקצנה ולמרות ההקצנה, התגובה שתהיה למה שכתבה מי שכתבה בעמוד הראשון ש"אני לא כזאת" תהיה אחת מן השתיים: א. את לא אישה ; ב. את לא דוברת אמת.
אישה (והמדובר על הבחינה הטבעית שבאישה, יש יוצאות מן הכלל, מי בטבע ומי מחמת החברה) היא בהחלט רגישה יותר מהאיש (והדבר אינו חסרון כמו שיש הטועים/ות לחשוב), היא פגיעה יותר ומפרשת יותר מעשים מסויימים שעשויים להתפרש כפגיעה (גם בצדק וגם שלא). אישה בהחלט נוטה להגיב באופן יותר חריף מהגבר (שבמקרה של פגיעה נוטה להסתגרות מאשר התפרצות באישה). האיש גם מפרש את התגובה של האישה באופן אחר מתוך ההכרות שלו עם מערכת ה"פגיעה" אצל חבריו הגברים.
חלק ממערכת ה"פגיעה" שתוארה לעיל כולל שמירת זכרונות אצל אישה לטווח יותר ארוך ויצירת קשר אסוציאטיבי בין מקרה מסויים למקרים אחרים (הדבר גם מצוי מאוד באופן כזה או אחר אצל גברים שנוטים לרגשנות).
הרגישות באה לידיי ביטוי גם בשימת לב לפרטים קטנים שבעיני הגבר לא נחשבים משמעותיים כפי החשיבות שהאישה מייחסת להם.
עוד ביטוי  ל"עולם הרגש" הוא שגם לאיש וגם לאישה חשובה הערכת בן הזוג, אך ציפיית האישה להערכה שונה מציפיית האיש ונוגעת גם למישורים אחרים שהאיש לא תמיד שם לב אליהם (והוא הדין להפך).
עניין ה"מציאת חן" (השונה מ"הערכה" ועל כך יש לייחד מאמר נפרד) חשוב אצל האישה עשרת מונים מאשר אצל האיש ובזה מתייחדת האישה (בשונה למשל מגברים שנוטים לרגש), וכבר חז"ל עמדו על עניין זה בהגדרת מערכת ה"חן" ההדדית כשאישה חפצה בחן בעלה ומצד הבעל יש את "חן אישה על בעלה". (מסיבה זו אישה מותרת לרחוץ פנים ביו"כ שחל בתוך שלושים יום לחתונתה וכן באבלותה, שמצד הרצון שלה במציאת החן ומצד חשיבות מציאת החן של הבעל מתירים איסור רחיצה). [לצורך המחשת העניין: אישה שתבשל תהנה מאוד ממחמאות על בישולה, גבר שבישל אמנם יהנה אך הביטוי להנאתו יהיה חלש משום שמצידו הצלחת "פרויקט" הבישול מתבמוצר מוגמר מוצלח תוך חשבון של "עלות הפרויקט" קרי: המאמצים ביחס ל"מוצר המוגמר", בעוד שעיקר מטרתה של האישה בהכנת המאכל הוא עצם האכילה, ושווה בעיניה גם מאמץ רב מאוד ובלבד שהאכילה תהיה לשביעות רצון גם אם באופן יחסי המאמץ היה יותר מאשר התוצאה היבשה של טיב המאכל].

כל הדברים האלה ועוד הרבה נעוצים בהבדלים היסודיים בין איש לאישה שנטבעו ע"י היוצר, ו(המידה שלא מפריעים להם) הם באים לידי ביטוי במציאות היומיומית.
כך שהצהרות חד משמעיות של "אני לא כזאת" וכדו' או מורים על טעות בתפיסה או חלילה על בעיה עמוקה יותר.

ועכשיו בנוגע לפן המעשי. לעניות דעתי היה ראוי לייעד את הפתק הזה (עם חריפותו) דוקא לאישה. הסבר הדבר הוא שעבודתה של האישה כמו גם עבודתו של האיש במערכת הנישואין היא להביא בחשבון את השוני בעומו של בן הזוג, ולדעת כיצד "לגשר על הפערים" ולגרום דוקא שהחסרונות מובילים להשלמה ולא לחיכוכים (הספרים מלאים מזה ואני לא רואה צורך להאריך). אכן גם מחובתו של האיש להבין את עולמה של האישה אך כמו שכבר אמרתי לעיל לא זו הדרך, לא בדרך של דרישות או התרפסות. ועוד, גם על האישה מצידה מעבר לכך שהיא מכירה את השוני בין עולמה לעולמו שבא לידי ביטוי (ושוב: בצורה חריפה) בפתק, עליה לנסות להכיר את עולמו של בעלה והאמת והשלום אהבו.
עכשיו מובנת וזועקת מאליה העקמות שבהוראה של אותה מורה.
זאת ועוד, עיקר עבודת הנישואין של שני בני הזוג היא נתינת ביטוי מעשי לעבודת המידות הפנימית, כך ורק כך (ולא בתביעות ודרישות לבני הזוג) תיתכן מערכת נישואין טובה ופוריה שכל יום (עם הקשיים והמשברים) מהווה התקדמות ועליה וחיזוק הקשר בין בני הזוג.
על כך אמרו חז"ל (גמ' ריש סוטה) "קשה לזווגן כקריעת ים סוף" שנאמר "מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות", יחידים הם האיש והאישה שכל אחד יחידי לעצמו מרקע שונה ועם עולם פנימי עשיר ושונה מרעהו, והקב"ה מזווגן ומושיבן בבית אחד כאסירים, ואז הם "בכושרות" ודרשו חז"ל "בכי - שירות" שאם זכו (כלומר אם עובדים על מידותיהם) הרי הם זוכים לשירות ומתרבה והולכת השמחה (שירות ברבים) ומאידך אם חלילה לא אזי רק בכי.
(ויש מקום להכניס את עבודת ה' בתוך עבודת בניין הבית, אך הספרים מלאים מזה ובדברים לעיל יצאתי ידי חובתי).

יזכנו הקב"ה לעבדו בלבב שלם.

אפשר מקורות בבקשה?

ואם כך, כנראה שאישה היום היא דבר נדיר..
הרי הטבעים השתנו במידה מסוימת. גם הנשים גם הגברים.

טבע כן יכול להשתנות במשך הדורות..
עיין כאן:
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=739

איך במקורות שהבאת רואים שהאישה היא יצור כמו שמתואר בדף ההוא שהמורה חילקה להן?

א. "נשתנו הטבעים" הוא מושג בטבעים מציאותיים ולא ב"מהות". ראי בלינק שציינת באורך (וגם בהם לא בכולם אפשר להגיד שנשתנו אף אם המציאות לעינינו מורה אחרת).
איש ואישה הינם בעלי מהויות פנימיות שונות, הסתכלות שונה על העולם, ועבודת ה' שונה בכל המישורים (כך הדבר במאקרו וכך כמובן גם במיקרו לגבי כל אדם באופן פרטי). וכלהלן.

ב. אני לא רוצה להפוך את זה לדיון לגבי השוני בין גברים לנשים ולהעמיד לדיון כל מקור (חז"ל לא צריכים הסכמה שלנו). במקורות הנ"ל ובאחרים אפשר לראות שוני במבט בין גברים לנשים, וכן בשוני ההנהגתי שלהם עם קווים שחותכים את כל המישורים.

אם תרצי, כבדרך אגב אפשר לציין גם את מאמר חז"ל הנוגע לימי הסוכות הממשמשים ובאים, שמצוות שמחת חג אצל גברים היא בבשר ויין ואצל נשים בבגדי צבעונין. ההבדל הזה הוא לא רק הבדל חיצוני-שטחי גרידא, הוא הבדל שנובע מנקודה פנימית שונה. (ואל תפרשי את זה באופן חיצוני כיצר לזלילה אצל גברים או סתם תאווה להתייפות אצל נשים כי הדבר נאמר ככלל מגדול הדור עד לפחות שבעמי ארצות).

לעצם הדיון, למעשה שנינו מסכים לאותו דבר ובלשונך:
"כולנו שמנו לב להקצנה, וברור שהאישה היא יותר כזו מאשר גבר.
"אך זה עדיין לא היא.
"זה תיאור של אישה במצוקה, כפי שכבר אמרתי. "
ובלשוני:
"רשימת קניות מתרפסת".

רק התפלאתי שתגובתך הראשונה היתה של התגוננות במקום להתייחס לתוכן הדברים שכתבתי (נכונותם או שלילתם) שלא מתוך בקשת מקורות גרידא. אם תרצי תאמרי את דעתך בעניינים שהזכרתי ואח"כ אני אשתדל ואשמח לציין לך מקורות שמאשרים (או מכחישים) את הדברים, שהרי מתוך הנחה שהדברים למעלה הם דעתי לבד הרי גם דעתך היא לגיטימית, ואם לא את מוזמנת להעמיד את כוחך אל מול דברי חז"ל ונראה מי יעמוד. אך לדיון שכזה נצטרך לייחד אשכול אחר (ומן הסתם יש כבר אחד).
תוכלי גם לעיין באשכול הספרים ולדלות משם את הספר שיענה על סיפוקך.

ושוב, בשורה התחתונה, המהות הפנימית של האיש והאישה היא שונה ואינה עשויה להשתנות. מה שעשוי להשתנות הוא ההנהגה החיצונית, כידוע וכמו שנראה לעינינו.

פחחח, כמה כתבתי...:-)

שווה קריאה מחודשת!