לאחרונה נשמעים קולות צורמים המנסים לטעון כי הישיבות בארצות המזרח, כביכול לא היו משמעותיות כפי שהיה בארצות אשכנז. וזאת מהסיבה שהם לא בנו את ישיבותיהם במתכונת הישיבתית שעוצבה ונתייסדה על ידי הגר"ח מוואלוזין זצ"ל. כך לדוגמא, ראיתי מי שכתב כי חלילה לדון ח"ו אם השבוע האחרון של בין הזמנים (אחרי חול המועד) מיותר, מאחר וכך נתקן בישיבת וואלוז'ין, ומנה לא תזוע. וכל מי ששינה במהלך הדורות מדרכה של וולאז'ין, לא הצליח להעמיד ישיבות ראויות.
לצערנו, יש גם כמה מבני התורה שהוטעו לחשוב כך (לפחות בלבם). על כן אמרתי לא עת לחשות! הגיע הזמן לנפץ את העלילה חסרת השחר הלזו, המוציאה לעז על דורות של תורה בקרב יהדות המזרח שלא פסקה מהם ישיבה מעולם.
ובכן, להוי ידוע, כי עולם הישיבות בארצות המזרח והמערב, פרח ושגשג ביתר שאת וביתר עז, והעמיד עדרים עדרים של תלמידי חכמים גדולי תורה וענקי עולם, לא מימות רבי חיים וואלוז'ין, אלא עוד הרבה לפני כן...
אלא מה? נכון, אין זה סוד! אותן ישיבות, לא היו בנויות ומעוצבות בסגנונה ובמתכונתה של ישיבת וואלוז'ין המעטירה, אלא לפי ענקי עולם שכיהנו פאר בארצות המזרח, ו... שם כן למדו בשבוע האחרון של בין הזמנים (אם בכלל יצאו לבין הזמנים), ובכל זאת, אותן ישיבות הניבו מתוכן ענקי רוח, לא פחות מהישיבות בארצות אשכנז.
וכאן הבן שואל את אותם מוציאי דיבת ארצות המזרח רעה, מה? בגלל שהישיבה לא עוצבה לפי רבותיכם, היא אינה ישיבה ראויה? היתכן לומר כי מרן הבן איש חי, האור החיים הקדוש, בעל המחנה אפרים, בעל השער המלך, וכל חכמי הספרדים, למדו בישיבות שאינן טובות ח"ו?! היכן הם לוטשו ועוצבו, אם לא באותם בתי מכרה ואבני מחצב של יהדות המזרח?!
האם ישיבות, כמו הישיבה המפורסמת "אביר יעקב" במרוקו, שבראשותה עמדו כל גדולי שלשלת משפחת אבוחצירא, והעמידה מאות חכמים וסופרים, אינה ראויה בעיניכם להיקרא 'ישיבה ראויה'?
וכי הישיבות שפרחו לתפארה בתוניסיה ובג'רבא, והעמידו אלפי בני תורה שספריהם הגאוניים מעידים עליהם כאלף עדים, עד שמרן החיד"א שביקר בתונס, ותיעד את רישומיו בספרו "מעגל טוב" (עמודים 56-57), כותב: "ולפי מה ששמעתי, היום יש קרוב לשלש מאות תלמידי חכמים בתוניס. וגם ראיתי נערים בני י"ד שנים מעיינים וחריפים קולעים אל השערה...", האם אינן בכלל 'ישיבה ראויה'?
האם באיזמיר שבתורכיה, לא פעל עולם ישיבות חי ותוסס?! למי שמטיל ספק בכך, בא הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו "כף החיים" (סימן כ' סעיף י"ג) וכותב דברים שאינם משתמעים לשני פנים, ואלו דבריו: "תהילות לאל יתברך כאן נמצאו כמה ישיבות גדולות, בתים מלאים ספרי דבי רב, ובתוכם שמה ישבו רבנן דפקיע שמייהו, תלמידי חכמים המחדדים, דלומדים כל ימות השבוע, ואין לך מבוי שלא ימצא בה ישיבה גדולה, בית מלאה ספרים, ושמה ישבו רבנן סבוראי בעומקה של הלכה" וכו'. עכ"ל. כל מלה מיותרת!
האמנם ישיבת "פורת יוסף" המעטירה, אשר העמידה את רוב בנין ורוב מנין חכמי הספרדים בדורנו ובדור שלפנינו, אינה נחשבת 'ישיבה ראויה', כיון ששם לא היה קיים מושג של בין הזמנים, לא מיניה ולא מקצתיה, והיא כידוע לא דמתה בכלל לישיבות בליטא מכל הבחינות?!
כלום בתימן, שלא ידעו מושג של ישיבה אשכנזית מהי, האם שם לא פרחה התורה?! ועוד איך פרחה!
וכך בכל ארצות המזרח, פעלו ישיבות ובתי מדרש מפורסמים, כמו הישיבה הנודעת "מדרש בית זילכה" בעיראק, "מדרש בית נשיא" בארם צובא, "אהבה ואחוה" ו"אוהל מועד" במצרים, ועוד ועוד. ולא אהיה כרוכל למנותן (גם רובן לא נקראו בשמות). איך יתכן למחוק עולם תורה שלם?!
ואגב, גם בדורנו קיימת ישיבה הממשיכה בגאון ובהדר את המורשת הנפלאה שהנחילו מעצבי ומייסדי הישיבות בארצות המזרח, והיא ישיבת "כסא רחמים" בבני ברק. וכֵּן! שם חוזרים לישיבה מיד לאחר אסרו חג...
