|
|
| נשלח ב-17/9/2009 17:42 |
 |
| |
דינו,
אני מסכים לגמרי עובדתית (רק הסברתי לאפיק את ההגיון בשיטת האב"ע). אני רק תוהה מדוע יש שיוך כזה, ומה אומר השיוך המקובל לזכר ונקבה? למה מסלול, או מזלג הוא זכר, ודרך היא נקבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2009 17:49 |
|
| |
אני מציע ניסוי קטן. אולי נרשום כאן רשימה מסודרת של עצמים דוממים, ונחלק מי מהם נחשב זכר ומי נקבה. ייתכן שהרשימה הזו תראה לנו משהו לגבי הקריטריון. אולי זה אפילו יוכל לרמוז לנו מדוע יש עצמים שמופיעים בשתי הצורות.
אני מנסה לפי משפחות:
רהיטים: ארון, שולחן, כסא - זכרים. שידה, מיטה - נקבה.
כלי שולחן ואוכל: צלחת, כוס, קערה - נקבות. האם יש זכר?
כלי מיטה: סדין, שמיכה, כרית - נקבות.
כלי רכב: מכונית, משאית, סירה, ספינה - נקבות. אופנוע, מטוס - זכרים.
אמנם צריך כנראה לחלק בין לשון המקרא ללשון חכמים ולשון ימינו.
למען האמת, אני לא מאמין שאף אחד לא עשה משהו בענין הזה עד כה. לינקים/מקורות? (כבר נשברתי מהרשימה)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2009 22:09 |
|
| |
סדין הוא זכר ולא נקבה .מזלג הוא זכר ואילו סכין גם וגם כך שלא נראה לי פה קריטריון כל שהוא.
(אולי בקטר ורכבת יש איזה רמז לשוביניזם גברי-הקטר הוא המנהיג את הרכבת...)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2009 22:42 |
|
| |
לילה, הדבר הנשי ביותר הוא בלשון זכר
אבל הוא גם שם אשה. יום הוא זכר ויממה נקבה
זכר זכר בנקבה וכמיהת אשה באיש.
כלור שנינו, כלומר אנחנו.
...
יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח
כדאי לקרוא את כל השיר, עמ' 92
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2009 23:00 |
|
| |
צענע, לגבי סדין כמובן התבלבלתי (להיפך, הבאתי את הרשימה כדי להראות שיש שם זכר ונקבה באותו הקשר).
מרחביה, מצאתי בתורה תמימה (וזכור לי שראיתי גם בראשונים בשם אבע"ז):
שמות יח, כ:
כט) מדלא כתיב ילכו בו, ואע"פ דכנגד זה מצינו דרך לשון זכר (פ' תבוא) בדרך אחד יצאו מפרש בגמרא דהכא דבתורה קאי ותורה אקרי לשון נקבה לכן כתיב בלשון נקבה, והתם במלחמה איירי ודרכו של איש לעשות מלחמה כתיב לשון זכר. והנה כלל זה בכלל מסכים עס הנחת הראב"ע דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו, כלומר אפשר לכתבו בלשון זכר ולשון נקבה, אך לפלא שכל המדקדקים לא זכרו כלל זה דהגמרא כי באופן כזה הולכין אחר הענין שעליו מוסב שורש זה כמבואר, והוא מסתבר מאד. ואמנם לא קשה במ"ש דדרך לשון נקבה ממה שחתימת מלה זו ברבים - ביו"ד מ"ס, דרכים, כשם זכר, ולא בו"ו ת"ו, ככל המלים מלשון נקבה, יען דבאמת אין כלל חתימה זו מוחלט, כי מצינו הרבה יוצאין מכלל זה, כמו השמות נשים, פילגשים, דבורים, נמלים, תאנים, שנים, כולם שמות נקבה וחותמין ברבים כחתימת שמות זכרים, וכן להיפך, אבות, בכורות, אריות, לבבות, מטות, שמות, לילות, כולם שמות זכר וחתימתם ברבים כשמות נקבה:
דברים כח, ז:
י) ואעפ"י דכנגד זה מצינו (פ' יתרו) והודעת להם את הדרך ילכו בה, הרי דכתב דרך בלשון נקבה, מפרש בגמרא דהכא דבמלחמה קאי ודרכו של איש לעשות מלחמה לכן כתב בלשון זכר, אבל התם דבתורה קאי ותורה נקראת בלשון נקבה כדכתיב תורת ה' תמימה, ועוד, כתב דרך בלשון נקבה. והנה כלל זה מתאים עם מה שכלל הראב"ע דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו, אך לפלא שכל המדקדקים לא זכרו באור כלל זה מהגמרא, וע"ע מש"כ בפ' יתרו בפסוק הנזכר:
תוקן על ידי mdabraham ב- 17/09/2009 22:57:25
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2009 09:46 |
|
| |
במח"כ של תו"ת אין פלא על המדקדקים כי בגמ' משמע שרק דרך יש בו סגולה זו ביחד עם עוד כמה מלים, כפי שכותב רש"י "זה אחת מן התיבות שמשמשות לשון זכר ונקבה". והכלל של הא"ע רק בא לומר שאין בזה סבות אמיתיות ולכן באופן תיאורטי אין להקפיד (נפקא מינה למשל לברכות שהיעב"ץ פוסק על פי כלל זה שאם החליף לשון זכר בנקבה יצא), ומלים כמו דרך משום מה יצא שהשתמשו בהם לשני הדרכים.
אגב, הנסיונות למצוא כללים או נימוקים, נפגשות בבעיה שאותו עצם מקבל שני סוגים של שמות, למשל: ירח - לבנה, עולם - תבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2009 11:55 |
|
| |
אראל סגל,
לדוגמאות נוספות עיין תוס' קידושין ב: ד"ה קשו.
לצערי אין לי אב"ע (תוצאה של התנגדות עקרונית למק"ג ויוקר שערים של מוה"ק), אבל כמדומני שהוא כותב על כך בפסוק "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו" (יכול להיות שזכרוני מטעה בי). וראה רמב"ן פר' שופטים עה"פ "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו".
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2009 12:04 |
|
| |
וכבר כתבתי
אמר חסיד אחד- ארורים בעלי הדקדוק- לזה- הם קוראים זכר. ולזאת נקבה!
בתורה הקדושה כתוב- בזאת יבא אהרון אל הקודש- סל"ד שאהרון נכנס עם נקבה אל הקודש?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2009 13:35 |
|
| |
'קיבל מרבו' שקיבל מרבו הלכה למשה מסיני? שמש, חמה, לבנה (כראשונות שחשבתי עליהן) הן בתחתונים או שמא נשים אותן שם כדי לתחזק את ההלכה למשה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2009 14:20 |
|
| |
כדי להוסיף בלגן, אני מציע להמשיך באשכול זה גם את כללי הריבוי. אמנם נתפס אצלנו, שסיומת "ם" לרבים הרי אלה זכרים, ואילו סיומת "ת" לרבות הרי אלו נקבות. מובן שבחינה ראשונית תראה שהדבר אינו כך. אמנם הרהיטים הם זכרים, אולם בריבויים הם שולחנות כיסאות ארונות וכן הלאה. והיפוכם בנקבות המסתיימות ב"ם", כנעלים ופעמים.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2009 15:06 |
|
| |
עכשו כשיום הזיכרון מתקרב מעניין לחשוב על הקשר בין זַכַר לזיכרון.
מצאתי במקור אחד שרק הזכר ממשיך את זכרון המשפחה כי הייחוס ממשיך עם הזכר בלבד.
האם יש עוד רעיונות?
ועוד שאלה:
"רבותינו ז"ל (קידושין ב, ב), כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה."
מישהו יכול להבהיר מה הכוונה? תודה מראש למשיבים.
בברכת שנה טובה לכל בית ישראל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2009 15:23 |
|
| |
אין כזה משפט בקדושין שם
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2009 17:10 |
|
| |
[נו נו, כמעט ופגעתי באחת מאושיות הפורום. כתבתי "שסיומת "ם" לרבים הרי אלה זכרים, ואילו סיומת "ת" לרבות הרי אלו נקבות", והרי אמשלום, היא רבה, ועדיין מסתיימת ב"ם"...
שנה טובה]
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
