המקובל רבי יעקב עדס

הנני כותב את הדברים מתוך היכרות אישית רצופה במשך כארבע עשרה שנה עם הרב יעקב עדס.

א. נכתב במאמר כי הרב נודד ביהודה ושומרון – שקר וכזב. הרב יושב יומם ולילה סגור בחדרו בישיבת 'השלום' ועוסק בתורה בהתמדה עצומה. לא ידוע כיום על שום רב סגור יותר ומתמיד יותר, והסיפור על נוודות הוא שקר גמור.

ב. נכתב שלמרות שהרב אוסר בספרו לימוד חכמה יוונית, הוא עצמו למד את כל ספרי החכמה היוונית וכיוצא בזה. גם זה שקר וכזב. כל עסקו של הרב בתורה הקדושה, וידיעותיו במדעים וכדומה רק מתוך כמה שאלות והתייעצויות מתוך המון שמתייעצים עמו ומהם אנשים גדולים מאוד במדע, ודבר זה ניכר לכל מעיין בספריו.

ג. נכתב שבספריו אין חידושים, ובכך הכותב מעיד על עצמו שהוא עם הארץ גמור. מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל אמר כי "יש ספרים שיש בהם בקיאות עצומה, יש ספרים שיש בהם עיון עמוק, ובספרים שיש בהם בקיאות ועיון ברובם פעמים בא העיון על חשבון הבקיאות ופעמים בא הבקיאות על חשבון העיון, והדבר הפלאי שבספריו של הרב עדס שיש בהם שילוב בקיאות נוראה עם עיון עמוק ביותר, ואינם באים זה על חשבון זה". כל הלומד בספרים יראה זאת.

ד. נכתב שישנן סתירות בספרים – שקר וכזב של אדם שאינו מבין. כל הדברים ברורים ומתאימים היטב. יש מקום כדרכה של תורה לפלפל ולשאת ולתת, וגם בספרי רבותינו הראשונים והאחרונים פעמים שבכתיבה מאוחרת יש חזרה מכתיבה מוקדמת, וגם בספרי 'דברי יעקב' ייתכן דבר כזה, אך הוא נדיר מאוד, כי הרב מוציא מהדורות רבות וחדשות, ואם ישנה הוספה או משא ומתן מחודש הוא עורך את העניין מחדש באופן ברור ומסודר, כמו שרואה כל מעיין.

ה. נכתב על עזיבת האישה והבית. משפחת האישה ירדה לחייהם של שני בני הזוג בצורה קשה ואכזרית, והם שאילצו אותו לעזוב את הבית, ובשלב מאוחר יותר גם להתגרש, נגד רצונו, על־ידי רדיפה קשה שהתחילה עוד לפני הנישואין. סיפור השידוך מתחילתו היה כך: הסבתא של האישה שהייתה צדקת מפורסמת בכל אירופה ושחינכה את נכדתה לצדקות עצומה, והאישה עצמה, שתיהן רצו מאוד את השידוך הזה בגלל דרגתו העצומה. לעומת זאת ההורים שלא הלכו בדרך של הסבתא התעקשו שהם רוצים רק בחור שלמד גם באוניברסיטה. הסבתא והנכדה באו לארץ בלי ההורים, והסבתא ניהלה את עניין השידוך מול ההורים של הרב, שלא ידעו שההורים של האישה מתנגדים.

מצד משפחת עדס נעשה הכול בחסותו ובהכוונתו של הגרש"ז אוירבך. אחרי הפגישות לפני האירוסין נודע למשפחת עדס על הסתייגות ההורים של האישה, והגרש"ז הורה שבשלב זה כבר אסור לבטל. משם והלאה חלק ממשפחתה של האישה רדפו את בני הזוג כל השנים ברדיפות איומות ואכזריות, עוד קודם החתונה ובמשך כל שנות הנישואין. זה מה שהוביל לפירוד נגד רצונו של הרב, וזה גם מה שהוביל לגירושין נגד רצונו של הרב. כל הסיפורים האחרים הם עלילות שקריות.

לצערנו האישה שהיא צדקת גמורה לפעמים שימשה כחומר ביד היוצר בידי הוריה ודי למבין. מן הראוי לציין את יחסו הפלאי של הרב לגרושתו. לדוגמה, תקופה ארוכה אחרי הגירושין לא היה מסוגל בנו בשום אופן לדבר עם אמו מכאב גירושיה. אביו הרב ישב שעות שלמות לשכנע אותו, עד שהוא חזר לדבר איתה, וזאת בזמן שהרב נרדף קשות על ידי משפחתה. כמו כן, ידוע אצל כל העוסקים בענייני שיעוריו שבזמן שגרושתו נמצאת בארץ כל קביעת שיעור של הרב באיזה מקום שהוא מותנית שבמודעות לא ייכתב שמו כדי שלא תיגרם לה עגמת נפש.

ו. נכתב שהרבה מאוד רבנים חרדים נגדו. שקר וכזב. כמעט כל הרבנים החרדים מכבדים אותו מאוד ותומכים בו. אותם מיעוטא דמיעוטא שמתנגדים הם אותם שהולעטו בשקרים חמורים, ואנשי חצרם מנעו מאנשי אמת להיכנס ולומר את האמת.

ז. הרב עדס עבר עוד רדיפות קשות ועל אלו אמר הגרש"ז אוירבך שהכול נובע מקנאה בהישגים התורניים והרוחניים של הרב. מרגלא בפומיה של הגרש"ז שרואים במוחש שכל העוזרים והמסייעים לרב עדס עוזרים להם מן השמים. ועוד אמר שכל הנלחמים והמציקים לו – נלחמים בהם מן השמים. ואמר שהוא מבטיח שאין להם חלק לעולם הבא כמבואר בפרק האחרון של מסכת סנהדרין בדינם של מבזי חכמים.

ח. גם הגאונים רבי אברהם שפירא ורבי מרדכי אליהו זצ"ל כיבדוהו בכל הזדמנות ובפרהסיה, וכפי שאפשר לשמוע מבניהם ייבדלו לחיים טובים רבי יעקב שפירא ורבי שמואל אליהו. הגר"א שפירא והגר"מ אליהו הם שדחפו את הרב עדס להשפיע את השפעתו הברוכה גם בציבור של הציונות הדתית, והפצירו בו מאוד לעשות זאת.

ט. בכתבה נעשה שימוש בשמו של רבי יהודה עדס, אביו של הרב. להווי ידוע שרבי יהודה אומר בפה מלא שבכל הדברים שבהם בנו נהג אחרת מהכוונותיו המפורסמות אצל התלמידים, נעשו הדברים בהוראתו המפורשת של הגרש"ז אוירבך, שגם אמר מפורשות לאביו שבשום אופן לא יפריע לו לקיים את ההוראות האלה.

י. קטונתי מליתן דרגות לגדולי ישראל, אבל יש עשרות עדויות שרבי יהודה עדס אומר על בנו שהוא מיחידי הדורות בעיון התורה ובבקיאות בתורה, ביראת שמים, בכוח התפילה ובעניינים שבין אדם לחברו. יש עשרות עדויות שהוא צווח ככרוכיא על אותם אלו שבשקר עז משתמשים בשמו כנגד בנו, והוא אומר כנגדם מילים קשות ביותר. הוא מברך את כל העוזרים והמסייעים לרב בברכות שאין דומה להן.

שאול שיף

דבריו של שאול שיף הינם אמת לאמיתה והנכתב במאמר יסודו בטעות.

אשר אטדגי‎

____________
אני חייב לומר שמכתבו של שאול שיף משונה ומצער כאחד.

א. הפעם הראשונה בה נתקלתי בגר"י עדס הייתה לפני ארבע עשרה שנים כאשר הייתי תלמיד בישיבה תיכונית. הדבר קרה בספריית ישיבת הר עציון באלון שבות.

ב. אני עצמי נכחתי בשיעורים רבים של הגר"י עדס בבית המדרש בעתניאל (שנמצא, למען מי שלא יודע, בדרום הר-חברון, די רחוק מישיבת השלום בירושלים). הוא נהג להופיע ללא התרעה, פעמים רבות בשעות מאוחרות מאוד של הלילה, ובכל פעם ניגשנו בבקשה שיעביר שיעור, בקשה שלרוב נענתה בחיוב. הרב שאל אותנו על איזה נושא אנו מעוניינים לשמוע שיעור, ומיד התחיל במרץ רב. לרוב השיעור היה נמשך כמה שעות, ולא פעם הוא התחיל לאחר חצות הלילה, והסתיים לקראת ותיקין. הרב קיבל חדר בישיבת שבי-חברון, שם עסק בענייניו, והיה לו נהג צמוד שהיה מסיע אותו לכל מקום שהיה רוצה. האם גם אותי יאשים שאול שיף בשקרים וכזבים? אוכל לספק עשרות עדויות מתלמידי ורבני הישיבה בעתניאל שיתמכו בדבריי.

ג. לא אגיב לשאר דבריו של שאול שיף, אולם כל מי שעיניו בראשו יוכל להבחין בין דברים של טעם ובין דברים שאינם של טעם. לא כל הנאמר במאמר של אשר אטדגי מדויק, וייתכן גם שהדברים לא נכתבו בכבוד הראוי לאדם גדול ומיוחד (אע"פ שלא חשתי באיזה פחיתות כבוד משמעותית. מי שנפגע בעיקר מעיד על תפיסתו האישית כיצד אמור להיראות תלמיד חכם גדול, ומתוך כך אילו עובדות הוא איננו מסוגל לקבל). אולם דבריו של שאול שיף הם הכפשה ארוכה ולא עניינית.
שלמה וולפיש.