| נשלח ב-9/9/2009 23:49 |
|
| |
"הירידה היא תכלית העלייה"
בס"ד
מה רבים עוונותינו והחטאים שלנו וכמה איננו טהורים וזכים כשאנו באים לבקש מאבינו שבשמים שיכפר על המעשים הרעים שלנו, אלה שנעשו בשוגג ואלה שנעשו בזדון, בין במחשבה בין במעשה. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו "תקועים", לא מוצאים בפנימיותנו את הרצון להתפלל ולבקש, בוהים סביבנו ו'מעבירים את הזמן', אין את ההשתוקקות הפנימית הזאת לאבא שבשמים, כאילו נכנסנו לשיגרת חיים ארוכה ועושים מצוותנו מלומדה, ללא חיות פנימית. לי אישית זה קורה הרבה, אין חשק אפילו ללכת לבית הכנסת, או להגיד תהילים ואפילו לא את הפרשה, וזה יכול להתמשך ולהתמשך עד שפתאום, בהיסח הדעת, או כתוצאה מאירוע או מצב, אור חזק מטלטל את הנשמה ואהבה גדולה ממלאת את הלב ואותיות השם הנעוצות במצח מזהירות כזוהר הרקיע ואור הפנים מואר ומאיר לסביבה.
למה מתרחשת נפילה כזאת ? יותר מכך, למה גם כשנדמה שאין נפילה - באים הנסיונות, קשים ומרים, בהם הנשמה זועקת : "לאאא אבא ! אל תפיל אותי לזה !!!" ואיך אוכל כשאני רק בשר ודם לבוא ביום כיפור בבגדים לבנים, כשנשמתי לא מצוחצחת בכלל, איזו מן תחפושת זאת ? אי אפשר להתנחם בנסיונות של אחרים, אי אפשר להתנחם בחטאים של הסביבה, העמידה מול ה'אני' ובוראי היא עמידה פרטית ושנינו יודעים היטב מה קורה מאחורי הקלעים הגשמיים...
אומר רבי נחמן מברסלב:
כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה' בְּחִינַת תּוֹרָה, הַיְנוּ הַנִּגְלוֹת לוֹ וּבְחִינַת 'נִשְׁמָע', שֶׁהִיא בְּחִינַת נִסְתָּרוֹת, בְּחִינַת תְּפִילָּה כַּנַּ"ל כִּי מִי שֶׁבָּא לְמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מֵהָרִאשׁוֹנָה אֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַ'נִּשְׁמָע' שֶׁלּוֹ בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה' וַאֲזַי יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נִשְׁמָע אַחֶרֶת
ה"נעשה ונשמע" מייצגות את ה"גלוי" וה"נסתר". כל מצווה שיהודי עושה – שייכת למדרגה שאותה הוא השיג והיא גלויה, המדרגה הגבוהה יותר היא מדרגת ה"נשמע" שאותה הוא עדיין לא יודע אבל ברגע שהוא מצליח להשיג את המדרגה הזאת של ה"נשמע" הוא עולה למדרגה גבוהה יותר של "עשייה" וכך היהודי עולה ממדרגה למדרגה.
היהודי מלכתחילה קיבל מדרגה גבוה יותר ממדרגה של גוי, כי לכל יהודי נשמת אלוק ממעל, וזה אומר שגם החילונים מקיימים מצוות, כל אחד בדרגתו, למרות שרבים מהם לא זכו להשיג את מדרגת ה"נשמע" או זכו בצורה מצומצמת מאד (בתי ספר, הורים ועוד), ואל לנו לשפוט או להרהר על מדרגתו של האחר, אלא כל אחד יתבונן במדרגה הרוחנית שלו (וכמובן אין לי ידע או מושג לגבי ערב-רב שיש בישראל ומולבש כיהודי, עליהם איני מדברת, כשיבוא משיח הכל יתברר).
וְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְכֵן כָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וְכֵן בְּכָל עוֹלָם יֵשׁ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע כִּי מַה שֶּׁהוּא לְהָעוֹלָם הַזֶּה בְּחִינַת 'נִשְׁמָע' הוּא לְעוֹלַם הַגַּלְגַּלִים בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה' וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת 'נִשְׁמָע' גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם וְזֶה בְּחִינַת תּוֹרַת ה' וְתוֹרָתוֹ מִתְּחִלָּה תּוֹרַת ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסְתָּר "הַנִּסְתָּרת לַה' אֱלקֵינוּ" וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה נַעֲשֶׂה תּוֹרָתוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַ'נִּשְׁמָע' 'נַעֲשֶׂה' שֶׁהוּא בְּחִינַת "וְהַנִּגְלת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ" וְזֶה: הַנִּסְתָּרת לַה' אֱלהֵינו ּ זֶה בְּחִינַת 'נִשְׁמָע' וְהַנִּגְלת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ זֶה בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה' "עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזּאת" ...שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם לַעֲשׂוֹת לַעֲשׂוֹת דַּיְקָא בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה' אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזּאת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הֵם בְּחִינַת דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּסְתָּרוֹת, בְּחִינַת 'נִשְׁמָע' כַּנַּ"ל יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה', בְּחִינַת נִגְלוֹת כַּנַּ"ל וְצָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לִבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע גָּבוֹהַּ יוֹתֵר
"הירידה היא תכלית העלייה"
אַךְ כְּשֶׁרוֹצִים לָצֵאת מִמַּדְרֵגַת 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' זֶה לְמַדְרֵגַת 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה
כשרוצים לצאת למדרגת "נעשה ונשמע" גבוה ממנה, צריכה להיות ירידה שהיא לצורך העליה. - כדי שתהיה ראוי להשיג מה שלא השגת מקודם, אתה צריך לעמוד במבחן הירידה, מוחין דקטנות, אף על פי שאתה עושה מה שאתה יכול לעשות בשעת הירידה למרות שאתה לא רואה שהתקדמת, או ממשיך להיכשל – הירידה תכליתה להביא לעליה. כמו שאמרו רבותינו במסכת עבודה זרה "לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, להכשל בענין בת שבע", אבל רק כדי ללמד אותנו תשובה, להראות לכולנו שהתורה מספרת לנו שאפילו דוד שהיה כזה קדוש, נכשל באשת איש, לכאורה אדם שנכשל בעבירה כל כך חמורה, ואנחנו שואלים איך נוכל לחזור להיות צדיק כמו דוד המלך? התורה מספרת שאחרי שהוא נכשל הוא חזר כל ימי חייו בתשובה והקב"ה קיבל את תשובתו, זאת אומרת, כדי להוריד לעולם את סוד התשובה דוד המלך היה צריך לעבור את הירידה הזו.
בדומה, חז"ל אומרים שבני ישראל לא היו ראויים להכשל בעוון העגל, אלא שנתן להם השם יתברך להם מכשול לטובת העולם, כמו שאמרו חז"ל שם לכאורות תשובה, על כל דבר יכולים לחזור בתשובה, גם על העוונות החמורים ביותר. ישעיהו אומר "והמכשלה הזאת תחת ידיך", מהי המכשלה הזאת? אלה דברי תורה שהאדם עומד בהם אלא אם כן נכשל בהם. כל הירידות זה לא כדי שאני אתייאש אלא כדי שאתמודד ואחזור בתשובה ואגיע למדרגה האמיתית שלי.
יש המשך ..
תוקן על ידי 3ברית ב- 10/09/2009 15:23:51
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 11:45 |
|
| |
המשך
התורה היא חותם בנשמתו של כל יהודי, אותה קיבל בהר סיני, ואשר עברה מדור לדור, ואנחנו רואים שהיהודים כולם מלאים מצוות כרימון, אם בגמילות חסדים, אם בחמלה, אם בכיבוד הורים, ואם בהתבוננות פנימית על מעשים שהיו בגדר הנאה של רגע והביאו לפגם להם או לזולתם, ברגע שיהודי יודע להתבונן בפנימיות שלו המביאה למעשיו, הוא כבר משיג את דרגת ה"נשמע" תחילה אולי בצורה המעורפלת שלה, ואם ימשיך לחשוב או לבדוק או לחקור או לברר או להתייעץ - ישיג את דרגת ה"נשמע" ולאחריה יעלה לדרגת ה"נעשה" וכן הלאה. ענין זה שאני כותבת מיועד לאלה שלא מקיימים מצוות, אבל בשורשם הם יהודים ורואים עצמם כיהודים בני מלך ממש !!!
רבנו אומר שדברי תורה הם בחינת אושיות המצווה, אנחנו לא יודעים איך עובדים את השם בחינת "נשמע". דברי תורה הם השגה שאיני יכול להשיג ("שאין אדם עומד עליהם") זו השגה למעלה מהבנתי, כי אין עמידה אל התפילה, ולעשות מהדברי תורה בחינות "נשמע" שיהיה לו בחינת עמידה, תפילה. ברגע שמה שיהודי לא השיג כרגע – וה"נשמע" יהיה גבוה ממנו כנ"ל, וזה אי אפשר אלא אם כן נכשל בהם, כי לעלות מדרגה לדרגה, צריך ירידה תחילה, שהיא המכשול.
ולעתיד לבוא...
ולעתיד לבוא, עפ"י ירמיהו (נ') נגיע למצב שבו: "ביום ההוא יבוקש עוון ישראל ואיננו" כי לעתיד יהיה כולו תשובה, וע"י התשובה זדונות נעשין זכיות, ויהיה נעשה מעבירות ישראל תורה, ועל כן יבוקשו אז העוונות, כי יבקשו ויחפשו אז אחר עוונות ישראל, איך לוקחין עוד איזה עוון, כדי לעשות ממנו תורה."
כל העוונות יהיו נכללין באין, היינו באין סוף, ששם העוונות נתהפכין לזכויות ע"י התשובה, שזהו בחינות ירידה תכלית העליה כנ"ל. וזה (הושע י"ד): שובה ישראל וכו', כי כשלת בעוונך, היינו ע"י התשובה, יהיה נעשה מהעבירות בחינת מכשלה, שהוא התורה כנ"ל.
ואנחנו רואים שעם ישראל רחמנים בני רחמנים, נופלים וקמים ועושים תשובה ומתחרטים על מעשיהם, ואיזו עזות יש בעלייה הזאת שמקיימת התבוננות פנימית וחרטה ובקשת סליחה על דברים שפגמו בהם, ואיזו אהבה תשובה זו מכילה. מי שמסתכל על התקופה הנוכחית ואלה החיים בתקופה זו, יגלה את הרגישות הגדולה הקיימת אצל כל יהודי ויהודי, כמה הוא פגיע וקנאי לקשר שלו לארץ ישראל ועם ישראל, גם אם רבו המחלוקות בעם, אין זאת כי הקנאות {על צורותיה השונות} לדבר השם מביאה חלוקות אלה, והמאבק הפנימי על ערכים הטמונים בנו עמוק בנשמה, והצמא הגדול ל"נשמע" שיביא לאחדות בין כל חלקי העם הזה, אין זאת אלא עזות דקדושא חודרת לכל פינה בליבו של כל יהודי באשר הוא.
ממשיך רבנו במושג "עזות דקדושא", ושם נאמר:
וזהו: יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו, היינו שיהיה העזות עזות דקדושה שממנו נבנה ירושלים, קריה נאמנה כנ"ל. אך לבוא לזה, הוא על ידי: ותן חלקנו בתורתך. היינו ע"י שמשיגין בחינת נעשה ונשמע - שעושין מהנשמע נעשה, מתורת ה' - תורתו, דהיינו שזוכה להשיג תורת ה' כנ"ל. וזהו: ותן חלקנו בתורתך - שיהיה חלקנו, שהוא החלק שלנו בהתורה, היינו בחינת תורתו, בחינת נעשה, בתורתך - היינו תורת ה' ממש, היינו שיזכה להכלל באַין כנ"ל, שיזכה להשיג תורת ה', בחינת נשמע, שעל ידי זה זוכין לשמחה כנ"ל, שע"י זה זוכין לעזות דקדושה כנ"ל, בחינת: כי חדות ה' היא מעוזכם כנ"ל.
...
ועזות דקדושה הוא בחינת תשרי, ועל כן נקרא: ירח האיתנים (מלכים א' ח'), מלשון תקיפות ועזות, כי אז צועקין ישראל קולות, וקול שופר, שהקולות כולם הן בחינת עזות כנ"ל, ועל כן אז נחתמו ונתקנו שני החותמות, חותם בתוך חותם, כי ע"י עזות דקדושה, זוכין לאמונה שהוא בחינת חותם הידין, וע"י זה זוכין לקבל מוסר ממוכיחי הדור, שזהו בחינת חותם הרגלין כנ"ל, שהם בחינת שני החותמות, חותם בתוך חותם כנ"ל.
וזה: תשרי בגימטריא שתי פעמים חותם עם השתי תיבות (כמובא בכתבי האר"י בכוונות נעילה הושענא רבא). ועל כן בתשרי שמחת ישראל, כי עזות הוא ע"י השמחה כנ"ל, כי חדות ה' היא מעוזכם, וגם המקרא הזה נאמר על ראש השנה.
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
תוקן על ידי 3ברית ב- 10/09/2009 15:24:37
 |
|
|
|
|
|
|