| נשלח ב-9/9/2009 01:21 |
 |
| |
המודל הרצוי לבית דין - פרשנות מערכתית לתורה
שיטת הניתוח המקובלת בהלכה, מבוססת על דיון מקומי במצוה מסוימת, מתוך הנחה של אי תלות בין מצוות שונות. כך הוא המצב גם בפרשנות ודרוש. כנגד זה ניתן להראות שמצוות רבות בתורה מהוות חלק ממערכת שלימה, שהבנתה תלויה במרכיביה.
לדוגמה: מצוות צדקה, הלוואת גמ"ח, איסור ריבית, מתנות עניים, תרומות ומעשרות, זכות התושבות של גר תושב, תלויים במשטר כלכלי ואגררי של יובל, שביעית ושמיטת כספים. לכן חלק מן המצוות התלויות בארץ אינן נוהגות כיום מן התורה, ואין מקבלים גר תושב בזמן שאין היובל נוהג. גם מצוות שהן חובת הגוף, הן רק כדי שנתרגל לקיימם לעתיד לבוא (רש"י דברים יא,יח).
על פי התורה, השימוש באכיפה - מוגבל. כאשר חלק ניכר מבני החברה, איננו ברמה החינוכית המספקת, אזי התורה איננה מגבירה את אמצעי האכיפה, אלא בוחרת בגלות למטרה חינוכית, ע"י שבירת המבנה החברתי הישן, וניסיון מחודש. לכן בטלה הסנהדרין, ומצוות אחרות בשל ירידה מוסרית (סוטה פרק ז').
זהו גם הבסיס לקביעתו של המהרי"ל, ובעקבותיו הרב אי"ש קרליץ, שעוברי עבירה בדורות האחרונים הם תינוקות שנשבו.
בית הדין נוצר ופועל כחלק ממערכת חברתית, המבוססת על ערבות הדדית, יושר בסיסי בין בעלי הדין, וביטחון מלא של המתדיינים כי לא יופקרו לגורל כלכלי אכזר על ידי הקהילה או בית דינה. לעומת זאת מי שנוהג בחוסר יושר, גם בית דין לא יוכל לו. אמצעי האכיפה העיקרי של בית הדין הוא דיבור "אמרי מימר", בניגוד לדינא דמגיזתא הפרסי שכופה באמצעות ענישה דרקונית (ב"ק קיד,א וכן ב"מ ל,ב). התכונות האישיות של הדיינים, והאיסור לקבל שכר, מכוונים לבית הדין הזה.
הניסיונות להקים בתי דין כיום נכשלו, בשל פרשנות נקודתית למצוה לדון דין תורה, ואי הבנה של התפיסה המערכתית.
מחד הוקמה מערכת טכנוקרטית מנותקת של דיינים שכירים, הפועלת כחיקוי של בתי המשפט המדינתיים.
מאידך ישנם בתי דין קהילתיים, שתוך כדי הניסיון לכפות בעלי דין שאינם צייתנים, הפכו לאירגונים מסוכנים בעצמם. הערה: העברה של פעולה לביצוע על ידי הציבור, כרוכה באובדן יעילות. פעולה של היחיד באופן וולונטרי, קרובה יותר לשלימות. כח שנמסר לציבור חשוף להשתלטות של עריצים. האימון שניתן בציבור, הוא רק בגלל האימון בטוב של רוב היחידים.
הפיתרון המוצע: הקמת בתי דין קהילתיים, הפועלים בחסות רב הקהילה. בשלב ראשון, ללא אכיפה וללא שטר בירורין, בדומה לגישות אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 09:22 |
|
| |
בי"ד ללא אכיפה.
בדיחה משובחת על הבוקר.
ומה תעשה אם הנתבע אינו מעונין להגיע? או אם המפסיד אינו מעונין לשלם?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 09:44 |
|
| |
גם במצב הנוכחי, ביה"ד מתקשים לאכוף את פסקי הדין, כל שכן וכל שכן...
אגב, ישנם בתי דין שבהחלטת בג"ץ נשללה סמכותם, והרב אליישיב שליט"א פסק כי כל המדיין בהם - דינו כגזלן.
בכל אופן, גם במקורות היהדות אנו מוצאים כי ללא הרשות האוכפת - אין כל משמעות לרשות השופטת.[והמחוקקת...].
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 10:50 |
|
| |
גם לבית דין בלי "שיניים" יש משמעות, בהלכה קוראים לזה בוררות. מובן שזכות קיומו נובעת מכך שהמתדיינים קיבלו עליהם את הדיינים האלו כבוררים. למעשה דומני שזה הבסיס לדיני ישראל בכלל, הגם שאחרי שיש הסכמה רחבה בעם, יש לבי"ד סמכויות מרחיקות לכת בהרבה כידוע, זה מתאפשר רק בזכות זה שיש בעם/חברה הסכמה רחבה לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 11:10 |
|
| |
איש,
אני מניח שאתה מבין שזה לא עונה על שאלותי.
ברור שאם שני אנשים מתחייבים לקבל על עצמם מה שיגיד ביה"ד, וגם מבצעים אחר כך, אין בעיה.
אני שואל כיצד ניתן לקיים מערכת של שפיטה בלי אכיפה, שזו הצעת יעבץ במסתו.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 11:23 |
|
| |
.
אישציפ:
שופטים ושוטרים תתן לך...
השכן צודק. בלי יכולת אכיפה כל בית דין אינו אלא דיון אקדמי תאורטי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 11:23 |
|
| |
אני הבנתי את דבריו אחרת, והגבתי לפי ההבנה הזו. כעת כל שנותר הוא לצפות שהוא עצמו יבהיר את כוונתו. בתקוה שהוא אכן ינהג כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 11:35 |
|
| |
מואדיב, ברור שבאידיאל הכרחי שיהיו גם שוטרים שיאכפו, וזה המצב הרצוי שהתורה מצווה אותנו לקיים. במצב הנוכחי שזה לא קיים ונראה שנכון לעכשיו גם א"א להשיגו,אם בתי דין כאלו יקומו ויתנהלו כראוי, יתכן שזה יוכל להוות בסיס לבתי דין שיש בהם גם אכיפה, באשר תהיה הבנה רחבה יותר שלתורה חוקים ומשפטים צדיקים, וממילא תהיה הסכמה רחבה בעם, שזו הדרך העדיפה לנהל בה מערכת משפט. בכל מקרה זה רעיון של יעבץ, אני רק מנסה "לכווין את שמועתו", אני עצמי סבור שבענינים כגון אלו עדיף עשיה שקיטה , כך שגם אם יהיה כשלון זה לא יביא ליאוש ורפיון , ואם יצליח ולו חלקית מה טוב, מאשר לדבר על כך בפומבי להיאלץ להתמודד עם המבקרים עוד לפני שנבנה אפילו בסיס (מה שמגדיל את הסיכויים לכישלון) , ולהאלץ לתת דין וחשבון על כל כשלון ובעיה או כשלון ובעיה לכאורה, לכל הציבור שנחשף לענין .
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 12:26 |
|
| |
מי שאיננו מבין כיצד יתכן בי"ד ללא אכיפה, לא הבין את הנקודה המרכזית בטיעון.
1. העונשים שבתורה נועדו למטרה חינוכית, וכמעט ולא הופעלו. סנהדרין ההורגת אחת ל-70 שנה היא חובלנית.
2. ענישה היא במקרים של סטיה עבריינית קיצונית, ולכן בוטלה כאשר העבריינים רבים.
3. בית דין העושה שימוש רב באכיפה, מסוכן לשלום הציבור יותר מיחידים שאינם מצייתים.
4. התדיינות אפשרית רק אם יש יושר בסיסי של בעלי הדין. בהעדר יושר גם אכיפה לא תועיל, ויש לכך דוגמאות.
5. הסמכות המרכזית של בית הדין, היא הסמכות המוסרית, והאמון שבעלי הדין נותנים בדיינים.
6. כאשר המתדיינים הם בני תרבות, והדין מתנהל בצורה תרבותית והוגנת, הצדדים מקבלים עליהם את הדין.
7. אמצעי האכיפה העיקרי של בית הדין הוא אמירה. כך הובא מן הגמרא ב"ק קיד,א.
8. הדין חייב להיות חלק ממערכת קהילתית רחבה, שבה יש חסד ולא מפקירים אנשים לגורל כלכלי אכזר.
9. פעילות כלכלית הנעשית בהסכמה היא היעילה ביותר. תפקיד בית הדין הוא לסייע בניהול כלכלי.
יישוב סכסוכים ללא אכיפה (ADR) נפוץ ביותר בעולם וגם בארץ. בבתי המשפט ישנה כיום חובה לפנות לגישור ופישור לפני בירור משפטי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 12:30 |
|
| |
פיתרון ללא מערכת אכיפה לא שווה דבר, לא כמודל תיאורטי ולא כמודל מעשי.
הפיתרון האידאלי מתבצע כבר היום, בבתי דין שהצדדים בוחרים מרצונם החופשי לגשת אליהם, ויוצרים את מקור הסמכות בכך. דוגמא היא בית הדין של ארץ חמדה-גזית, שעובד לפי סטנדרטים מצוינים, עם שקיפות, עם אינטראקציה עם הניסיון של המערכת הקיימת החילונית, ובניסיון להתאמת דין תורה לחיים מודרניים. זה עובד, ככל הידוע לי, מצוין.
החסרונות הן רק ב:
א. מערכת כפייתית, נוסח בתי הדין החרדיים, שכיוון שלא כל החברה מוכנה באופן אמיתי להישמע להוראות הדיינים, הרי הם עובדים כאלו לפי דין תורה, ולמעשה הופכים לכפיה אלימה, מחד, או למקום עסקנים, מאידך.
ב. מערכת ארצית - כפי שציינו לעיל, עצם היותה מערכת ארצית פוגמת ביעילותה. מטבע הדברים קיימים בה נפוטיזם, ומרעין בישין אחרים, ואי אפשר לסמוך עליה.
אבל מערכת קהילתית עם שטרי בוררות, היא פיתרון מצוין, יעיל. אני דווקא די אופטימי בעניין הזה, ולענ"ד מערכות בית הדין הללו יתקדמו ויקבלו גם הכרה רחבה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 12:31 |
|
| |
מעבר לענישה רוב הדינים מתייחסים לסכסוכים שברבים מהם מעורבים דיני ממונות, ללא אכיפה קשה לי לראות איך אפשר לנהל בתי דין , באשר ללא דיני ממונות ודינים פלילים , מה נשאר ?
מעבר לכך ההנחה שהענישה בתורה מטרתה חינוכית ותו לא, לדעתי מוטעית אמנם יש פן חינוכי "למען יראו וייראו" וכד'. אבל הוא בודאי לא הפן היחיד וגם לא תמיד המרכזי. בכל מקרה כפי שבטח ראית אני לא שולל את הרעיון שהעלית מכל וכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 12:42 |
|
| |
איש ציפור
<גם לבית דין בלי "שיניים" יש משמעות, בהלכה קוראים לזה בוררות>
לבית הדין הזה ישנם שינים תותבות, ולהם קוראים "בתי משפט", שלהם סמכות אכיפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 12:54 |
|
| |
| יעבץ כתב: |  | מי שאיננו מבין כיצד יתכן בי"ד ללא אכיפה, לא הבין את הנקודה המרכזית בטיעון.
1. העונשים שבתורה נועדו למטרה חינוכית, וכמעט ולא הופעלו. סנהדרין ההורגת אחת ל-70 שנה היא חובלנית.
2. ענישה היא במקרים של סטיה עבריינית קיצונית, ולכן בוטלה כאשר העבריינים רבים.
3. בית דין העושה שימוש רב באכיפה, מסוכן לשלום הציבור יותר מיחידים שאינם מצייתים.
4. התדיינות אפשרית רק אם יש יושר בסיסי של בעלי הדין. בהעדר יושר גם אכיפה לא תועיל, ויש לכך דוגמאות.
5. הסמכות המרכזית של בית הדין, היא הסמכות המוסרית, והאמון שבעלי הדין נותנים בדיינים.
6. כאשר המתדיינים הם בני תרבות, והדין מתנהל בצורה תרבותית והוגנת, הצדדים מקבלים עליהם את הדין.
7. אמצעי האכיפה העיקרי של בית הדין הוא אמירה. כך הובא מן הגמרא ב"ק קיד,א.
8. הדין חייב להיות חלק ממערכת קהילתית רחבה, שבה יש חסד ולא מפקירים אנשים לגורל כלכלי אכזר.
9. פעילות כלכלית הנעשית בהסכמה היא היעילה ביותר. תפקיד בית הדין הוא לסייע בניהול כלכלי.
יישוב סכסוכים ללא אכיפה (ADR) נפוץ ביותר בעולם וגם בארץ. בבתי המשפט ישנה כיום חובה לפנות לגישור ופישור לפני בירור משפטי.
|
|
1.
איני יודע על סמך מה אתה קובע כי מטרת העונשים היא חינוכית בלבד. לגבי הציטוט שהבאת אודות הסנהדרין החובלנית, אנא אל תמנע מלקרוא את הדעה הנוספת שם, על אתר - הלוא אתה מרבה שופכי דמים. סנהדרין הנמנעת מלהוציא להורג רוצחים, היא-היא הפוגעת בשלום הציבור משום שאפקט ההרתעה אינו קיים.
2.
ענישה היא רק במקרים של סטיה עבריינית קיצונית? מי שבטעות אכל תרומה ונענש בתשלום קנס, משלם את הקנס משום שהשגגה שלו נחשבת לסטיה עבריינית קיצונית?
האם אתה מסוגל להגדיר מהי סטיה עבריינית קיצונית - כזו המחייבת ענישה - לעומת עבריינות אחרת, כזו שאין בגינה ענישה בהלכה?
3.
עיין בהערתי 1 לעיל אודות המרבים שופכי דמים. האם, לטענתך, בית דין שמרבה להעניש גנבים פוגע בשלום הציבור יותר מהגנבים? אתמהה.
4.
כל מטרת האכיפה היא להתגבר על חוסר יושר של מי מהצדדים. כאשר שני הצדדים ישרים, אז אין צורך באכיפה. כל מטרת האכיפה היא להתמודד עם מי שמסרב לקבל עליו את הדין.
5.
ההבדל בין בתי הדין של ראשי הישיבה בבבל לבין בתי הדין של ראשי הגלות, הוא-הוא ההוכחה כי סמכות מוסרית אינה מספקת. עדויות רבות לנו על מי שהעדיפו לפנות לבית הדין של ריש גלותא, ולא מחמת גדלותו או מוסריותו, אלא מהטעם הפשוט - שהיתה לו יכולת אכיפה (סמכות שניתנה לו על ידי השלטון הפרסי), להבדיל מבית דינו של ראש הישיבה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 13:39 |
|
| |
כפי שצוין, יישוב סכסוכים ללא אכיפה הוא מציאות חיה וקיימת. ראו גם:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8
בית הדין של גזית-ארץ חמדה הפך לבורר מבוקש, בגלל שהוא חיקוי של המערכת האזרחית, בין השאר באמצעות התנייה על דין תורה, כמו פסיקת גרמא והוצאות משפט. דין תורה הוא חלק ממערכת קהילתית רחבה, ולא שירותי בוררות המספקים פרנסה ללומדי תורה, שלפי הפרשנות המערכתית דלעיל אינם דין תורה.
מלבד דין סנהדרין חובלנית שנפסק להלכה (רמב"ם סנהדרין יד,י) הובאו ראיות נוספות שאין ההלכה מעוניינת בענישה.
ראיה נוספת. דין 'כל דאלים גבר' קיים רק בהלכה ולא בשיטות משפט נכריות. לפי הרמ"א (חו"מ קלט,ד) בכל דין המצוי במחלוקת הפוסקים, ואין הצדדים מוחזקים, ואין בו חלוקה, נאמר כל דאלים גבר. דבר זה אפשרי רק בחברה שבה השלום והיושר מאפשרים יישוב סכסוך גם ללא התערבות בית הדין.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 14:08 |
|
| |
<מלבד דין סנהדרין חובלנית שנפסק להלכה (רמב"ם סנהדרין יד,י) הובאו ראיות נוספות שאין ההלכה מעוניינת בענישה>
פרופ' אהרן קירשנבאום - עונשי גוף שלאחר חתימת התלמוד
לשם מה הם היו?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 09/09/2009 14:06:41
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 14:15 |
|
| |
| יעבץ כתב: | | מי שאיננו מבין כיצד יתכן בי"ד ללא אכיפה, לא הבין את הנקודה המרכזית בטיעון.
1. העונשים שבתורה נועדו למטרה חינוכית, וכמעט ולא הופעלו. סנהדרין ההורגת אחת ל-70 שנה היא חובלנית.
2. ענישה היא במקרים של סטיה עבריינית קיצונית, ולכן בוטלה כאשר העבריינים רבים.
3. בית דין העושה שימוש רב באכיפה, מסוכן לשלום הציבור יותר מיחידים שאינם מצייתים.
4. התדיינות אפשרית רק אם יש יושר בסיסי של בעלי הדין. בהעדר יושר גם אכיפה לא תועיל, ויש לכך דוגמאות.
5. הסמכות המרכזית של בית הדין, היא הסמכות המוסרית, והאמון שבעלי הדין נותנים בדיינים.
6. כאשר המתדיינים הם בני תרבות, והדין מתנהל בצורה תרבותית והוגנת, הצדדים מקבלים עליהם את הדין.
7. אמצעי האכיפה העיקרי של בית הדין הוא אמירה. כך הובא מן הגמרא ב"ק קיד,א.
8. הדין חייב להיות חלק ממערכת קהילתית רחבה, שבה יש חסד ולא מפקירים אנשים לגורל כלכלי אכזר.
9. פעילות כלכלית הנעשית בהסכמה היא היעילה ביותר. תפקיד בית הדין הוא לסייע בניהול כלכלי.
יישוב סכסוכים ללא אכיפה (ADR) נפוץ ביותר בעולם וגם בארץ. בבתי המשפט ישנה כיום חובה לפנות לגישור ופישור לפני בירור משפטי.
|
|
עיין בדרשות הר"ן וכן בחילופי אגרות בין הרב הרצוג לרח"ע גרוגדזינסקי (על המשטר במדינה יהודית) ותראה שהם חשבו שצריך מערכת מתפקדת ולכן מותר לחרוג מההלכה כפי שהיא בתורה בגלל אופיה האידיאלי.
|
|
|
|
|
