| נשלח ב-4/10/2009 11:56 |
 |
| |
| רציונליoטי כתב: |  |
אולם מקום כאן לחקור:
א. עיקר הענין בזה שיתנהג האדם במידות טובות, האם התועלת הנרצה בזה היא טובתו של האדם עצמו שיושלם בכך שיהיה אדם טוב או העיקר בזה הוא תועלת זולתו שתהיה החברה מתוקנת ומסודרת יותר כאשר כולם בעלי מידות מהוגנות?
ב. האם ישנו הבדל בין המוסר הנתבע ע"י שכל האדם לביון המוסר הנתבע ע"י התורה? |
|
א. כל טוב חייב להשפיע על האחרים משום שמכח הטוב להיטיב וכמו שמכובד בהכרח יכבד (משנה אבות 'לא בראתי את עולמי אלא לכבודי' והמשמעות- מלוך על כל העולם כולו בכבודך ) ממילא אם האדם יושלם בעצמו ממילא ישפיע על החברה כולה שתהיה מתוקנת.
אך יש כאן עוד נקודה 'ודבקת בו' הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה וכו', אם נבאר את החלק הזה יתכן ושני הדברים דבר אחד הם, אם תכלית הנבראים היא לקבל את טוב הבורא בעולם והצורה לקבל את זה היא ע"י ההדבקות בו, (עיין דרך ה' פרק ב'), ממילא הצורה לחבר שני דברים ביחד היא ע"י דמוי החומרים שלהם, ולכן כדי להדבק בבורא צריך להתדמות לתכונותיו, וממילא עיקר ההנהגה במידות טובות אחת היא לאדם עצמו שתכליתו הדביקות, ולכלל הבריאה שזוהי התכלית העתידה לה.
ואמנם יש בזה רובד נוסף שאם הוא ית' טוב ובזה אנו מצווים להדבק הוי אומר שזוהי צורת קיום העולם.
וכבר רמז לזה הראיה בדבריו.
ב. המוסר הנתבע לפי התורה סותר לעיתים למוסר האדם, לדוגמא, אם חבר טוב נכשל בעברות ובחור נאלץ לספר על זה לרבנים, הוי אומר שמוסר האדם - נאמנות לחבר טוב, מול מוסר התורה שמחייב את האדם לדאוג שחבירו יילך בדרך הנכונה. מוסר התורה ענינו שיתאים האדם את דרכו למוסריות לפי גדרי התורה, שבד"כ דומים למוסר האדם בגלל טוב הבורא, אבל מטרתם להגיע לבורא ולא לאדם.
|
|
|
|
|
