מנהגים השייכים לימי ראש השנה

פרק א
*--$~*

פרק א - משנה א
ארבעה ראשי שנים הן . למלכים . מלכי ישראל מונין להם מניסן . שאם מלך מלך בשבט או באדר , משהגיע ניסן כלתה לו שנה ומתחילין למנות לו שנה שניה . ומקרא נפקא לן דמניסן מנינן להו דכתיב ( מלכים א' ו' ) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל , מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים *--$!*(א) , מה יציאת מצרים מניסן מנינן לה *--$!*(ב) , אף למלכות שלמה מניסן מנינן לה . ולמלכי אומות העולם מונין מתשרי , והיינו דתנן לקמן בסמוך באחד בתשרי ראש השנה לשנים , כלומר לשנים של מלכי אומות העולם . ונפקא מינה , לפי שרגילין . למנות זמן שטרות לשנות המלך משנה שעמד בה , משום שלום מלכות . ואם עמד מלך באדר *--$!*(ג) וכתב לו הסופר בניסן שלאחר שלשה עשר חדש *--$!*(ד) , ניסן של שנה שניה , כיון דניסן ראש השנה למלכים , הוה ליה שטר מוקדם ופסול , משום דהאי ניסן של שנה שלישית הוא , ושטרי חוב המוקדמים פסולים , לפי שנמצא טורף לקוחות , שלקחו השדה מן הלוה בין זמנו של שטר לזמן ההלואה , שלא כדין , שהרי קדמה מכירה להלואה , לפיכך קנסוהו לאבד גם מזמן ההלואה ואילך ולא גבי ממשעבדי *--$!*(ה) : ולרגלים . הכי קאמר , רגל שבו שהוא פסח , ראש השנה לרגלים לענין הנודר , שאם עברו עליו שלשה רגלים משנדר ולא קיים נדרו עובר על בל תאחר . ורבי שמעון אומר *--$!*(ו) שאינו עובר על בל תאחר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן , וחג המצות תחלה , כמו שהן סדורים במקרא ( דברים ט''ז ) . בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות . ופסק הלכה , משיעבור עליו רגל אחד בלבד ולא הביא נדרו עובר בעשה , דכתיב ( שם י''ב ) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וגו' , רגל ראשון שאתה בא אתה צריך להביא . ומשיעברו עליו שלש רגלים עובר על בל תאחר . ואין הלכה כר' שמעון דבעי שלש רגלים כסדרן : ראש השנה למעשר בהמה . שאין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בחברתה , דכתיב ( דברים י''ד ) עשר תעשר , בשתי מעשרות הכתוב מדבר , אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה , ואמר קרא שנה שנה , ולא משנה זו על של חברתה : ורבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי . כיון דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן , מה מעשר דגן ר''ה שלו תשרי , אף מעשר בהמה ר''ה שלו תשרי . ואין הלכה כר''א ור''ש [ דאמרי ] בא' בתשרי . ות''ק סבר כיון דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן דכתיב עשר תעשר , מה דגן סמוך לגמרו עישורו , שהרי ר''ה שלו תשרי והוא סמוך לגמרו *--$!*(ז) שכל ימות [ החמה ] עומד בגורן להתיבש , אף מעשר בהמה נמי סמוך לגמרו עישורו דהיינו אחד באלול , שהבהמות יולדות באב שאז נגמר זמן עיבורן , דהכי ילפינן מקרא . דכתיב ( תהלים ס''ה ) לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר , אימתי לבשו כרים הצאן , כלומר שמתלבשות מהזכרים העולים עליהם ומתעברות , בזמן שהעמקים יעטפו בר , דהיינו באדר שהזריעה צומחת וניכרת יפה . ויולדות באב , דזמן עיבורה של בהמה דקה ה' חדשים *--$!*(ח) . הלכך ר''ה של מעשר בהמה בא' באלול סמוך לגמרו : לשנים . לשני מלכי אומות העולם , כדפרישית לעיל : ולשמיטיז וליובלות . משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה : ולנטיעה . אם נטע אילן מ''ה יום קודם אחד בתשרי *--$!*(יא) , שהם שתי שבתות לקליטה , שהנטיעה נקלטת בשתי שבתות , ושלשים יום אחר הקליטה להחשב שנה , דשלשים יום בשנה חשובים שנה *--$!*(יב) , הרי מ''ה יום . כשיגיע אחד בתשרי מונין לה שנה שניה משנות הערלה , ולתשרי של שנה האחרת מונין לה שנה שלישית , ולאחר שנה שלישית כשיגיע אחד בתשרי של שנה רביעית , אם חנטו בנטיעה זו פירות , עדיין הם אסורים משום ערלה *--$!*(יג) . שאע''פ שתשרי ר''ה לנטיעה , ט''ו בשבט ר''ה לאילן וזה כבר נעשה אילן , לפיכך אין שנתו מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט''ו בשבט , ומשם ואילך אם יחנטו בו פירות הם תורת רבעי עליהן לאכלן בירושלים , ובט''ו בשבט לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החונטים בה מכאן ואילך : ולירקות . למעשר ירק *--$!*(יד) שאין . תורמין מן הירק שנלקט לפני ר''ה על הירק הנלקט לאחר ר''ה *--$!*(טו) : ראש השנה לאילן . לענין מעשר *--$!*(טז) פירות שאין מעשרין פירות אילן שחנטו קודם שבט . על שחנטו לאחר שבט , דבאילן אזלינן בתר חנטה . אי נמי נפקא מיניה לענין שנה שלישית של שמיטה שנוהג בה מעשר עני , שאותן פירות שחנטו מר''ה של שנה שלישית עד שבט דנין אותן כפירות של שנה שניה שעברה ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני , ומשבט ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני :
*--$~*

פרק א - משנה ב
בארבעה פרקים . בשנה : בפסח על התבואה . מדאמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות , מינה ידעינן דבפסח נידונים על התבואה *--$!*(יח) : ובעצרת על פירות האילן . מדאמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן , וחטה עץ קרייה רחמנא דכתיב ( בראשית ב' ) ומעץ הדעת טוב ורע , כמאן דאמר עץ שאכל אדם הראשון חטה היה : כבני מרון : כבני אמריא , ככבשים הללו שמוציאין אותן בפתח קטן זה אחר זה לעשרן , ואין שנים יכולים לצאת כאחד : היוצר יחד לבם . הכי קאמר , היוצר והוא הקב''ה רואה יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם שאע''פ שעוברים לפניו אחד אחד , מ''מ כולן נסקרים בסקירה אחת *--$!*(כ) : ובחג נידונין על המים . מדאמרה תורה נסכו לפני מים בחג *--$!*(כא) :
*--$~*

פרק א - משנה ג
שלוחין יוצאין . כשקדשו בית דין את החודש שולחין ומודיעין לגולה יום שקידשוהו , אם ביום שלשים וחודש שעבר חסר , אם ביום ל''א וחודש שעבר מלא . ושלוחי בית דין אין מחללין לא את השבת ולא את יום טוב : ועל אב מפני התענית . לפי שהוכפלו בו צרות יותר משאר תעניות *--$!*(כד) : ועל אלול מפני ראש השנה . מודיעין מתי אלול ועושין ראש השנה ביום שלשים באלול בגולה , דרוב שנים אין אלול מעובר . ואע''פ שספק בידם שמא יעברוהו בית דין , אי אפשר להם לדעת , ועל כרחן הולכים אחר רוב שנים . ואם לא ידעו מתי מתחיל [ אלול ] לא ידעו יום שלושים שלו : ועל תשרי מפני תקנת המועדות . לאחר שקדשו בית דין לתשרי , השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג ומודיעין אותם אם עיברו ב''ד את אלול אם לאו , כדי שלא יהא לבן נוקפן ביום הכפורים ובסוכות : פסח קטן . פסח שני :
*--$~*

פרק א - משנה ד
מחללין את השבת . עדים שראו את החודש , כדי לילך ולהודיע לב''ד : שבהם שלוחי בית דין יוצאים לסוריא . להודיע לגולה יום קביעותם *--$!*(כז) , הלכך חשיבי . ומן התורה מחללין על כולן , אבל רבנן אסרו לפי שאין תקון המועדות תלוי בהן , אבל שני חדשים אלו העמידו על דין תורה , שכל המועדות תלויין בהן : תקנת קרבן . של ראש חודש שיהא קרב בזמנו :
*--$~*

פרק א - משנה ה
בעליל . למעלה מן הארץ הרבה , שהכל רואים אותה : שלא בעליל . למטה בשפולו של רקיע סמוך לארץ , ואדמומית החמה מכסה אותה ואינה ניכרת כל כך : אין מחללין . דודאי ראו אותה בירושליס . ואין הלכה כרבי יוסי :
*--$~*

פרק א - משנה ו
ארבעים זוג . כתי עדים זוג אחר זוג : ועכבן רבי עקיבא . שלא היה לבית דין צורך בהן : אתה מכשילן לעתיד לבא . שימנעו מלבוא להעיד כשיראו שדבריהן לא נשמעו . והלכה כרבן גמליאל :
*--$~*

פרק א - משנה ז
אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש . דאמר להו רחמנא למשה ולאהרן ( שמות י''ב ) החדש הזה לכם , עדות זו של חדש תהא כשרה בכם ואע''פ שאתם אחים . ורבנן דפליגי עליה אמרי , החדש הזה לכם , עדות זו תהא מסורה לכם , לגדולים שבדור כמותכם *--$!*(לב) . ואין הלכה כרבי שמעון :
*--$~*

פרק א - משנה ח
משחקים בקוביא . עצמות שמשחקים בהן בערבון . ואמור רבנן אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנים מדרבנן *--$!*(לה) : ומלוי בריבית . לא קרוי גזלן דאורייתא למפסליה , דהא מנפשיה יהיב ליה *--$!*(לו) : מפריחי יונים . היינו כעין קוביא , אם תקדמיה יונך ליוני : וסוחרי שביעית . עושין סחורה בפירות שביעית , ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה *--$!*(לז) . ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון , חשדום להיות מעידים שקר על שוחד : והעבדים . פסולים דאורייתא הם *--$!*(לח) , קל וחומר מאשה : עדות שאין האשה כשרה לה . לפי שיש עדות שהאשה כשרה , כגון להעיד לאשה שמת בעלה להתירה לינשא לזרים , וכן להעיד על סוטה שנטמאת שלא תשתה . והנך פסולין דרבנן , נמי כשרים . אבל פסולין בעבירה מן התורה לא הכשירו חכמים בעדות האשה *--$!*(לט) , ואע''פ שהכשירו העבד והאשה שהן פסולים לעדות מן התורה :
*--$~*

פרק א - משנה ט
ואם צודה להם . אורב *--$!*(מב) . כמו ואתה צודה את נפשי לקחתה ( שמואל א' כ''ד ) : שנאמר אלה מועדי ה' . וכל מקום שנאמר מועד במועדו , דוחה את השבת :

---

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*--$^*

פרק ב
*--$~*

פרק ב - משנה א
אם אינן מכירין אותו . אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא : משלחים . בית דין שבעירו : אחר עמו . זוג אחר *--$!*(א) של עדים , להעיד עליו לפני ב''ד הגדול שמקדשים את החודש : משקלקלו המינין . ששכרו עדי שקר להטעות את החכמים :
*--$~*

פרק ב - משנה ב
היו משיאין משואות . לאחר שקידשו החודש . ולא היו צריכין לשכור שלוחין לשלוח לגולה ולהודיע , שהמשואות היו מודיעין אותן : משקלקלו הכותים . והשיאו גם הם משואות שלא בזמן , להטעות . לפי שבית דין לא היו משיאין משואות אלא על החודש שנתקדש ביום שלשים *--$!*(ד) , וכשלא היו משיאין לערב של יום שלשים הכל יודעים שהחדש מעובר , ופעם אחת עיברו בית דין את החודש ולא עשו משואות לערב של יום שלשים , והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו בני הגולה לעשותו חסר :
*--$~*

פרק ב - משנה ג
כלונסאות . עצים ארוכים וגבוהים . תרגום נס כלונס . כדי שיראו למרחוק : וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן . כל אלו מרבים שלהבת :
*--$~*

פרק ב - משנה ד
מהר המשחה הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחה : כל הגולה . בני בבל *--$!*(ח) : כמדורת אש . שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלה לראש גגו :
*--$~*

פרק ב - משנה ה
לא היו זזים משם כל היום . העדים שיצאו חוץ לתחומן בשבת ובאו להעיד . שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות :
*--$~*

פרק ב - משנה ו
לפני החמה או לאחר החמה . פגימתה של לבנה לפני החמה , נוטה לצד החמה , או לצד אחר . ועלה קתני סיפא אם אמר לצד החמה לא אמר כלום , שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה , דלעולם החלק המאיר ממנה נוטה לצד השמש והחלק הפגום נוטה לצד האחר *--$!*(יג) : בצפונה או בדרומה . שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון פעם לצד דרום , ואם ידעו בית דין בדרך החשבון שבאותו זמן ראויה שתהיה לצד צפון ואמרו העדים שראוה נוטה לצד דרום או איפכא , בידוע שעדי שקר הן : כמה היה גבוה . מן הארץ לפי ראות עיניכם . אם אמר אחד מן העדים גבוה שתי קומות והאחד אומר שלש , עדותן קיימת . אחד אומר שלש ואחד אומר חמש , עדותן בטלה : ולאין היה נוטה . ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין , לצד צפון או לצד דרום : וכמה היה רחב . שהלבנה משתנה שעורה *--$!*(יד) כפי מה שהיא רחוקה מן החמה או קרובה אליה :
*--$~*

פרק ב - משנה ז
ראש בית דין אומר מקודש . דכתיב ( ויקרא כ''ו ) וידבר משה את מועדי ה' , מכאן שראש ב''ד אומר מקודש : וכל העם עונין אחריו . דכתיב ( שם ) מועדי ה' אשר תקראו אותם , קרי ביה אתם , דחסר כתיב בלא וי''ו : מקודש מקודש . תרי זימני . דכתיב ( שם ) . מקראי קודש , שני מקראות : שנראה בזמנו . בליל שלשים : אם לא נראה בזמנו . וקובעין ר''ח ליל אחד ושלשים . אין מקדשין אותו . שקדוש החודש אינה חובה , דאמר קרא ( ויקרא כ''ה ) וקדשתם את שנת החמשים שנה , שנים אתה מקדש , שחובה על ב''ד לומר מקודשת השנה בשנת היובל , ואין אתה מקדש חדשים , שאין חובה על ב''ד לומר החודש מקודש . וכשנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק . והלכה כר''א ברבי צדוק :
*--$~*

פרק ב - משנה ח
צורות לבנות . שעור הירח ולאיזה צד קרניה נוטות : קיבלן ר''ג . לא מפני שחשב שאפשר שתיראה הירח שחרית במזרח בתחלת הנץ החמה ובו ביום עצמו תראה במערב עם שקיעת החמה , כי זה אי אפשר . אלא שקבל עדותן במה שאמרו שראו הירח במערב ערבית , מפני שידע בדרכי החשבון שהיה אפשר שתיראה באותה הלילה . ובמה שאמרו שראוה שחרית במזרח , אמר טועים הם ועננים כדמות ירח נראה להם ברקיע . דהכי תניא בברייתא [ כ''ה . ] , פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראתה דמות לבנה בעשרים ( ושבעה ) [ ותשעה ] לחודש וכו' . ור''י בן נורי דאמר עדי שקר הם , היה נראה לו לפי חשבונו שלא היה אפשר שתיראה הירח באותו לילה שאמרו העדים שראו אותה , ואמר עדי שקר הם , לפי שלא היה בין הראיה ובין המולד לפי דעתו , כל כך זמן שיהיה אפשר שתיראה בו . ועל זה השיב רבן גמליאל בברייתא , כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה , כלומר שהזמן שיש בין המולד עד שתראה הירח אינו שוה לעולם' אלא פעמים תהיה תנועת הירח מהרה ופעמים מאוחרת . וכפי מהירות תנועת הירח באותו הזמן , דן רבן גמליאל שהיה ראוי שתיראה הלבנה באותו הלילה . לפיכך קיבל עדותן : ראינוהו בזמנו . בליל שלשים : ובליל עבורו . ליל ל , ואחד : וקבלן ר''ג . לא מפני שנאמר שנתרחקה הירח מן השמש בליל ל' עד שתיראה , ובליל שלשים וא , חזרה לאחוריה ונתקרבה אצל השמש עד שנתכסית , שאין הירח חוזרת לאחוריה אלא עושה מהלכה בסבוב בגלגלה , אלא שידע ר''ג בחשבונו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוה , כבר נתרחקה הירח מן השמש עד שהיה אפשר שתיראה , לפיכך קיבל עדותן . ובמה שאמרו בליל עבורו לא נראה . אפשר שהיה מפני שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה שהם לא ראו אותה : רואה אני את דבריר . לעבר את החודש :
*--$~*

פרק ב - משנה ט
הלד ומצאו ר''ע . לר' יהושע : מיצר . על שהנשיא גזר עליו לחלל את יוה''כ : אשר תקראו . *--$!*(יח) בקריאת ב''ד תלאו הכתוב : בא . רבי יהושע אצל ר' דוסא : למה לא נתפרשו שמותן וכו' . שאם יבא אדם לדון אחר ב''ד שבימיו , לומר וכי ב''ד זה כמשה ואהרן או כאלדד ומידד , אומרים לו שמא חשוב הוא כאותן שנשארו שלא נתפרשו שמותן :

---

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*--$~*. אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא :. בית דין שבעירו :. זוג אחר *--$!*של עדים , להעיד עליו לפני ב''ד הגדול שמקדשים את החודש :. ששכרו עדי שקר להטעות את החכמים : *--$~*. לאחר שקידשו החודש . ולא היו צריכין לשכור שלוחין לשלוח לגולה ולהודיע , שהמשואות היו מודיעין אותן :. והשיאו גם הם משואות שלא בזמן , להטעות . לפי שבית דין לא היו משיאין משואות אלא על החודש שנתקדש ביום שלשים *--$!*, וכשלא היו משיאין לערב של יום שלשים הכל יודעים שהחדש מעובר , ופעם אחת עיברו בית דין את החודש ולא עשו משואות לערב של יום שלשים , והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו בני הגולה לעשותו חסר : *--$~*. עצים ארוכים וגבוהים . תרגום נס כלונס . כדי שיראו למרחוק :. כל אלו מרבים שלהבת : *--$~*. בני בבל *--$!*:. שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלה לראש גגו : *--$~*. העדים שיצאו חוץ לתחומן בשבת ובאו להעיד . שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות : *--$~*. פגימתה של לבנה לפני החמה , נוטה לצד החמה , או לצד אחר . ועלה קתני סיפא אם אמר לצד החמה לא אמר כלום , שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה , דלעולם החלק המאיר ממנה נוטה לצד השמש והחלק הפגום נוטה לצד האחר *--$!*:. שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון פעם לצד דרום , ואם ידעו בית דין בדרך החשבון שבאותו זמן ראויה שתהיה לצד צפון ואמרו העדים שראוה נוטה לצד דרום או איפכא , בידוע שעדי שקר הן :. מן הארץ לפי ראות עיניכם . אם אמר אחד מן העדים גבוה שתי קומות והאחד אומר שלש , עדותן קיימת . אחד אומר שלש ואחד אומר חמש , עדותן בטלה :. ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין , לצד צפון או לצד דרום :. שהלבנה משתנה שעורה *--$!*כפי מה שהיא רחוקה מן החמה או קרובה אליה : *--$~*. דכתיב ( ויקרא כ''ו ) וידבר משה את מועדי ה' , מכאן שראש ב''ד אומר מקודש :. דכתיב ( שם ) מועדי ה' אשר תקראו אותם , קרי ביה אתם , דחסר כתיב בלא וי''ו :. תרי זימני . דכתיב ( שם ) . מקראי קודש , שני מקראות :. בליל שלשים :. וקובעין ר''ח ליל אחד ושלשים . אין מקדשין אותו . שקדוש החודש אינה חובה , דאמר קרא ( ויקרא כ''ה ) וקדשתם את שנת החמשים שנה , שנים אתה מקדש , שחובה על ב''ד לומר מקודשת השנה בשנת היובל , ואין אתה מקדש חדשים , שאין חובה על ב''ד לומר החודש מקודש . וכשנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק . והלכה כר''א ברבי צדוק : *--$~*. שעור הירח ולאיזה צד קרניה נוטות :. לא מפני שחשב שאפשר שתיראה הירח שחרית במזרח בתחלת הנץ החמה ובו ביום עצמו תראה במערב עם שקיעת החמה , כי זה אי אפשר . אלא שקבל עדותן במה שאמרו שראו הירח במערב ערבית , מפני שידע בדרכי החשבון שהיה אפשר שתיראה באותה הלילה . ובמה שאמרו שראוה שחרית במזרח , אמר טועים הם ועננים כדמות ירח נראה להם ברקיע . דהכי תניא בברייתא [ כ''ה . ] , פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראתה דמות לבנה בעשרים ( ושבעה ) [ ותשעה ] לחודש וכו' . ור''י בן נורי דאמר עדי שקר הם , היה נראה לו לפי חשבונו שלא היה אפשר שתיראה הירח באותו לילה שאמרו העדים שראו אותה , ואמר עדי שקר הם , לפי שלא היה בין הראיה ובין המולד לפי דעתו , כל כך זמן שיהיה אפשר שתיראה בו . ועל זה השיב רבן גמליאל בברייתא , כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה , כלומר שהזמן שיש בין המולד עד שתראה הירח אינו שוה לעולם' אלא פעמים תהיה תנועת הירח מהרה ופעמים מאוחרת . וכפי מהירות תנועת הירח באותו הזמן , דן רבן גמליאל שהיה ראוי שתיראה הלבנה באותו הלילה . לפיכך קיבל עדותן :. בליל שלשים :. ליל ל , ואחד :. לא מפני שנאמר שנתרחקה הירח מן השמש בליל ל' עד שתיראה , ובליל שלשים וא , חזרה לאחוריה ונתקרבה אצל השמש עד שנתכסית , שאין הירח חוזרת לאחוריה אלא עושה מהלכה בסבוב בגלגלה , אלא שידע ר''ג בחשבונו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוה , כבר נתרחקה הירח מן השמש עד שהיה אפשר שתיראה , לפיכך קיבל עדותן . ובמה שאמרו בליל עבורו לא נראה . אפשר שהיה מפני שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה שהם לא ראו אותה :. לעבר את החודש : *--$~*. לר' יהושע :. על שהנשיא גזר עליו לחלל את יוה''כ :. *--$!*בקריאת ב''ד תלאו הכתוב :. רבי יהושע אצל ר' דוסא :. שאם יבא אדם לדון אחר ב''ד שבימיו , לומר וכי ב''ד זה כמשה ואהרן או כאלדד ומידד , אומרים לו שמא חשוב הוא כאותן שנשארו שלא נתפרשו שמותן :
*--$^*

פרק ג
*--$~*

פרק ג - משנה א
ראוהו בית דין וכל ישראל . בליל שלשים . דסלקא דעתך אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל , אפרסמא ליה מלתא דביום שלושים נראה לקדשו , קמ''ל דאם חשיכה והגיע ליל אחד ושלשים ולא אמרו בית דין מקודש , מעברים אותו וקובעים ראש חודש יום ל''א : נחקרו העדים . הכי קאמר , אי נמי נחקרו העדים בלבד ולא הספיקו לומר מקודש עד שהגיע ליל של ל''א , מעברים אותו . דסד''א תהוי חקירת עדים כתחלת דין , ומקודש מקודש כגמר דין , וגמר דין הוי בלילה ונקדשיה בליליא , קמ''ל דלא , שאין מקדשין את החודש בלילה *--$!*(ב) . ומיהו אם ליל שלשים *--$!*(ג) ראו הירח עם שקיעת החמה ויש שהות ביום לומר מקודש קודם צאת הכוכבים , מקדשין אותו , דלא חשיב לילה עד צאת הכוכבים : יעמדו שנים ויעידו . מתניתין איירי כגון שראוהו בית דין בלילה ליל שלשים , ואי אפשר לקדשו בלילה *--$!*(ה) . הלכך למחר יעמדו שנים ויעידו , דאם לא על עדותן של אלו על מה יקדשו . אבל אם ראוהו בית דין עם שקיעת החמה בזמן שיש שהות לומר מקודש , יקדשוהו בראייתם , דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראיה , דהא גבי קידוש החודש לא כתיב עדות , אלא כזה ראה וקדש : יעמדו שנים . למחר כשבאים לומר מקודש : ויושיבו מחבריהם אצל היחיד . ואף על גב דיחיד מומחה דן אפילו ביחידי , קדוש החודש לא הוה ביחידי *--$!*(ו) . שאין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבנו וקאמר ליה רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך *--$!*(ז) , דכתיב ( שמות י''ב ) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' החודש הזה לכם :
*--$~*

פרק ג - משנה ב
שהוא קרן . ואינו קרוי שופר , דכתיב ( דברים ל''ג ) בכור שורו *--$!*(ט) הדר לו וקרני ראם קרניו . וגבי ר''ה שופר כתיב ( ויקרא כ''ה ) והעברת שופר תרועה , וגמרינן ר''ה מיובל : בקרן היובל . ויובל דכרא הוא , דאמר רבי עקיבא כשהלכתי לגליא היו קורין לדכרא יובלא , אלמא אפילו שופר של איל נקרא קרן . ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר *--$!*(יא) . דפרה , קרן איקרי שופר לא אקרי . והלכה כחכמים :
*--$~*

פרק ג - משנה ג
של יעל פשוט . דלתפלה בעינן פשוטות : ופיו מצופה זהב . בשל מקדש קאמר : שופר מאריד . לאחר שחצוצרות פוסקים תקיעתם נשמע קול השופר :
*--$~*

פרק ג - משנה ד
בשל זכרים . אילים : ושתי חצוצרות באמצע . שני שופרות היו להם אחד מכאן ואחד מכאן , וחצוצרות באמצע : שמצות היום בחצוצרות . דסתם תענית על צרת צבור , וכתיב ( במדבר י' ) על הצר הצורר אתכם *--$!*(טו) והרעותם בחצוצרות . ודוקא במקדש עושין כן , אבל בגבולים בזמן שיש שופר אין חצוצרות ובזמן שיש חצוצרות אין שופר , דכתיב ( תהלים צ''ח ) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' , לפני המלך ה' אין , שלא לפני המלך ה' לא :
*--$~*

פרק ג - משנה ה
שוה היובל לר''ה לתקיעה . בפשוטים . ואע''ג דתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים וחזרות שדות לבעליהן , אפילו הכי כעין ראש השנה בעי , דגמרינן בגזירה שוה משביעי שביעי , שיהיו כל תקיעות שבחדש השביעי שוות זו כזו . פ''א לתקיעה , למנין התקיעות . ולברכות , למנין הברכות . דב . עי למימר מלכיות זכרונות ושופרות ביום הכיפורים של יובל כמו בראש השנה : רבי יהודה אומר כו' . ואין הלכה כרבי יהודה ולא כתנא קמא . אלא הלכה בין ראש השנה בין יום הכיפורים של יובל , שניהם בשל זכרים כפופים :
*--$~*

פרק ג - משנה ו
שופר שנסדק ודבקו . בדבק *--$!*(יח) פסול . דהוה ליה כשני שופרות *--$!*(יט) . והני מילי נסדק לארכו . אבל נסדק לרחבו , אם נשתייר ממקום הנחת פה עד מקום הסדק כדי שיעור תקיעה כשר , ואם לאו פסול . וכמה שיעור תקיעה , כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן : ניקב וסתמו . דוקא שסתמו במינו ונשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה , כשר . ואם חסר אחד מן התנאים הללו , פסול :
*--$~*

פרק ג - משנה ז
בור . חפירה בקרקע : דות . מקום מוקף מחיצות על הארץ : פיטם . כלי גדול של חרס : אם קול שופר שמע . העומד חוץ לבור , ושמע קול תקיעת התוקע בבור . דאילו אותן שבבור לעולם יצאו , שהן שומעין קול שופר לעולם : אם כיון לבו . לצאת : יצא . ואע''פ שלא נתכוין התוקע להוציאו . הכא מיירי בחזן הכנסת שתוקע שהוא מתכוין להוציא כל השומעים קול תקיעתו , הלכך אע''ג דלא נתכוין להוציא זה העובר אחורי בית הכנסת ולא ידע ליה , יצא . אבל התוקע להוציא יחיד ידי חובתו בעינן שיתכוין שומע ומשמיע :
*--$~*

פרק ג - משנה ח
והיה כאשר ירים משה ידו וכו' . משום דאיירי לעיל בכוונת הלב , תנא נמי להך דאית בה בשעה שמכוונים לבן לאביהם שבשמים הם מתגברים :

---

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*--$~*. בליל שלשים . דסלקא דעתך אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל , אפרסמא ליה מלתא דביום שלושים נראה לקדשו , קמ''ל דאם חשיכה והגיע ליל אחד ושלשים ולא אמרו בית דין מקודש , מעברים אותו וקובעים ראש חודש יום ל''א :. הכי קאמר , אי נמי נחקרו העדים בלבד ולא הספיקו לומר מקודש עד שהגיע ליל של ל''א , מעברים אותו . דסד''א תהוי חקירת עדים כתחלת דין , ומקודש מקודש כגמר דין , וגמר דין הוי בלילה ונקדשיה בליליא , קמ''ל דלא , שאין מקדשין את החודש בלילה *--$!*. ומיהו אם ליל שלשים *--$!*ראו הירח עם שקיעת החמה ויש שהות ביום לומר מקודש קודם צאת הכוכבים , מקדשין אותו , דלא חשיב לילה עד צאת הכוכבים :. מתניתין איירי כגון שראוהו בית דין בלילה ליל שלשים , ואי אפשר לקדשו בלילה *--$!*. הלכך למחר יעמדו שנים ויעידו , דאם לא על עדותן של אלו על מה יקדשו . אבל אם ראוהו בית דין עם שקיעת החמה בזמן שיש שהות לומר מקודש , יקדשוהו בראייתם , דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראיה , דהא גבי קידוש החודש לא כתיב עדות , אלא כזה ראה וקדש :. למחר כשבאים לומר מקודש :. ואף על גב דיחיד מומחה דן אפילו ביחידי , קדוש החודש לא הוה ביחידי *--$!*. שאין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבנו וקאמר ליה רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך *--$!*, דכתיב ( שמות י''ב ) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' החודש הזה לכם : *--$~*. ואינו קרוי שופר , דכתיב ( דברים ל''ג ) בכור שורו *--$!*הדר לו וקרני ראם קרניו . וגבי ר''ה שופר כתיב ( ויקרא כ''ה ) והעברת שופר תרועה , וגמרינן ר''ה מיובל :. ויובל דכרא הוא , דאמר רבי עקיבא כשהלכתי לגליא היו קורין לדכרא יובלא , אלמא אפילו שופר של איל נקרא קרן . ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר *--$!*. דפרה , קרן איקרי שופר לא אקרי . והלכה כחכמים : *--$~*. דלתפלה בעינן פשוטות :. בשל מקדש קאמר :. לאחר שחצוצרות פוסקים תקיעתם נשמע קול השופר : *--$~*. אילים :. שני שופרות היו להם אחד מכאן ואחד מכאן , וחצוצרות באמצע :. דסתם תענית על צרת צבור , וכתיב ( במדבר י' ) על הצר הצורר אתכם *--$!*והרעותם בחצוצרות . ודוקא במקדש עושין כן , אבל בגבולים בזמן שיש שופר אין חצוצרות ובזמן שיש חצוצרות אין שופר , דכתיב ( תהלים צ''ח ) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' , לפני המלך ה' אין , שלא לפני המלך ה' לא : *--$~*. בפשוטים . ואע''ג דתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים וחזרות שדות לבעליהן , אפילו הכי כעין ראש השנה בעי , דגמרינן בגזירה שוה משביעי שביעי , שיהיו כל תקיעות שבחדש השביעי שוות זו כזו . פ''א לתקיעה , למנין התקיעות . ולברכות , למנין הברכות . דב . עי למימר מלכיות זכרונות ושופרות ביום הכיפורים של יובל כמו בראש השנה :. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כתנא קמא . אלא הלכה בין ראש השנה בין יום הכיפורים של יובל , שניהם בשל זכרים כפופים : *--$~*. בדבק *--$!*פסול . דהוה ליה כשני שופרות *--$!*. והני מילי נסדק לארכו . אבל נסדק לרחבו , אם נשתייר ממקום הנחת פה עד מקום הסדק כדי שיעור תקיעה כשר , ואם לאו פסול . וכמה שיעור תקיעה , כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן :. דוקא שסתמו במינו ונשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה , כשר . ואם חסר אחד מן התנאים הללו , פסול : *--$~*. חפירה בקרקע :. מקום מוקף מחיצות על הארץ :. כלי גדול של חרס :. העומד חוץ לבור , ושמע קול תקיעת התוקע בבור . דאילו אותן שבבור לעולם יצאו , שהן שומעין קול שופר לעולם :. לצאת :. ואע''פ שלא נתכוין התוקע להוציאו . הכא מיירי בחזן הכנסת שתוקע שהוא מתכוין להוציא כל השומעים קול תקיעתו , הלכך אע''ג דלא נתכוין להוציא זה העובר אחורי בית הכנסת ולא ידע ליה , יצא . אבל התוקע להוציא יחיד ידי חובתו בעינן שיתכוין שומע ומשמיע : *--$~*. משום דאיירי לעיל בכוונת הלב , תנא נמי להך דאית בה בשעה שמכוונים לבן לאביהם שבשמים הם מתגברים :
*--$^*

פרק ד
*--$~*

פרק ד - משנה א
יום טוב של ר''ה . במקדש היו תוקעים . שתקיעת שופר אינה מלאכה , ורבנן הוא דגזור עלה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים , ובמקדש לא גזור דאין איסור שבות דרבנן במקדש : אבל לא במדינה . לא בירושלים , ולא בגבולין . והרמב''ם מפרש שירושלים כולה קרויה מקדש , ושאר א''י קרויה מדינה : בכל מקום שיש בו ב''ד . ואפילו אינן קבועין אלא שבמקרה באו שם תוקעין בו : אלא ביבנה . שהיתה שם סנהדרי גדולה בימיו . וכן בכל מקום שגלתה שם סנהדרי גדולה , אבל לא בב''ד של עשרים ושלשה : אמרו לו וכו' . איכא בין אמרו לו לת''ק , דתנא קמא סבר כל מקום שיש בו ב''ד , ואפילו באקראי . ואמרו לו סברי , אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב''ד קבוע כמו ביבנה , אבל ב''ד של אקראי לא . והלכה כאמרו לו :
*--$~*

פרק ד - משנה ב
ועוד זאת היתה ירושלים . מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני , בירושלים היו תוקעין בכל העיר כל זמן שב''ד יושבים במקדש *--$!*(ב) , שב''ד יושבין עד ששה שעות ביום . וביבנה לא היו תוקעין בכל העיר אלא בפני ב''ד . ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו' : כל עיר שהיא רואה . ירושלים . פרט ליושבת בנחל שאע''פ שהיתה קרובה לא היו תוקעין בה : ושומעת . פרט ליושבת בראש ההר : וקרובה . פרט ליושבת חוץ לתחום : ויכולה לבא . פרט למפסיק לה נהר :
*--$~*

פרק ד - משנה ג
לולב ניטל במקדש שבעה . דכתיב ( ויקרא כ''ג ) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים : ובמדינה יום אחד . דכתיב ( שם ) ולקחתם לכם ביום הראשון : ושיהא יום הנף . יום הנפת העומר . כולו אסור לאכול מן החדש . וטעמא מפורש בפרק . לולב הגזול :
*--$~*

פרק ד - משנה ד
ונתקלקלו הלוים בשיר . של תמיד של בין הערבים , ולא אמרו בו שיר כלל . לפי שרוב פעמים היו העדים באים קודם המנחה לפיכך תקנו שיר של יו''ט בתמיד של בין הערבים . ובתמיד של שחר שרוב פעמים עדיין לא באו עדים ולא ידעו אם יתקדש היום אם לאו לא תקנו לו שיר של יו''ט , אלא שיר של חול היו אומרים . ואותו פעם שהגיע שעת הקרבת תמיד של בין הערבים ועדיין לא באו עדים , לא ידעו הלוים אם יאמרו שיר של חול *--$!*(ד) או שיר של יו''ט , ולא אמרו שיר כלל : נוהגין אותו היום קודש . דמשחשיכה ליל שלאחר כ''ט באלול נהגו בו קודש , שמא יבואו עדים מחר ויקדשוהו ב''ד ונמצא שבלילה ליל יו''ט הוא וכן למחר כל היום עד המנחה . ואם באו עדים קודם המנחה ב''ד מקדשין את החודש ונודע שיפה נהגו בו קודש . ואם מן המנחה ולמעלה באו עדים , אע''פ שאין ב''ד מקדשין אותו היום , ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר , אעפ''כ נוהגין אותו בקדושה ואסור במלאכה , דלמא אתי לזלזולי ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום , ואמרי אשתקד נהגנו בו קודש בחנם ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול : שאפילו ראש ב''ד בכל מקום . שנצרך לפרוש ממקום הועד למקום אחר . והרי עיקר מצות [ קידוש ] החודש תלויה בו , כדתנן [ בפ''ב ] לעיל ראש ב''ד אומר מקודש , מ''מ לא יהיו צריכין עדים לילך אחריו אלא למקום הועד שהסנהדרין יושבין שם ילכו , וסנהדרין מקדשין אותו בלא ראש ב''ד :
*--$~*

פרק ד - משנה ה
אבות . מגן אברהם : וגבורות . אתה גבור : קדושת השם . קדוש קדוש קדוש : קדושת היום . אתה בחרתנו : זכרונות ותוקע שופרות ותוקע . מקראי ילפינן להו , דכתיב ( ויקרא כ''ג ) זכרון תרועה , ודרשו רז''ל זכרון אלו זכרונות , תרועה אלו שופרות , ואמר קרא ( במדברי' ) והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם . מה ת''ל אני ה' אלהיכם , למד על כל מקום שיש שם זכרונות ושופרות , יהיו מלכיות עמהם : אר''ע וכו' . והלכה כר''ע :
*--$~*

פרק ד - משנה ו
מעשרה מלכיות . ג' פסוקים משל תורה , וג' משל כתובים , וג' משל נביאים *--$!*(ט) , ואחד משל תורה שמשלים בו : שלש שלש . אחד של תורה , ואחד של כתובים , ואחד של נביאים . והלכה כר''י בן נורי : מלכיות וזכרונות ושופרות של פורענות . כגון אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם ( יחזקאל כ' ) , ויזכור כי בשר המה ( תהלים ע''ח ) , תקעו שופר בגבעה ( הושע ה' ) , וכיוצא בהן . וזכרון יחיד , כגון זכרה לי אלהי לטובה ( נחמיה ה' ) , אע''פ שהוא לטובה אין מזכירין אותו . וכן הלכה : רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא . בגמרא מפרש למלתיה דר''י הכי , ומשלים בתורה , ואם השלים בנביא יצא . והלכה כר''י :
*--$~*

פרק ד - משנה ז
השני מתקיע . המתפלל תפלת המוספין *--$!*(יא) מתקיע , ולא המתפלל תפלה של שחרית . ובשעת השמד תקנו כך , שגזרו שלא יתקעו , והיו אורבים להם כל שש שעות של זמן תפלת השחר , לכך העבירו התקיעה מתפלת השחר לתפלת המוספים *--$!*(יב) : ובשעת ההלל . משום דאין אומרים הללבר''ה וביוה''כ *--$!*(יד) , קתני ובשעת ההלל , כלומר בשאר יו''ט שאומרים הלל :
*--$~*

פרק ד - משנה ח
אין מעבירין עליו את התחום . לילך חוץ לתחום כדי להביא שופר , או לילך לשמוע התקיעות : בדבר שהוא משום שבות . כגון לחתכו בסכין : בדבר שהוא משום ל''ת . כגון לחתכו במגרה דהויא מלאכה גמורה של חרישת עץ . ואיכא דמתני אפכא , דבר שהוא משום שבות , מגל שאין דרך לחתוך בו . דבר שהוא משום ל''ת , סכינא דאורחיה הוא : אם רצה ליתן לתוכו יין [ יתן ] . ולא אמרינן מתקן מנא הוא : אין מעכבין את התינוקות . שהגיעו לחינוך , ואפילו בשבת *--$!*(יט) , כדי לחנכן במצות , שיהיו מלומדין לתקוע ביו''ט של ר''ה : ומתעסקים בהם . וליכא למיגזר דלמא אתו לאתויי ארבע אמות ברה''ר , דהא אינו טרוד במצוה אלא מתעסק בעלמא . ולא גזרו שמא יביאנו ד''א ברה''ר אלא בזמן שהוא חייב בתקיעת שופר , שמתוך שהוא טרוד לצאת ידי חובתו ישכח את השבת :
*--$~*

פרק ד - משנה ט
סדר תקיעות שלש . אחת למלכיות , ואחת לזכרונות , ואחת לשופרות : של שלש שלש . תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת . לפי שנאמר שתי תרועות במקרא בר''ה , ותרועה אחת ביוה''כ של יובל , וילפינן שביעי שביעי לגזירה שוה ליתן את האמור של זה בזה , ותרועה האמורה ביוה''כ של יובל אנו נותנין אותה לר''ה , נמצאו בר''ה שלש תרועות , ושתי תרועות האמורות בר''ה נותנין אותן ליוה''כ , נמצאו שלש תרועות ביוה''כ . וכל תרועה , פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה , דתניא מנין שפשוטה לפניה , ת''ל ( ויקרא כ''ה ) והעברת שופר תרועה , ומנין שפשוטה לאחריה , ת''ל ( שם ) תעבירו שופר *--$!*(כב) , הרי העברה תחלה וסוף ותרועה בינתים . ולשון העברה פשוטה משמע העברת קול אחד פשוט , הרי לשלש תרועות של ר''ה שש תקיעות , והרי לך שלש של שלש שלש : שעור תקיעה . שיעור כל התקיעות , שהם שש תקיעות : כשלש תרועות . *--$!*(כג) נמצא שיעור תקיעה אחת כחצי תרועה : שעור תרועה כג' יבבות . ג' קולות בעלמא של כל שהן . וי''מ שכל יבבא היא ג' כוחות של כל שהן , נמצא שעור תרועה ט' כחות של כל שהן , והכי מסתברא : תקעבראשונה . פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה . ומשך בשניה . תקיעה שלאחר התרועה משך כשתים , לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו אחר זו , פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות *--$!*(כז) : אין בידו אלא אחת . דאפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן : מי שברך . התפלל תפלת המוספין ובירך ט' ברכות : כשם שש''צ חייב . בין בברכות של ר''ה בין בתפלות של כל השנה , ואינו יוצא י''ח אלא בתפלה שמתפלל הוא בעצמו , כך כל יחיד ויחיד הבקי ויודע להתפלל אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו , בין בר''ה בין בשאר כל ימות השנה . ואין ש''צ יורך לפני התיבה אלא להוציא את שאינו בקי *--$!*(ל) : ש''צ מוציא את הרבים ידי חובתם . בין בקי בין שאינו בקי , בין בברכות של ר''ה בין בתפלות של כל השנה . ולמה צבור מתפללין בלחש , כדי להסדיר ש''צ את תפלתו . והלכה כחכמים בברכות של כל השנה שאין ש''צ מוציא אלא את שאינו בקי , אבל בברכות של ר''ה ושל יוה''כ ושל יובל שהן ט' ברכות ארוכות ואין הכל בקיאין בהן , הלכה כר''ג שכשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי :

*--body_end*

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*--$~*. במקדש היו תוקעים . שתקיעת שופר אינה מלאכה , ורבנן הוא דגזור עלה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים , ובמקדש לא גזור דאין איסור שבות דרבנן במקדש :. לא בירושלים , ולא בגבולין . והרמב''ם מפרש שירושלים כולה קרויה מקדש , ושאר א''י קרויה מדינה :. ואפילו אינן קבועין אלא שבמקרה באו שם תוקעין בו :. שהיתה שם סנהדרי גדולה בימיו . וכן בכל מקום שגלתה שם סנהדרי גדולה , אבל לא בב''ד של עשרים ושלשה :. איכא בין אמרו לו לת''ק , דתנא קמא סבר כל מקום שיש בו ב''ד , ואפילו באקראי . ואמרו לו סברי , אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב''ד קבוע כמו ביבנה , אבל ב''ד של אקראי לא . והלכה כאמרו לו : *--$~*. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני , בירושלים היו תוקעין בכל העיר כל זמן שב''ד יושבים במקדש *--$!*, שב''ד יושבין עד ששה שעות ביום . וביבנה לא היו תוקעין בכל העיר אלא בפני ב''ד . ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו' :. ירושלים . פרט ליושבת בנחל שאע''פ שהיתה קרובה לא היו תוקעין בה :. פרט ליושבת בראש ההר :. פרט ליושבת חוץ לתחום :. פרט למפסיק לה נהר : *--$~*. דכתיב ( ויקרא כ''ג ) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים :. דכתיב ( שם ) ולקחתם לכם ביום הראשון :. יום הנפת העומר . כולו אסור לאכול מן החדש . וטעמא מפורש בפרק . לולב הגזול : *--$~*. של תמיד של בין הערבים , ולא אמרו בו שיר כלל . לפי שרוב פעמים היו העדים באים קודם המנחה לפיכך תקנו שיר של יו''ט בתמיד של בין הערבים . ובתמיד של שחר שרוב פעמים עדיין לא באו עדים ולא ידעו אם יתקדש היום אם לאו לא תקנו לו שיר של יו''ט , אלא שיר של חול היו אומרים . ואותו פעם שהגיע שעת הקרבת תמיד של בין הערבים ועדיין לא באו עדים , לא ידעו הלוים אם יאמרו שיר של חול *--$!*או שיר של יו''ט , ולא אמרו שיר כלל :. דמשחשיכה ליל שלאחר כ''ט באלול נהגו בו קודש , שמא יבואו עדים מחר ויקדשוהו ב''ד ונמצא שבלילה ליל יו''ט הוא וכן למחר כל היום עד המנחה . ואם באו עדים קודם המנחה ב''ד מקדשין את החודש ונודע שיפה נהגו בו קודש . ואם מן המנחה ולמעלה באו עדים , אע''פ שאין ב''ד מקדשין אותו היום , ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר , אעפ''כ נוהגין אותו בקדושה ואסור במלאכה , דלמא אתי לזלזולי ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום , ואמרי אשתקד נהגנו בו קודש בחנם ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול :. שנצרך לפרוש ממקום הועד למקום אחר . והרי עיקר מצות [ קידוש ] החודש תלויה בו , כדתנן [ בפ''ב ] לעיל ראש ב''ד אומר מקודש , מ''מ לא יהיו צריכין עדים לילך אחריו אלא למקום הועד שהסנהדרין יושבין שם ילכו , וסנהדרין מקדשין אותו בלא ראש ב''ד : *--$~*. מגן אברהם :. אתה גבור :. קדוש קדוש קדוש :. אתה בחרתנו :. מקראי ילפינן להו , דכתיב ( ויקרא כ''ג ) זכרון תרועה , ודרשו רז''ל זכרון אלו זכרונות , תרועה אלו שופרות , ואמר קרא ( במדברי' ) והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם . מה ת''ל אני ה' אלהיכם , למד על כל מקום שיש שם זכרונות ושופרות , יהיו מלכיות עמהם :. והלכה כר''ע : *--$~*. ג' פסוקים משל תורה , וג' משל כתובים , וג' משל נביאים *--$!*, ואחד משל תורה שמשלים בו :. אחד של תורה , ואחד של כתובים , ואחד של נביאים . והלכה כר''י בן נורי :. כגון אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם ( יחזקאל כ' ) , ויזכור כי בשר המה ( תהלים ע''ח ) , תקעו שופר בגבעה ( הושע ה' ) , וכיוצא בהן . וזכרון יחיד , כגון זכרה לי אלהי לטובה ( נחמיה ה' ) , אע''פ שהוא לטובה אין מזכירין אותו . וכן הלכה :. בגמרא מפרש למלתיה דר''י הכי , ומשלים בתורה , ואם השלים בנביא יצא . והלכה כר''י : *--$~*. המתפלל תפלת המוספין *--$!*מתקיע , ולא המתפלל תפלה של שחרית . ובשעת השמד תקנו כך , שגזרו שלא יתקעו , והיו אורבים להם כל שש שעות של זמן תפלת השחר , לכך העבירו התקיעה מתפלת השחר לתפלת המוספים *--$!*:. משום דאין אומרים הללבר''ה וביוה''כ *--$!*, קתני ובשעת ההלל , כלומר בשאר יו''ט שאומרים הלל : *--$~*. לילך חוץ לתחום כדי להביא שופר , או לילך לשמוע התקיעות :. כגון לחתכו בסכין :. כגון לחתכו במגרה דהויא מלאכה גמורה של חרישת עץ . ואיכא דמתני אפכא , דבר שהוא משום שבות , מגל שאין דרך לחתוך בו . דבר שהוא משום ל''ת , סכינא דאורחיה הוא :. ולא אמרינן מתקן מנא הוא :. שהגיעו לחינוך , ואפילו בשבת *--$!*, כדי לחנכן במצות , שיהיו מלומדין לתקוע ביו''ט של ר''ה :. וליכא למיגזר דלמא אתו לאתויי ארבע אמות ברה''ר , דהא אינו טרוד במצוה אלא מתעסק בעלמא . ולא גזרו שמא יביאנו ד''א ברה''ר אלא בזמן שהוא חייב בתקיעת שופר , שמתוך שהוא טרוד לצאת ידי חובתו ישכח את השבת : *--$~*. אחת למלכיות , ואחת לזכרונות , ואחת לשופרות :. תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת . לפי שנאמר שתי תרועות במקרא בר''ה , ותרועה אחת ביוה''כ של יובל , וילפינן שביעי שביעי לגזירה שוה ליתן את האמור של זה בזה , ותרועה האמורה ביוה''כ של יובל אנו נותנין אותה לר''ה , נמצאו בר''ה שלש תרועות , ושתי תרועות האמורות בר''ה נותנין אותן ליוה''כ , נמצאו שלש תרועות ביוה''כ . וכל תרועה , פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה , דתניא מנין שפשוטה לפניה , ת''ל ( ויקרא כ''ה ) והעברת שופר תרועה , ומנין שפשוטה לאחריה , ת''ל ( שם ) תעבירו שופר *--$!*, הרי העברה תחלה וסוף ותרועה בינתים . ולשון העברה פשוטה משמע העברת קול אחד פשוט , הרי לשלש תרועות של ר''ה שש תקיעות , והרי לך שלש של שלש שלש :. שיעור כל התקיעות , שהם שש תקיעות :. *--$!*נמצא שיעור תקיעה אחת כחצי תרועה :. ג' קולות בעלמא של כל שהן . וי''מ שכל יבבא היא ג' כוחות של כל שהן , נמצא שעור תרועה ט' כחות של כל שהן , והכי מסתברא :. פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה . ומשך בשניה . תקיעה שלאחר התרועה משך כשתים , לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו אחר זו , פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות *--$!*:. דאפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן :. התפלל תפלת המוספין ובירך ט' ברכות :. בין בברכות של ר''ה בין בתפלות של כל השנה , ואינו יוצא י''ח אלא בתפלה שמתפלל הוא בעצמו , כך כל יחיד ויחיד הבקי ויודע להתפלל אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו , בין בר''ה בין בשאר כל ימות השנה . ואין ש''צ יורך לפני התיבה אלא להוציא את שאינו בקי *--$!*:. בין בקי בין שאינו בקי , בין בברכות של ר''ה בין בתפלות של כל השנה . ולמה צבור מתפללין בלחש , כדי להסדיר ש''צ את תפלתו . והלכה כחכמים בברכות של כל השנה שאין ש''צ מוציא אלא את שאינו בקי , אבל בברכות של ר''ה ושל יוה''כ ושל יובל שהן ט' ברכות ארוכות ואין הכל בקיאין בהן , הלכה כר''ג שכשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי :*--body_end*