|
|
| נשלח ב-31/12/2002 12:43 |
 |
| |
תודה חפי (מקוה שאת מרשה) על הלינקים הנחמדים שלך.
קראתי את המוזכר בהודעה הקודמת.
דווקא נהניתי מציטוט צדדי: "כל דבר שלא נדע טעם לאוסרו, מותר הוא בלי טעם שלא הזכירה התורה דברים המותרים כולם, רק דברים האסורים - (תפא"י ידיים, ד' ג')"
יש מה לדון על כך. אני מקוה שיהיה לי זמן לפתוח אשכול או שיקדימוני אחד החברות/חברים.
לענין; יש לי שאלה פשוטה. מה שורש המלה 'שיבוט'? (אולי מפני חוסר משמעות בחרו ב'תיכפול'?!)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2002 14:47 |
|
| |
ככל הנראה לי שיבוט משמעו "חדירה", מחדירים גנים לביצית.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2002 15:56 |
|
| |
בהתחלה חשבתי אולי מלשון שבטיות אך לא הייתי בטוח, עתה בדקתי במילון וראיתי שהשורש הוא ש ב ט. אולי כי משבטים יחד שתי אורגניזמים זהים מאותו שבט או שיהיו שבט אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2003 02:36 |
|
| |
יענטע, את יכולה לקרוא לי איך שאת רוצה...בכל מקרה לשאלתך:
שיבוט (cloning) הוא בהחלט מלשון שבט,
כי השיבוט הוא למעשה יצירה של פרטים זהים זה לזה ("שבט") בתהליך רבייה אל-מינית, המונח שיבוט משמש גם לריבוי של קטעי דנ"א שנבחרו לשם כך בהנדסה גנטית.
אושר וטוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2003 19:24 |
|
| |
ווטו1
אין כאן שינוי ביסוד המצווה אלא באופן הטכני?
האם לזה ייקרא שינוי מצווה?
וכי אם נבנה בית חדש ושונה יהא מצוות המעקה נתון לשינוי??
אתמהה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2003 19:37 |
|
| |
יהוסף יקר,
הערתך גדולה וקצרה כדרכך!
וודאי כבר דנו כאן על זה ש"הכל דרגות".
ככל שמגיעים לעקרונות ומבינים את הנקודה הפנימית של המצוה, הרי לעולם לא יהיה כל שינוי שהוא, כי אם טכני.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2003 23:49 |
|
| |
ווטו ויהוסף,
סליחה על ההתערבות בשיחה אבל -
השינוי הוא לא רק טכני אלא מהותי.
במצוות פו"ר יש עניין של "כדרך כל הארץ" המשפיע, בין היתר, על התשובה ההלכתית לשאלה: האם בדרך זו מתקיימת מצוות פריה ורביה? (נוגע גם להפריה חוץ-גופית)
ישנה מחלוקת פוסקים בנושא:יש אומרים, שמצות פו"ר מתקיימת אך ורק בדרך של קיום יחסי אישות טבעיים ; ויש אומרים, שאין מצות פריה ורביה תלויה במעשה הבעילה, אלא בתוצאה של לידת וולד חי.
בנוסף,
יש הסבורים שטכנולוגיית השיבוט אסורה מדין הגדר ההלכתי של כישוף, ובעיקר לאור העובדה שבמקרא ובחז"ל מצינו התייחסות לעניני כישוף דווקא בנוגע ליצירת בני אדם ובעלי חיים בדרכים בלתי- טבעיות. (ראה שמות ז יא-יב; סנהדרין סז ב). אין ספק שלדעת הראשונים הסבורים שכישוף אין בו שום ממש, ולא נאסר אלא משום איסורי עבודה זרה, בוודא שאין שייכות לאיסור זה ולטכנולוגיה של תיכפול/שיבוט בני אדם.
כל טוב
אושר ובריאות!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2003 00:48 |
|
| |
החפ'
הבאת שתי "שיטות" שמעצם "שיטתם" נשלל מהן להיחשב שיטות!
מה לצורת הפעולה ולמצוה להביא ולד לעולם?
מה לידוע בהקשריו הטבעיים ולכישוף?
זה לא רק "טכני", אלא "טכני לא רלוונטי"!
תוקן על ידי - ווטו1 - 1/13/2003 1:40:29 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2003 02:06 |
|
| |
לפני כמה הודעות כתבתי את מקור המילה שיבוט,
והנה נתקלתי בפרוש נוסף:
המילה האנגלית לשיבוט היא cloning שחודשה במאה ה-20. בעקבות החידוש נוצרה גם מילת הסלנג האמריקאית Clone שפירושה אדם המחקה באופן מוחלט אדם אחר. המילה חודשה על פי המילה היוונית Clon, שפירושה חוטר או זלזל, דהיינו, חלק צמח היוצא מצמח אחר. "שבט" פירושו בעברית גם ענף דק או חוטר, ועל פניו זהו הקשר בין המילה "שיבוט" ומשמעותה.
כל טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2003 04:11 |
|
| |
קראתי את האשכול הזה והוא מעניין ביותר.
תודה לחפרפרת על הקישור למאמרו המחכים של ד"ר שטיינברג.
אמנם נראה בעליל שזה יכול בהחלט לעורר שאלות ובעיות הלכתיות לא פשוטות, שיהא צריך לתת עליהם את הדעת, זאת מלבד "שיבוש" הסדר החברתי המקובל.
ותוך כדי קריאה, עלתה בראשי דרישתם של זוגות חד מיניים אשר טענותיהם הם שיש להכיר בהם כזוג נשוי לכל דבר, כולל הזכות לגדל ילד עם 2 "אבהים" או 2 "אמות".
הדבר נשמע לי עד כה מופרך ואבסורדי לחלוטין, אך בעת קריאתי את המאמר, והנאמר בו שאפשרי הדבר שילד ישובט מהתוצר של אם אחת בלבד ללא כל שיתוף מצד זכר כלשהו, אני שואל את עצמי, אולי צודקת היא רצונם/דרישתם של זוג לסביות הטוענות לאהבת אמת ביניהן, ללדת ילד?
והרי הן תוכלנה ללדתו ללא שיתוף זכר
"שנוא נפשם"?
אבל לשם סתירת מסקנה זו, ששיבוט יכול לתמוך בזוגות חד מיניים, מה עם זוג של הומואים, שגם באמצעות שיבוט, יהיו חייבים את שיתופה של אישה "שנואת נפשם" בלידתו של ילדם?
זה אולי מראה שמיסודה של הזוגיות החד מינית, אינה נכונה ואינה מוצדקת, כי הרי היא לא עומדת במבחן השוויון שגם הוא ממאפייני החברה המודרנית.
כמו כן עלה בי רעיון העונה על התמיהה מדוע נקבע בהלכה שיהדותו של אדם נקבעת רק ע"פ האם?
טכניקת השיבוט עונה על כך, כי אפשר שאדם יהיה לו אם בלא שיש לו אב כלל!
אך לעומת זאת, אי אפשר באמצעות טכנולוגיה זו שאדם יהיה לו רק אב, ללא שיתופה של אם כלל!
אתם מוזמנים להוסיף "מסקנות" או רעיונות כיד הדמיון הטובה עליכם!
רונן
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2003 07:35 |
|
| |
מסתבר מאוד שבעתיד יוכלו לייצור וולד מהפריית תא ברחם מלאכותי. כך שהמסקנות מוקדמות.
כמובן שכל ההתקדמות הזאת לא נוגעת כלל לעצם יצירת חיים. כיוון שמדובר בהפרייה של תא חי. כלאמר לקחת משהו חי ולהרבות אותו. גם בעולם המדע הבדיוני - המקסימום שמדמיינים לנו... הוא הפריית חיים ולא יצירת חיים.
בואו לדבר על משיח - http://3855.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=3855
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2003 08:19 |
|
| |
ביום שישי האחרון פורסם שמדענים בצרפת הצליחו לשבט חולדה
(http://www.guardian.co.uk/genes/article/0,2763,1049914,00.html).
שיבוט זה נוסף לשיבוט של כבשים, חזירים, בקר, חתולה, עכבר ואפילו סוס, שנעשו בחמש השנים האחרונות על ידי מדענים בבריטניה, ארה"ב ויפן.
מבחינה מדעית לא רחוק היום בו יוכלו מדענים לשבט גם בני אדם. כיום, השיבוט אסור מבחינה חוקית בארצות הברית. בישראל השיבוט נאסר, על פי חוק איסור התערבות גנטית, לתקופת זמן של חמש שנים בלבד - בעוד מספר חודשים היא תסתיים, ואז יצטרכו הממונים לחשוב מה עושים עם זה.
הסוגיה דומה בחלק ממאפייניה להפריה חוץ-גופית. לפני עשרים וחמש שנה נולדה תינוקת המבחנה הראשונה לואיז בראון ועוררה רעש גדול. כיום, הפריות מבחנה נחשבות פרוצדורה מוכרת ומקובלת בכל העולם.
מה אומרת ההלכה על שיבוט בני אדם?
- האם זה מותר? (לברוא חיים במעבדה)
- אולי זאת מצווה? (בזכות הגדלת האנושות, יצירת נשמה חדשה)
- האם זה מוסרי? (יתכן שיוולד אדם עם פגמים)
- אלו דינים יחולו על הוולד? (מה תהיה דתו? האם הוא ממזר?)
- האם מותר לשבט עוברים לצורך יצירת איברים להשתלה בלבד, מעין "חלקי חילוף"?
תוקן על ידי עצכח ב- 22/04/2007 3:35:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 03:37 |
|
| |
זריחת_עץ:
סקירה ארוכה שכתבתי בנושא בעבר הרחוק. מיועד לבעלי סבלנות.
שכפול גנטי (שיבוט) בהלכה
רקע מדעי
גוף האדם מורכב מתאים, כשבכל תא נמצא חלבון המכיל קוד ד-נ-א הצופן את המידע על האדם. כל תא מכיל 46 כרומוזומים, קטעי ד-נ-א.
ביצית האישה היא בעלת יכולת מופלאה לשכפל את התא הנתון בתוך קליפתה. על כן כאשר הזרע והביצית (שבכל אחד מהם 23 כרומוזומים) מתמזגים יחד והופכים לתא שלם בתוך קליפת הביצית - יכול להתחיל תהליך התרבות התאים המוביל ליצירת ולד.
מה יתרחש אם נשים תא אנושי בוגר הלקוח מאיבר כלשהו בגוף בתוך קליפת הביצית ?
לכאורה, גם הוא צריך להתרבות כמו תא המורכב מזרע וביצית וכך להפוך לולד שהוא שיכפול מדויק של התא הראשון, זאת אומרת שיכפול מדויק של בעל התא.
למעשה, התא הוא בעל מנגנון הגנה טבעי המונע תהליך כזה.
בניסוי שערכו לפני שלוש שנים חוקרים בריטיים, הוכח שניתן להתגבר על מנגנוני ההגנה ולשכפל בעל חיים. הניסוי שבמהלכו שוכפלה כבשה בשם "דולי", עורר סערה עזה בעולם המדעי וויכוח נרחב על המשמעויות האתיות והרפואיות היוצאות ממנו.
אם אכן יתברר כי ייתכן ליישם תהליך הנדסי גנטי זה גם על בני אדם יתעורר שאלות הלכתיות כבדות משקל (האם הוולד גולם שמותר להורגו ? כשאשה משוכפלת - מי האבא ? האם קיים המשוכפל מצוות "פרו ורבו" ?), אך ראשית יש לברר האם פעולה זו עצמה מותרת על פי ההלכה, האם מדען או הורה פוטנציאלי רשאי ליזום תהליך של שכפול גנטי ?
האיסורים האפשריים בפעולת השיבוט הם כמה :
א - איסור כלאיים
"את חוקותי תשמרו, בהמתך לא תרביע כלאיים, שדך לא תזר כלאיים וגו'" (ויקרא יט, יט).
מאיסורי כלאיים לומדים שאין לערב יחד שני זרעים, שאין דרכם להתערב בטבע כגון חיטה ושעורה, ואם כן ניתן להשליך מכאן לערבוב תא בוגר עם ביצית, ערבוב שאינו כדרך הטבע, אך הדברים אינם דומים כלל:
1) אין כלאיים אלא בין שני מינים של בהמות או בין שני סוגי זרעים, אך כאן מדובר בשני תאים השייכים למין אחד, מין האדם.
2) יש סברה לומר שאין כלאים אלא בדבר הנראה לעין, ולא בדבר שנראה רק במיקרוסקופ (כמו שאיסור אכילת רמשים אינו חל בכאלו שאינם ניתנים לראיית העין)
3) נאסר להכליא שני זרעים רק אם כל אחד מהם יכול לצמוח לבדו, אך כאן אין שום תא יכול לתפקד מבלעדי השני.
ב - טעמא דקרא דכלאיים
נחלקו המפרשים בטעם איסור כלאיים. רש"י כותב שאין בכך טעם וזו גזירה. הרמב"ם כותב שכלאיים היה נוהג של עבודה זרה שנאסר.
הרמב"ן וספר החינוך מסבירים שכלאיים זהו ערבוב בכוחות הטבע שיוצר ערבוב בכוחות העליונים ואסור, כי אין להתערב במלאכת בראשית. גם יש בהתערבות כזו אמירה שהקב"ה לא השלים עולמו בבריאה (אומנם יש לחלק שאמירה שהקב"ה לא השלים עולמו יש דווקא כשיוצרים מין חדש כגון פרד, אך כשמוצאים דרך חדשה ליצור מין שכבר קיים, כגון אדם - אין זה פסול[ודווקא אם נאמר שאדם משוכפל הוא בגדר אדם ולא בגדר גולם])
אם כן, ייתכן שלפי הרמב"ן - גם אם איסור כלאיים ממש אין, טעמא דקרא דאיסור כלאיים יש. אומנם, אליבא דאמת ברור שלא ניתן ללמוד מטעמא דקרא. וכבר יש מי שציין שבאיסורי כלאי זרעים עצמם מצאנו שגם בדברים שיש בהם אותו טעמא דקרא - לא אסרו (כגון כלאי זרעים לרפואה, כלאי זרעים בחו"ל).
והלכה כר' יהודה, שאין דורשים טעמא דקרא.
אומנם מצינו ברא"ש שלמד מהציווי לכתוב ספר תורה גם ציווי לכתוב גמרות (בזמננו שמותר לכתוב דברים שבע"פ) משום שיש אותו טעמא דקרא -כתיבת ספר על מנת ללמוד, וזאת אומרת שניתן להוסיף דינים על ידי לימוד מטעמא דקרא. אך יש לחלק (בספר תורה ברור טעמא דקרא - וראה תוספות רא"ש ב"מ צ. , אבל החת"ס לא חילק, ועכ"פ קשה להוסיף מדעתנו חידושים במצוות התורה, ואפילו לרא"ש היה מקור בגאונים)
ג - כישוף
רעיון דומה לרעיון כלאיים מצינו שהושמע גם בעניין כישוף - איסור העירבוב בין כוחות בטבע(ספר החינוך סב) ומסבירים שמה שהותר בכישוף - דבר שיש בו רפואה, זה כי כל איסור כישוף בא למנוע נזק מצד הערבוב בין כוחות הטבע, ובדבר שיש בו רפואה אין נזק ללא
תועלת. אכן, עם חששות רבים כל כך שמעורר השיבוט הגנטי (שיבוט דיקטטורים, אובדן
הייחודיות האנושית, התמוטטות המבנה החברתי) ספק אם ניתן לומר שיש בו רפואה, ועל כן אם שיבוט הוא אכן כישוף, לא ניתן לסמוך על היתר כישוף לרפואה, ויש לאוסרו.
אך מהגמ' בסנהדרין (סוף פרק ארבע מיתות) משמע שכישוף זהו דבר המופעל בלחשים ועל ידי כוחות הטומאה, וכך הם העניינים המובאים שם בהקשר לכישוף, וברור שאין זה קשור לשיבוט.
אומנם ברבינו בחיי על התורה (משפטים) משתמע שהבין שכשפים זהו איסור שחל על חיבור ופעולה לא טבעית בעולם התחתון שגורמת לאי סדרים בעולם העליון של הכוחות (ועל כן כשפים מכחישים פמליה של מעלה) - "עניין כישוף הוא חיבור דברים חלוקים זה מזה".
וייתכן שיש מקור בכך לאסור פעולת שיבוט.
לעומת זאת, בראשונים אחרים כרמב"ם מצינו שאין בדבר שיש בו הגיון מצד העיון - משום כישוף. ובמאירי סנהדרין סז. כתב :
"כל שהוא נעשה בפעולה טבעית אינו בכלל כשפים, אפילו ידעו לברוא בריאות יפות שלא מזיווג המין כמו שנודע בספרי הטבע שאין הדבר נמנע, שרשאין לעשות.
בנוסף יש לציין שגמרא מפורשת היא שאף שכישוף עצמו אסור, התלמדות וניסוי בעניייני כישוף מותרת, ואם כך, אפילו לרבינו בחיי, ניסויים בכשפים יהיו מותרים (סנהדרין שם, והעניין הושמט מהלכה כנראה כי אין דרך הרמב"ם והטור להביא עניינים כאלה, אך במאירי פסק כך להלכה וראה במנ"ח סב)
ד - גזירה משום חששות עתידיים
קשה לומר שבשל חששות שהוזכרו לעיל (אובדן הייחודיות האנושית, שיבוט דיקטטורים) ניתן יהיה לגזור לאסור שיבוט, שהרי אין גוזרים אחרי חתימת התלמוד, אך מצד חשש לאיסור אח ואחות (אם אדם לא יידע מי אביו ויתחתן עם בת אביו) כבר נמצאת לנו שיטה בראשונים האומרת שיש לגזור - דעת רבינו פרץ שאין לאישה לשכב על סדין ששכב עליו איש, מחשש שתתעבר מזרעו - ונבוא לנישואי אח ואחות. והפוסקים חששו לעניין זה מאוד (בייחוד בענייני הזרעה מלאכותית). לפי זה יש לאסור על שיבוטים גנטיים משום שהללו יביאו לבילבול בשאלה מי האב ומי האם.
אך נראה שאין חשש כזה, שהרי ניתן להגביל את ההיתר ההלכתי לשיבוט (כפי שהוגבלה הזרעה מלאכותית) רק לחוג המשפחה, כלומר אדם יוכל להיות משוכפל רק על ידי ביצית אשתו. באשר למקרה שבו אישה משוכפלת - הספק ההלכתי הוא מי אבי הילד. נראה שאבי הילד הוא אבי האם (שהרי הילד הוא כמו תאום זהה של האם, שיצא מהבטן שנים רבות אחריה, ואם כך אבי התאומים הוא אבי האם).
על כל פנים, גם כאן אין חשש למצב שבו אין ידוע מי האב, שהרי נוכל לאסור נישואים של ולד עם כל אחד שיכול להיחשב לספק הורה שלו, או ילד של ספק הורה שלו. ומעגל זה של ספק הורים אינו רחב כל כך.
עם זאת, שיבוטים רבים אכן יכולים להביא לתוהו ובוהו ביחסי ההורות ובמבנה המשפחתי, וכך לגרום נישואי אח ואחות, אך ייתכן שכדי למנוע זאת אין צורך לאסור שיבוט לחלוטין, אלא להסתפק בצימצום היתר השיבוט.
ה - חילול ה' בהתרת פעולת השיבוט
בספר חסידים תתכ"ט : "אם יש דבר שנוהגין בו איסור העכו"ם ויהודי אינו אסור, אסור לו ליהודי שיאכל פן יתחלל שם שמים על ידו", וזאת אומרת שאם הקתולים ואחרים אוסרים שיבוט, יהיה זה חילול השם להתיר דבר כזה. אומנם, כבר כתב בעל האגרות משה, שכל זה דווקא אם האיסור הוא מצד נקיון והגיינה (וראה חלקת יעקב ח"ג, מ"ט).
ועוד אפשר להוסיף ולומר שהיום שהדעה השלטת בעולם הלא יהודי היא לאו דווקא הדת, אלא
האתיקה המקובלת, הרי שבה יש להתחשב לעניין זה ולאו דווקא באיסורי הקתולים.
ו - רפוא ירפא (שמות, משפטים) - "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא"
נאמרו דעות שונות בהסבר ההוא אמינא שהייתה לולי דברי התורה.
יש שאמרו שהיינו אוסרים על רופא ליטול שכר.
יש אומרים שזהו חידוש שמותר לרופא לרפא אף שלכאורה מסתכן בחשש הריגת אדם (ראה מושב זקנים מבעלי התוספות, משפטים) וכל זה אינו קשור לעניינינו.
דעה נוספת נמצאת בתוספות ב"ק (פה.) שכותב שהרשות באה לחדש שלא רק מכות ביד אדם מותר לרפא, אלא גם מכות ביד שמים אף שנראה שזה נגד גזירת שמים.
ויש שני אופנים שניתן לבאר בהם את ההו"א של התוספות (שהיא המסקנה של ראשונים אחרים
שלא התקבלו להלכה, ואסרו ריפוי מחלה שבידי שמים)
ניתן היה לומר שלתוס' הייתה הו"א שריפוי נזק אדם לא נראה כמניעת עונש הקב"ה, וריפוי גזירת
שמים נראה כמניעת עונש הקב"ה. (אבל משמע מכמה מקומות שגם נזק מידי אנשים אחרים - גם
הוא גזירת שמים וראה במכילתא משפטים ד' וכן דברי הלל : "על דאטפת אטפוך", וראה חזו"א
באמונה וביטחון)
וניתן לומר שלתוס' הייתה הו"א שריפוי נזק אדם אינו התערבות בסדרי הבריאה ובגוף האדם, כי לא נגרמה המחלה על ידי טבע העולם, אלא על ידי אדם אחר.
אבל ריפוי נזק שמים נראה כהתערבות בסדרי העולם וזה צריך פסוק מיוחד להתיר.
לפי ההבנה השנייה משתמע שצריך פסוק מיוחד "ורפוא ירפא" להתיר התערבות בגוף האדם. אם כן, כל ההיתר נאמר דווקא לרפואה, אך ליצור דרך בריאה חדשה - לזה ודאי לא ניתן היתר
לרופא לרפא (כדרך שהיו שכתבו שבניתוח פלאסטי אין רשות לרפא, ואפילו בהשתלות לב וכ"ש לכאן).
והרב שלמה אבינר (אסיא תשנ"ח) הביא רעיון דומה מהראי"ה קוק שהסביר שהיתר "רפוא ירפא" בא להתיר לרופא לרפא, אף שאיש אינו יודע מה יהיו תוצאות הרפואה, והאם רפואת האדם תביא ברכה לו ולעולם. אך כל זה ודאי דווקא כשהרופא רוצה לרפא את האדם ולהועיל לו, אך
כאן שאין רפואה, אלא התערבות בסדרי בראשית - לזה לא נאמר "ורפוא ירפא".
סוף דבר
אין מקור הלכתי ברור לאסור שיבוט, אך יש כמה עניינים שיש לחשוש להם, ביחוד מצד "ורפוא
ירפא", ומוטב לחשוש להם לאור הסכנות העלולות לצאת מרעיון השיבוט וכדכתב בעל ה"ציץ
אליעזר" (ט"ו, מ"ה) :
"ולאחר מכן במחשבה להביא גם לידי מבצע מדהים הנקרא 'תכפול האדם' ללא זיווגם של שני תאי מין, אלא על ידי נטילת גרעין של תא בגוף האדם והחדרתו לתוך תא של ביצית אשר גרעינה סולק, ואז מנגנון התכפול של התא הרגיל יפעל והתא יתחלק עוד ועוד ויתפתח עובר... ואם כן, הלזה יקרא ילודים שהתייחסות מלאה להם אחרי מולידיהם ושרוצים ליחסם אחריהם ? וזאת מלבד מה שסילוף יצירתם והבאתם לעולם בצורה כזאת הוא דבר אשר יגרום הרס ואבדון לדמות היצירה האנושית ואנדרלמוסיה תשרור בכל בעיית הילודה שתהפוך למעבדה חסר גוון אנושי, כאשר כבר התעוררו להתריע על כך גם מקרב אנשי המדע והביעו חרדתם העמוקה לקראת הצפוי בבאות, הרי יקום דור אשר כל רואיו יפטיר עליו ויאמרו "חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותינו". לראות מין יצורים כאלה כמעט חסרי בחירה וגולמי אדם, וכחסרי יחוס אבות, והדבר יגרום בעקיפין גם לידי החדרת כפירה בקרב ההמונים הפשוטים... ואחריתה מי ישורנו".
____
מאוד הייתי גאה בזמנו על מציאת המאירי שכתב את המשפט המופלא על כך שגם בריית בריות חדשות ללא זיווג אינה כישוף, אם נעשית לפי דרכי הטבע.
עכשיו אני רואה שדבר זה ועוד הרבה דברים אחרים כבר הוזכר במאמר מקיף של הרב פרופ' שטיינברג שהובא בהודעה של החפרפרת, והוא עונה על חלק ניכר משאלותיך.
תוקן על ידי עצכח ב- 22/04/2007 3:38:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 03:42 |
|
| |
חבצל_ת:
צריך לציין שחרף הצלחת השיבוטים מן הבחינה של יצירת בעל-חיים, עד עתה כל החיות שנוצרו אינן מתפתחות באופן תקין, חולות מוקדם במחלות זקנה שונות (ראומטיות וכיוצ"ב), ומתות בגיל צעיר.
המדענים טוענים שנחוצות עוד שנים רבות של מחקר לבדוק מדוע תופעות אלו קורות, ואז למצוא דרך למנען.
עד אז - ולמרות שרופאים תאווי בצע וחסרי מוסר מפתים נשים חשוכות ילדים לקחת את הסיכון - ברי שאסור מחמת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 03:46 |
|
| |
אז ככה.
בעקבות שיחה די משעשעת עם מישהי בפורום אחר.
עלתה השאלה בעצם מה תפקידו של הגבר בעולם.
ידוע שאפשר ללדת בלעדיו מבחינה הורית, מבחינה פיזיולוגית עובדים על זה, ממה עכשיו הצליחו להפוך ביצית לזרע בתהליך מסובך, אפשר לחיות בלעדיו מצויין בגידול ילדים פרנסתם וחינוכם.
תפקידו של הגבר היהודי גם לא כל כך ברור שכן מעבר לחבישה של בית המדרש פה ושם קצת מצוות, הרי שלא נעים, מה תפקידו האופרטיבי.
האם נשים לא יכולות לבנות גשרים בלעדיו, או לשפוט במשפט.
נכון שמדי פעם הוא מספק תפקיד רגשי בהתקשרות הבינזוגית.
אני מבקשת לערוך את הדיון במישור העקרוני.
בעיקר לאור מי שקרא את הספר שקיעתו של הזכר
the decline of man של ליונאל טייגר.
|
|
|
|
|
