המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' סב ס"א) מחדש: "נ"ל בפשיטות דאותן דברים הנאמרין בכל לשון הוא דוקא אם אנשי אותו המדינה מדברין כך, אבל אם אנשי המדינה אינם יכולין לדבר זה הלשון ורק הוא ועוד איזה אנשים יחידים יודעים זה הלשון זה לא נחשב לשון כלל למדינה זו שאינה מכרת בזו הלשון...". הגר"י הוטנר בתורת הנזיר על הרמב"ם הל' נזיר (פ"א ה"ח) העיר על דברי הביאור הלכה הנ"ל. ספרו הופיע בקובנה תרצ"ב. בקשר לזה כתב הגר"י הוטנר בשנת תשכ"ו באגרת להרב נתן צבי זוכובסקי (נדפס בספר הזכרון שי"ל לזכרו ע"י מכון ירושלים, חידושי הלכות, סי' כט אות ג): "ודכירנא מילתא שבאותם הימים סמוך להופעת ספר תורת הנזיר, נזדמן לי לנסוע מווילנא לרדין. ובשעת פרידה מהגאון ר' חיים עוזר זצוק"ל אמר לי שכשאהיה ברדין, אשתדל להשמיע את טענתי על הפסק של המשנה ברורה באזניו של ה'חפץ חיים' זצוק"ל. כמובן שעשיתי כדבריו... אמר לי כהאי לישנא 'בשעת מיר האבען געשריבען, האבען מיר גוט דורכגעטאן'". [החפץ חיים נפטר כ"ד אלול תרצ"ג.] העתקתי את המכתב כמו שנדפס בספר עם השלושה נקודות לקראת הסוף. והנה בצורה שזה נדפס הסיפור מקוטע, כי לא נאמר בדיוק מה היה כשהגיע לראדין ומה בדיוק נאמר להחפץ חיים, וגם לא ברור האם החפץ חיים הסכים להערת הגר"י הוטנר או לא. ומשמע קצת שקיבל את ההערה ולא ניסה לתרץ את דבריו. כנראה שהגר"י הוטנר באגרת כתב עוד מהדברים שנאמרו בדו-שיח שביניהם, אלא שהמדפיס צינזר אותם מפני סיבה שאינה ידועה. ואין לנו אלא לקוות שמישהו שיש לו גישה ומהלכים במכון ירושלים יגלה לנו את המכתב בשלימותו.
הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה סי' לז מביא את הסיפור הנ"ל מתוך ספר הזכרון, ובתוספת: "ובספר הזכרון להגר"י הוטנער זצ"ל, מביא שנתקשה בדברי הבה"ל... והלך ושאל אותו, והשיב 'בשעה שכתבתי למדתי היטב הסוגיא ובודאי הדברים מכוונים' ולא חזר בו". לפי גירסא זו מפורש שהחפץ חיים לא התחרט, למרות שכנראה לא תירץ את דבריו, כיון שסמך על מה שבשעתו למד את הסוגיא בעיון. אמנם כיון שהמקור שלו, כפי שציין בעצמו, הוא מספר הזכרון, והרי שם לא נאמר ש"לא חזר בו", הרי צריכים לומר שלא דייק הגר"מ שטרנבוך בהעתקת הדברים, וכתבם כפי הבנתו.
והפלא בכל הענין הוא מה שכותב בספר הנפוץ בעולם הישיבות, ה"ה הספר כנסת ישראל על מסכת נדרים דף ב עמוד א (עמ' ח בספר למעלה): "וע"ע בספר אבן טובה שכתב שהגאון ר' פייבל ורהפטיג סיפר לו שנסע לשאול את הח"ח על מש"כ מדברי הרמב"ם, ואמר לו הח"ח דהיה אז זקן מאוד דהוא זוכר דכשפסק הלכה זו היה מונח לפניו הרמב"ם ע"ש". אין הספר אבן טובה תח"י, ולכאורה נראה דשנים אוחזים בטלית, ואין אנו יודעים האם הסיפור קרה פעמיים?
נשלח ב-13/9/2009 23:45
במקור שאני קראתי הסיפור (איני זוכרו לע"ע) נוסף עוד שהחפץ חיים היה אז כבד שמיעה ורק אחרי מאמצים קלט הח"ח מה הרב הוטנר חפץ ממנו. ייתכן שזה מה שנאמר במכתב המקורי, ובספר הזכרון השמיטוהו (מחוסר רלוונטיות ומשום כבודו של הח"ח).
עכ"פ גם בלי זה, לכאורה כוונת הח"ח במשפט היא חד משמעית: שחזקה על כך שכשכתבתי את הדברים עיינתי בהם היטב ונכוחים הם.
נשלח ב-14/9/2009 00:06
ס' אבן טובה להרה"ג ר' שמואל בצלאל נמצא באוצר החכמה הקטע הנזכר נמצא בעמוד 17 (מעמודי אוצה"ח) עי"ש ותמצא שר' פיבל סיפר הדברים מה ששמע מהגר"י הוטנר ויש כאן טעות בהבנת הנקרא גרידא.
נשלח ב-14/9/2009 00:14
לעיקר חידושו של המ"ב: שמעתי להקשות, לדבריו, איך מהני אמירת כל חמירא בארמית במקומינו שאין אנו מורגלים בדיבור בלשון ארמי (ואולי טופס זה מורגל אצלינו, ואין לחלק בין מקום דבעינן לשון לבין מקם שצריך גילוי הכונה שהרי עיקר סמיכותו של המ"ב הוא מחרופתי והתם לרוב השיטות אין תורת לשון בקידושין כלל, ואפשר שלשון ארמית שאני ותן לחכם וכו' וכו')
נשלח ב-14/9/2009 00:40
לגבי ההשמטה, כמדומני שתצלום המכתב של הרב הוטנר הודפס בקובץ שהוציאה ישיבתו של הרב זוכובסקי (חכמה ודעת?) ושם נתבאר גם הענין כולו. [אם זכרוני לא מטעני השאלה היתה מפרשת סוטה שנאמרת בכל לשון, אע"פ שמקומה רק בבהמ"ק, שלא כל הלשונות הן "לשון המדינה" שם.]
נשלח ב-14/9/2009 00:45
זו ההזדמנות להעלות במקצת את זכרו של ר' פייבל זצ"ל. היה הר"מ הראשי בישיבת בעלז. בצעירותו למד בישיבת חברון והיה נחשב לפאר הישיבה הן בהתמדתו והן בכשרונותיו (ובודאי לא זכה לראות את הח"ח). היה בו מאור פנים מיוחד במינו .צניעותו היתה לשם דבר אך בוגרי ישיבת חברון לפני כחמישים שנה מדברים עליו בהערצה מיוחדת. אחד מחשובי הבוגרים מאותה תקופה אמר שר' פייבל היה הבולט כלמדן ויבדל לחיים הגרז"נ גולדברג שליט"א- הבולט בבקיאות.
נשלח ב-14/9/2009 01:55
וכבר כתבו לתרץ שמקדש (ששם נקראה פרשת סוטה) בית תפילה יקרא לכל העמים כתיב ביה וירושלים רבתי עם וכו'.
ר' גליצאי תודה!
האם יש קשר לר' ירוחם ורהפטיג?
נשלח ב-14/9/2009 12:21
"ורק הוא ועוד איזה אנשים יחידים יודעים זה הלשון "
שמעתי פעם שיעור מת"ח אחד והתקשה בביאור הלכה הזה למה התכוון בדבריו "איזה אנשים יחידים", כיצד מודדים דבר זה ? הגדר מאד לא ברור.
מה היתה הערתו של הג"ר יצחק הוטנר על הביאור הלכה ?
נשלח ב-14/9/2009 14:44
מחמת עצלות איני פותח בה"ל לעיין בגוף דבריו אבל כמדומה שלדעתו בעינן לשון המדינה וא"כ הגדר ברור מאד. קו' ר' יצחק הוטנר היתה מהא דמגילת סוטה כשירה בכל לשון והא מגילת סוטה לא נקראת אלא במקדש ושם לכאורה לא היתה שפת המקום - המדינה כי אם בלשה"ק. וראה מה שכתבתי למעלה. [והקו' כמובן אינה מרפסין איגרא שבודאי אפשר לפרש שלא אמרו במשנה אלא עיקר הדין אע"פ דמצד המציאות אפשר שלא ייצא וכו'. ועוד: האם לא היה זמן ששפת העיר ירושלים ותושביה היתה יוונית? ואולי מקדש קובע מקום לעצמו?
נשלח ב-14/9/2009 15:22
ומענין שפת המדינה שמעתי מקרוב משפחה שלמד בישיבת היישוב החדש בימי קום המדינה, ואיני זוכר האם בשם הרב עמיאל או בשם ר' ראובן טרופ, שהברה ספרדית עדיפה על שאר הברות, כי היא לא גרעה משאר לשון.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/09/2009 15:18:29
נשלח ב-14/9/2009 18:52
ברור שהיו רגילים ביונית ועי' שקלים פ"ג מ"ב יונית כתוב עלהן [על הקופות במקדש] וכתב הרע"ב שהיו רגילים ביונית. ומסתמא האריך בזה בספר יונים ויונות בא"י ואינו לפני.
נשלח ב-7/12/2009 16:46
ליום השנה של הרב הוטנר התעוררתי למלא את החסר באשכול זה
זחלץ_קליח כתב:
לגבי ההשמטה, כמדומני שתצלום המכתב של הרב הוטנר הודפס בקובץ שהוציאה ישיבתו של הרב זוכובסקי (חכמה ודעת?) ושם נתבאר גם הענין כולו.
זיכני חכ"א בסריקה מן הקובץ חכמה ודעת כתובות חורף תשס"ה.
ואגב המעיינים בספר הזכרון של הרב הוטנר יראו כי בשני מקומות הושמטו מילים מהמכתב ובפעם השניה העורכים אף לא טרחו לסמן את ההשמטה בנקודות כמקובל במקרים כאלו. (העירני לכך אותו חכם)
נשלח ב-16/12/2009 23:00
גליצאי, אל תגזים. ר´ פייוול לא היה הר"מ ה´ראשי´ ומי שהכיר אותו ידע שהתיאור ´ראשי´ לא היה מתאים לו כלל וכלל. אכן היה ת"ח מופלג ואיש צנוע מאד אבל גם היה שלימזל בלי שום כושר נהיגות. אפילו זה שהיה מגיד שיעור בהשיעור הכי גבוה בישיבת בעלזא חלק מהשלימזלנות שלו מפני שבגיל זה הבחורים יכולים להתחמק מנוכחות בהשיעורים ורק ה´למדנים´ מהישיבה ישבו בשיעוריו ומהם לא היו הרבה. הרבה פעמים לא היה שם אפילו מנין חסידי.
נשלח ב-29/11/2010 10:38
מוקפץ ליום השנה (שב"ק פרשת וישב).
ד"א, ראיתי בעיתון המבשר מאמר לזכרו ושם סופר על תלמיד בישיבתו שלמד קבלה מפי אדמו"ר מסויים עד שגילה הרב הוטנר את הדבר וכיוון שלא ראה בעין יפה את שיטת הלימוד של אותו אדמו"ר בקבלה (לא את עובדת לימודו של הבחור קבלה בכלל) העמיד בפני תלמידו שתי אפשרויות - לעזוב את ישיבתו ולהמשיך ללמוד עם אותו אדמו"ר או להפסיק ללמוד עם האדמו"ר והוא עצמו, הרב הוטנר, יקבע עמו חברותא בקבלה.
לפי הסיפור אותו תלמיד פנה לאדמו"ר וזה נמנע, כמובן, מלהכריע בנושא ויעץ לו להושיב בי"ד להחליט. וכך הווה. ביה"ד הורכב מת"ח אחד שקשור לאדמו"ר, אחד שקשור לרב הוטנר והשלישי שקשור לשניהם. ההחלטה התקבלה להשאר בישיבה, להפסיק ללמוד עם האדמו"ר וללמוד בחברותא עם ר"י הוטנר. ובאמת נהפך התלמיד לאחד מגדולי תלמידי החכמים וכו' וכו'.
האם מישהו יודע את פרטי אותו סיפור, שמות המשתתפים וכו'? מה היו חילוקי הדעות עם האדמו"ר בנוגע לשיטת לימודו בקבלה?
יש לי הרגשה כי התלמיד היה רבי ישראל אליהו ויינטרוב? האם אפשרי הדבר?
נשלח ב-29/11/2010 23:24
קרוב לוודאי שאכן מדובר ברי"א וינטרוב זצ"ל.
שכן כך נאמר באותה כתבה: "פסיקת בית הדין היתה שעליו להפסיק את לימודיו אצל אותו אדמו"ר ולהישאר בישיבתו של רבינו. רבינו מצדו עמד בדיבורו וקבע שיעור עם אותו תלמיד למשך תקופה ארוכה והיו מתעסקים בעיקר בספרי הקבלה של הגר"א מווילנא. אותו תלמיד זצ"ל גדל להיות אחד מיחידי סגולה בקבלה בשיטת הגר"א ומצדיקי הדור".
[ממנו ספג כנראה גם את הייחס המיוחד לספרי פשיסחא.]
ואותו אדמו"ר מפורסם לפי זה הוא הרבי מליובאוויטש זי"ע.
נשלח ב-30/11/2010 00:49
בשבת האחרונה פרשת וישב תשע"א לפ"ק, פורסם במוסף 'שבת' של עתון 'מקור ראשון', מאמר מרבה שלרמת דניה בירושלם ת"ו הרב ישעיה שטיינברג נ"י, על הרב המובהק יצחק הוטנר זצ"ל. ונאים הדברים.
