| נשלח ב-15/9/2009 11:24 |
|
| |
ראש השנה
אנו נמצאים זמן קצר לפני יום הדין, ביום הזה באים כל באי העולם לדין מול הקב"ה, לא רק אנחנו מגיעים למשפט אלא כל אומות העולם, ביום הזה יקבע באיזה מדינה יהיה שלום ובאיזה מדינה תיהנה מלחמה, איפה רעידת אדמה ואיפה יהיה צמיחה כלכלית , מי השנה יצליח ומי חלילה ירד. היום הזה הוא חלק ממערכת של 40 יום שהחלו בראש חודש אלול, בימי אלול היה לנו את הזמן להכין את עצמנו למשפט ביום הדין ולבדוק את המעשים שלנו ולקבל על עצמנו קבלות, גם יצר הרע ניצל את חודש אלול להשיח את דעתנו, עדין חודש אלול היה חלק מהחופשה הכללית, הכנות והקניות של הציוד לבית הספר לילדים וגם לאחר שהילדים חזרו למוסדות הלימוד , החלו הטלפונים והויכוחים עם מי עושים את החג? שעות של ויכוחים בבית ובטלפון והכול בחסות יצר הרע במטרה שלא יהיה לנו את הזמן להרהר בתשובה, אך יום הדין הגיע ואנו נמצאים בישורת האחרונה, ראש השנה הוא יום המשפט וביום הכיפורים גזר הדין נחתם.
" "דרשו ה' בהמצאו" אלו הימים של עשרת ימי תשובה אומנם כל השנה טוב לחזור בתשובה , אך בימים הללו יש סגולות מיוחדות לחזור בתשובה וגם אדם שמתפלל לבורא בימים אלו ביחיד מתקבלת תפילתו כאילו התפלל במניין רגיל, משמים רוצים שנחזור בתשובה, שהבן הקטן שלי החל לדבר התרגשתי מאוד לשמוע את המילים אבא, אימא, שמיים, דובי... האמת שזה לא היה בדיוק נשמע ככה למעשה אימא היה נשמע בתחילה קצת כמו אינה, אבל היה ניתן להבין שהכוונה לאימא וב"ה השם הוא ידבר בעוד זמן ויגיד אימא בצורה מלאה ואפילו יגיד אימא אני רוצה... אז ככה אנחנו נמצאים בימים הללו, הקב"ה רוצה כמו אבא אוהב לשמוע אותנו כבר מדברים אליו, גם אם כוונת הלב לא שלמה או ברורה והתפילה גם אם לא הצלחנו לכוון את כל הכוונות בתפילה הקב"ה רוצה לשמוע אותנו, אומרים "אבא" תחזיר אותנו אלייך, ותשובה היא דבר אפשרי . דבר ראשון בתשובה שאנו צריכים להבין שתשובה היא "כניעה" שאדם נכנע בפני רצון הבורא הוא עושה תשובה מלאה, כי זה לא משנה איזה קבלות ניקח על עצמנו לשנה החדשה , אם לא נשכיל להבין שיש בורא לעולם והוא רואה את הכול. הוא רואה אייך התנהגנו בחודש האחרון והוא יודע את המחשבות של כל אדם בליבו ומה השאיפות של כל אדם בחייו " כי בדרך שאדם רוצה לילך – בה מוליכין ", "הבא לטהר מסייעים אותו".
תשובה היא הבנה שפגמנו במעשים שלנו כלפי המקום וכלפי החברה וכל אחד יודע במה הוא פוגם, ואם לא שישאל את חברו הטוב מה הוא צריך לתקן והחבר יגיד לו, ואם הוא כבר התחתן הוא ישאל את אישתו כי כל התיקון שלו בחיים לאחר החתונה זה באמצאות אישתו ואם יש לו ייסורים ממנה , אלו ייסורים שבאים להראות לו משמים במה הוא פוגם. וכשם שעבד נכנע בפני אדונו ככה אנו צריכים להכניע את עצמנו לפני הבורא, ביום המשפט אנו צרכים להראות שאנו מתנהגים בהכנעה מול בורא ואנו מפסיקים להתגאות ולייחס לעצמנו כבוד מיוחד כי הכול מאיתו יתברך, ועלינו להפסיק לכועס כי "כל הכועס כאילו עבד עבודה זרה", עלינו פשוט להעמיד את עצמנו במקום, ושאדם הבוס שלו בעבודה נוזף בו לאחר שהוא התרשל בה , הוא פשוט מעמיד אותו במקום ומסביר לו כמה שהוא טעה ולמרות שהוא חושב שהוא הפועל הכי חשוב במפעל הטעות הזאת יכלה לגרום לו למצוא את עצמו עוד היום מחוץ למפעל וללא עבודה לתקופה הקרובה. רק אם נדע להבין זאת נוכל לעמוד מול בורא עולם, כי מה אנו מבקשים ביום הזה.? בריאות, פרנסה, הצלחה,
הכול מסתכם למילה אחת "המשכיות" אנו מבקשים המשכיות בעולם הזה וגם שתיהנה לנו המשכיות לעולם הבא, וכדי שנזכה להמשכיות עלינו לתקן את דרכינו, וכמו שאבא מחכה לשמוע את בנו אומר אבא, כך הבורא מחכה לשמוע אותנו אומרים סליחה , על מה סליחה? נכון יש הרבה דברים! אבל לפחות דבר אחד בולט אנו יודעים וכל אחד אם יגיד ביום הדין : סליחה בורא עולם אני יותר מידי עצבני בבקשה תעזור לי לשבר את מידת הכעס לי, סליחה בורא עולם אני פוגם כל יום בשמירת העיניים בבקשה תעזור לי שאני אפסיק לסובב את הראש שלי ככל היום כמו "ממטרה", סליחה בורא עולם תעזור לי לדעת אייך להגיד תודה למשפחה שלי על השפע שאני מקבל מהם כל יום ושאני אפסיק לחשוב רק על עצמי וכמה שאני מסכן ושכולם מחפשים רק להרעות לי, סליחה בורא עולם על זה שאני לא שולט על יצר האכילה שלי, בבקשה תעזור להתגבר ושאני באמת אבדוק כל דבר שהוא בכשרות מהודרת לפני שאני אכניס אותו לפי ולא כמו עכשיו שתוך כדי אכילה אני אגיד זה בסדר זה כשר הסבתא על מוכר הפלאפל הייתה רבנית בחו"ל..... ועל זאת הדרך , אם אדם ידע להגיד סליחה לבורא עולם על דבר אחד שהוא פוגם בו ויקבל על עצמו לחזור בתשובה באותו דבר מובטח לו שהוא ב"ה יזכה בדין ביום המשפט. ולכן עלינו לנצל את הרגעים האחרונים הללו ולבדוק ולבקש סליחה כלפי בורא עולם וכלפי המשפחה וחברים הסובבים אותנו , כי שאדם הולך ברחוב ונתקל במישהו הוא אומר" סליחה אני מצטער" ואותו אדם שנתקלנו בו למרות המכה החזקה שהוא קיבל מאיתנו הוא אומר " לא נורא" לא קרה כלום" , ואם לא הינו אומרים סליחה ? אותו אדם במקרה הטוב היה אומר לנו "חצוף תיזהר..."
יהיה רצון שנדע לבקש סליחה מבורא עולם על המעשים שלנו והתפילות שלנו יתקבלו ביום הדיןשנה טובה מברי עוז
זכויי הרבים:
"הפצת היהדות מזכה אותך בחיי נצח", העלון הנ"ל מופץ מידי שבוע ונקרא ע"י קרוב ל 700 איש בשבוע, וכל המטרה של העלון היא הפצת דברי תורה לזיכויי הרבים ללא מטרת רווח , יש לכל אחת אפשרות להיות חלק בזיכויי הרבים , לבעלי חשבון דואר אלקטרוני , ניתן לשלוח מייל ל
[email protected] ולקבל מידי שבוע לתיבת הדואר הפרטית את העלון ואז ניתן לשלוח לחברים ולשאר בני המשפחה ואף להדפיס את העלון ולקרוא בשבת בתום הסעודה, אז למי שיש אפשרות שישלח מייל ויהיה חלק חשוב בזיכויי הרבים.
http://www.youtube.com/watch?v=iMFEt3A4MUU
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2009 01:07 |
|
| |
עוד סיפור לראש השנה
|
זה היום תחלת מעשיך (תפלת ראש השנה)
אנו מציינים את ראש-השנה בא' בתשרי, שהוא היום השישי של הבריאה, יום בריאת האדם. לאור זאת יש להבין את הפסוק "זה היום תחילת מעשיך"1, שהרי ראש-השנה איננו "תחילת מעשיך", אלא, כאמור, היום השישי של הבריאה?!
הביאור שנאמר על כך הוא2, שהואיל והאדם הוא התכלית והכוונה של כל הבריאה, וכאשר נברא האדם הגיעה מלאכת הבריאה כולה לשלמותה - על-כן יום בריאתו נקרא "תחילת מעשיך", שכן בטרם נברא האדם כאילו לא הייתה בריאה כלל.
כמות ואיכות
הסבר זה דורש ביאור: איך ייתכן לומר שקודם בריאת האדם כאילו לא הייתה בריאה כלל, בשעה שיש עולם כה גדול, שהאדם אינו אלא גרגר קטן ממנו?! הלוא על הבריאה הזאת אנו מהללים את ה' - "מה רבו מעשיך ה'"3, ואילו האדם תופס חלק קטן ביותר בבריאה, שכן בני-אדם יש הרבה פחות מבעלי-חיים, פחות עוד יותר מצמחים ועוד פחות מסוג הדומם!
מלמד אותנו כאן ראש-השנה עיקרון מהותי ביותר: לא הכמות היא העיקר אלא האיכות. מבחינה כמותית - אכן הדומם תופס את המקום הנכבד ביותר, אחריו הצומח, אחריו החי, ואילו האדם הוא מיעוט מבוטל; אולם מבחינה איכותית, אין שום מקום להשוואה בין הדומם, הצומח והחי לבין האדם, שכן האדם נמצא ברמה איכותית גבוהה לאין-ערוך.
שכל אמיתי
בדומם - אין רוח-חיים כלל. בצומח יש חיות של צמיחה, אבל אין בו נפש חיה. למעלה מזה ניצב סוג החי, שיש בו נפש חיה, אבל אין בו דעת. אמנם גם לבעלי-החיים יש שכל4, אבל השכל שלהם אינו מהות עצמאית, אלא הוא משרת את צורכיהם החומריים בלבד. לעומת זאת, לאדם יש שכל עצמאי, שהוא תכלית ומטרה בפני עצמו.
ויתרה מזו: שלמותו של שכל האדם היא5, כשהאדם משתמש בו לא להשגת צרכיו הגשמיים, אלא כדי להתעלות מעלה-מעלה ברמה רוחנית, בעניינים שכליים ורוחניים, עד שהשכל מגיע לידי התבטלות לקב"ה שלמעלה מהשכל. בזה ייחודו ומעלתו של האדם.
ברוחניות עיקר
זה אפוא המסר של ראש-השנה: כשאדם מביט סביבו הוא מגלה, שרוב זמנו וכוחותיו מופנים למילוי צרכיו הגשמיים. הוא גם רואה, שמספר האנשים הרוחניים מועט בכמות לעומת האנשים השקועים בגשמיות. הדבר יכול לעורר ספק, אולי הגשמיות היא עיקר החיים.
מלמדנו ראש-השנה שההפך הוא הנכון: אמנם בכמות תופסת הגשמיות מקום רב יותר מהרוחניות, אבל הרוחניות היא העיקר. לכן אף-על-פי שבששת ימי הבריאה נברא עולם גדול ועצום, בכל-זאת היא נחשבת לאין ואפס עד שנברא האדם. רק כשנברא האדם זהו "תחילת מעשיך", כאשר האדם המליך את הקב"ה על הבריאה כולה וגילה בה את מקורה האלוקי.
(מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות מאת הרבי מליובאוויטש, כרך ט עמ' 453, ואגרות מלך כרך א, עמ' סה)
----------
1) נוסח תפלת מוסף דראש השנה, מראש השנה דף כז עמוד א.
2) ראה בחיי בראשית א,ג. ר"ן לראש השנה טז,א. חידושי אגדות מהרש"א שם כז,א. דבור המתחיל זה היום תש"ד, תש"ט. ועוד.
3) תהלים קד,כד.
4) ראה ברכות סא,ב. ובכמה מקומות.
5) ראה שיתת יט כסלו פר"ת - תורת שלום עמוד . ספר העיקרים משנה ג פסוק א. הובא בתורת שלום עמוד 243. | |
|
|
 |
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2009 01:15 |
|
| |
אני מקוה שכל מי שמשתתף בטבלת התהילים ישתדל להגיד את התהילים של שבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2009 23:19 |
|
| |
שרית לאמר גם ביום ראשון (ראש השנה)
|
|
|
|
|