|
|
| נשלח ב-10/9/2009 09:50 |
 |
| |
יש לציין, כי הרב אליישיב שליט"א פסק כי כל המידיין בבית הדין האזורי בירושלים [קינג ג'ורג'] - הריי הוא כגזלן.
פסיקה זו נפסקה לאחר החלטת הבג"ץ בה הוחלט כי אין לבי"ד זה "שיניים" [כל סמכות] ע"מ לאכוף את החלטותיו בעניני ממונות.
תוקן על ידי הנביאה ב- 10/09/2009 9:46:02
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 11:06 |
|
| |
.
הדינוזאורוס צודק לגבי ה"ניטלו".
בארץ ישראל היו אלו הרומים, ובבל - הסאסאנים (ראו מעשה רב כהנא).
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 11:26 |
|
| |
ירושלמי מסכת סנהדרין פרק א דף יח טור א /ה"א
תני קודם לארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות ובימי שמעון בן שטח ניטלו דיני ממונות אמ' ר"ש בן יוחי בריך רחמנא דלינא חכים מידון שמואל אמר ב' שדנו דיניהן דין אלא שנקראו ב"ד חצוף
בימי שמעון בן שטח טרם היה בארץ שלטון רומאי!!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 11:46 |
|
| |
.
הרומאים והפרסים - זה לגבי דיני נפשות.
ינאי מלכא - לפי הכתוב כאן - הפקיע את הסמכות לדון בדיני ממונות.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 11:52 |
|
| |
הנביאה
ק"ו לשאר בתי דינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 11:57 |
|
| |
אם בית דין שדן בכל זאת, נקרא ב"ד חצוף, יוצא מכך שחכמים הם שנטלו את הסמכות, ולא הרומאים.
הסמכות ושיקול הדעת שצריך בית דין ,-בכדי לדון בדיני נפשות, לא היתה בזמן ההוא.
רמז לדבר אתה מוצא אצל רבי צדוק שישב ארבעים שנה בתענית שהבית לא יחרב!
לכאורה מאיפה רבי צדוק בכלל העלה על דעתו ארבעים שנה לפני החורבן שהבית יחרב?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 12:30 |
|
| |
שבת דף טו עמוד א -ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות. למאי הילכתא? אמר רבי יצחק בר אבדימי: לומר שלא דנו דיני קנסות. - דיני קנסות סלקא דעתך? - אלא אימא: שלא דנו דיני נפשות. וכי תימא: בשמנים שנה נמי אינהו הוו, והתניא: הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן (לפני) +מסורת הש"ס: [בפני]+ הבית מאה שנה. ואילו יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן הוו קדמי טובא!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 12:55 |
|
| |
מהרי"ל הוא מהר"י מולין, הוא רבי יעקב סג"ל ממגנצא, מח"ס מנהגי מהרי"ל, הובא בסוף ספר אהבת חסד לחפץ חיים.
הסנהדרין גלתה מרצונה, כדי שלא יצטרכו להרוג את הרוצחים:
בבלי ע"ז ח,ב: ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות... שלא דנו דיני נפשות. מאי טעמא, כיון דחזו דנפישי להו רוצחין, ולא יכלי למידן, אמרו מטוב נגלי ממקום למקום, כי היכי דלא ליחייבו. וברש"י: כי היכי דלא ליחייבו - רוצחים קטלא.
בכל תקופת המשנה והתלמוד דנו דיני ממונות.
שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראים ב"ד חצוף (בבלי סנהדרין ג,א) משום שצריך שלושה דיינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 14:39 |
|
| |
לייבוביץ' טען שר' עקיבא ור' טרפון יכלו לומר "אילו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם" כי היה להם את הנציב הרומי שהרג פושעים ללא התייעצות איתם............
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 17:13 |
|
| |
הנביאה
<פסיקה זו נפסקה לאחר החלטת הבג"ץ בה הוחלט כי אין לבי"ד זה "שיניים" [כל סמכות] ע"מ לאכוף את החלטותיו בעניני ממונות>
לא רק לאכוף אלא אף לדון.
http://www.inn.co.il/news.php?id=145208
העליון קבע שבתי הדין לא מוסמכים לדון כבוררים בסכסוכים על מימוש הסכמי גירושים, ובנושאים נוספים שהחוק לא הסמיכם לדון בהם
בתי דין רבניים אינם מוסמכים לדון כבוררים בסכסוכים כספיים ובנושאים נוספים שהחוק לא הסמיך אותם לדון בהם. כך קבעו אתמול שופטי בג"ץ מישאל חשין, אילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן, בפסק דין תקדימי שעתיד לחולל מהפכה ולכרסם באופן משמעותי בהיקף סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים. את הפסיקה נתנו השופטים בעתירתה של סימה אמיר, גרושה מירושלים, שעתרה נגד בית הדין הרבני הגדול ונגד בעלה לשעבר בדרישה לבטל את פסיקתו של בית הדין במחלוקת על הפרת הסכם הגירושים ביניהם.
"לערכאת שיפוט ממלכתית לא נתונה סמכות לדון ולהכריע כבורר מכוח הסכמת הצדדים, אלא אם ניתנה לה סמכות כזו במפורש בחוק", כתבה השופטת פרוקצ'יה, "בתי הדין הרבניים הינם חלק בלתי נפרד ממערכת השפיטה בישראל, והם שואבים את כוחם וסמכויותיהם מכוח חוק המדינה. אין להם אלא מה שהחוק היקנה להם". השופטת הדגישה, כי "הסכמת הצדדים איננה יכולה כשלעצמה להקנות סמכות לבית הדין הרבני. אין לבית הדין הרבני כוח וסמכות להכריע במחלוקת כבורר מכוח הסכם בוררות בין בעלי הדין בעניין שאיננו בתחום סמכותו על-פי דין. הסכמת הצדדים איננה מועילה להקנות לו סמכות להכריע כבורר".
__________
יעב"ץ
<מהרי"ל הוא מהר"י מולין, הוא רבי יעקב סג"ל ממגנצא, מח"ס מנהגי מהרי"ל, הובא בסוף ספר אהבת חסד לחפץ חיים>
התוכל גם למ"מ באהבת חסד, חיפשתי בח"א פרק שלישי סימנים ב' וג' ולא מצאתי שם לא תינוק שנשבה ולא מהרי"ל.
<הסנהדרין גלתה מרצונה, כדי שלא יצטרכו להרוג את הרוצחים בבלי ע"ז ח,ב: ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות... שלא דנו דיני נפשות. מאי טעמא, כיון דחזו דנפישי להו רוצחין, ולא יכלי למידן, אמרו מטוב נגלי ממקום למקום, כי היכי דלא ליחייבו. וברש"י: כי היכי דלא ליחייבו - רוצחים קטלא>
ראשית, כשמעיינים בהלכות עדות והתראה, קשה להבין איך היה אפשר להרוג רוצח, וכדי שלא להרוג רוצחים הם לא היו צריכים לגלות מלשכת הגזית.
שנית, האם הם האמינו שמוטב שרוצחים יסתובבו ברחובות וימשיכו לרצוח אנשים, מאשר להוציא להורג רוצחים?
שלישית, שאלתי בירושלמי וענית בבבלי.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 10/09/2009 17:50:23
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 17:33 |
|
| |
אני רק הערה, גם אם נניח שיעבץ צודק וחכמים בסוף ימי בית שני אכן יכלו ורק לא רצו להשתמש בסמכותם כדי לא לחייב רוצחים במיתה, ההנחה כאילו זו הוראת התורה ולא הוראת שעה שהתאימה לאותו דור , טעונה בירור , ולטעמי גם אם אינה טעות גמורה (וצ"ע אם אכן כך הוא) אינה מדויקת כלל ועיקר. לעיונכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 18:31 |
|
| |
המאמר אכן מובא בספר בשם מהר"ם מלובלין. למרות שהציטוט מפורסם בשם מהר"י מולין:
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40294&st=&pgnum=109&hilite=
התורה איננה ספק שירותים של חוק וסדר, אלא מעונינת לחנך וליצור חברה של עובדי ה'. ענישה מרובה איננה מתאימה לחברה שכזו, ולכן לא נותר אלא לפרק את החברה על ידי גלות שלאחריה ניסיון לבניה מחדש.
השאלה ההיסטורית אינה מעניננו. הובאה ראיה מסוגיית הבבלי שהתורה איננה מעוניינת בענישה.
המונח ניטלו שבירושלמי איננו שולל החלטה של חז"ל, שנאלצו לכך בגלל ריבוי הרצחנין. גלות הסנהדרין ממקומה ביטלה דיני נפשות בכל העולם, ולא רק תחת הכיבוש הרומי. יש גירסה שניטלו דיני ממונות בימי שמעון בן שטח, ויתכן שהכוונה להשתלטות הצדוקים על הסנהדרין בימי ינאי. במגילת תענית נקבע יום טוב כשחזרה הסנהדרין לידי הפרושים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 23:49 |
|
| |
יעבץ, גם לדבריך (וז"ל " ולכן לא נותר אלא לפרק את החברה על ידי גלות שלאחריה ניסיון לבניה מחדש.) יוצא שזו היתה הוראת שעה שהתאימה לסוף ימי בית שני ,וצע"ג האם זו הוראה שנכונה באופן כללי. רק לשם המשל קח את ר' שמעון בן שטח שחז"ל מספרים לנו איך הרג ביום אחד 80 (!) מכשפות , שלא לפי הדין הרגיל (דהיינו כהוראת שעה) וכו'. המסקנה הגורפת כאילו בהכרח ענישה מרובה לא מתאימה עקרונית למנהיגות של תורה לא נכונה לענ"ד. בסופו של יום הכל תלוי בהקשר ובאיזונים שהחכמים מעונינים ליצור בחברה.
|
|
|
|
|
