"משרבו הרוצחים - ארבעים שנה לפני חורבן הבית - בטלו דיני נפשות מישראל, וזאת לא משום שהסנהדרין בטלה, אלא משום שהיא נקטה תכסיס שימנע את הצורך לדון דיני נפשות. לעניות דעתי, הטעם לכך הוא שאם מדובר בעבריינות כתופעה חברתית, אי אפשר להשתמש בעונשים הרגילים הקבועים בחוק ושמטרתם הרתעה, כשסיכויי הצלחתה של זו מפוקפקים. על פי מדיניות הענישה שבהלכה, פעמים שמוטל על הרשויות המוסמכות להעלים עין מעבריינים.
בדרך זו מסביר הרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק ה סימן רל"ח ד"ה דע) את הימנעותה של הסנהדרין מלדון דיני נפשות לפני החורבן:
"אי אפשר לנהוג בכל האנשים במידה אחת. וזכור נא ענין דוד אדונינו מלכינו אשר נהג להעלים עינו מיואב ושמעי ואף על פי שהיו בני מוות, והטענה שאמר: "כי היום ידעתי שאני מלך על ישראל", כי לכל זמן מזומן, והעלמת עין מן העובר לעתים מצווה, והכל לפי צורך השעה... והנך רואה כי גלתה סנהדרין ממקומה... כדי שלא יצטרכו לרבות בדיני נפשות מפני שראו שרבו הרצחנין, כל שכן אנו שאין בנו כוח מדין תורה לדין בדיני נפשות, ואף לו בדיני קנסות, אלא צורך השעה". (חקיקה דתית בחברה חילונית / פרופ' אליאב שוחטמן).
תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/09/2009 3:12:40
 |
|
|
