ראשי שנים וימי דין

ע"פ משניות מסכת ר"ה פרק א' משניות א-ג

משנה א'
"ארבעה ראשי שנים הם"
כמ"ש כאן באשכול המועדים , מועדי ניסן הם מועדי הקרבה ומועדי תשרי הם מועדי קבלה
יש לזכור ג"כ שזה כסדר השנה החקלאית, וכדלהלן, שהרי מתשרי ועד סוף החורף הגשם יורד בגזירת עליון, והשדה צומח כפי שנפסק בשמים, ללא התערבות האדם, אך מניסן ועד סוף הקיץ, הארץ ניתנה לבני אדם, לקצור את התבואה ולאספה.
 
"באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים"
המלכת מלך ב"ו היא הקרבה מצד האדם - לעול מלכות, וזאת לצורך שמירת הסדר - הרי פעמים רבות א"א שהמלכות תרצה את כולם כאחד - אבל כל אחד משלם מחיר כלשהוא לצורך השמירה על העולם כולו - שאלמלא מוראה של מלכות וכו'.
גם הרגלים הם הקרבה של האדם למען מלכות שמים, וכנ"ל.

"באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי"
ר"ל מה שכתבתי על ר"ה לנטיעה ולירקות ועל ר"ה לאילן. ויש לעיין בדבר עוד.

"באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות"
"באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרין בחמישה עשר בו."

לשמיטין וליובלות כבר מהמקרא ניתן להסיק שבתשרי הוא ר"ה להם (אמנם אם מדובר ביו"כ או בר"ה זה עוד עניין וכבר דיבר בזה ירוחם באשכול הסמוך), והואיל וכן דין הוא שיהא גם ר"ה לשנים - לשטרות ולתאריך העולם, כשם שהשמיטה והיובל שייכים לעניין קביעת בעלות, בין במה שבין אדם לאדם ובין מצד "והארץ לא תמכר לצמיתות" שהרי כל הארץ שייכת בסופו של דבר אך ורק לה'. וכל זה כאמור מתאים לזה שבתשרי המועדים הם מועדי קבלה, שבהם מוחלט מי ינחל איזה קרקע, שהרי אין פה עניין של הקרבה כמו במלך, אלא פה העיקר זה הנחלה, משא"כ במלך המלוכה איננה נחלת העם אלא הקרבת העם - כמובן לא הקרבה סתמית אלא חשובה מאוד, אבל סוף סוף זוהי הקרבה, אך הקרקע הרי האדם הוא המולך על הקרקע, ולא להיפך, ולפיכך כאן זה עניין קבלה ולא הקרבה.

וכמו כן בתשרי הוא ג"כ ר"ה לנטיעה ולירקות, ובשבט ר"ה לאילן, ששלשתם שייכים לזמן הנטיעה והזריעה, והם כאמור מועדי קבלה, שהרי הנטיעה והזריעה הם מלאכה חלקית מתוך גידול הצמחים. (וכאן למעשה עשיתי הרחבה של מועדי הקבלה - שהם לא רק על תשרי אלא על כל החורף, וראה עוד להלן)

משנה ב'
"בארבעה פרקים העולם נידון
בפסח על התבואה
בעצרת על פירות האילן
בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנ' היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם
ובחג נידונין על המים"

כידוע שַם פסח במשנה איננו על זמן שחיטת הקרבן - כבמקרא - אלא מיו"ט ראשון שחל בט"ו בניסן, ושם עצרת הוא על שבועות, שם ראש השנה הוא ראש השנה כבלשוננו, והשם "חג" סתם הוא סוכות.

מי שיתבונן ימצא שיש ארבעה רצפים של ימים טובים, שכידוע ביו"ט אחרון של כ"א מהם עושים הזכרת נשמות, וארבעת הרצפים הם: פסח, שבועות, ימים נוראים (ר"ה ויו"כ), וסוכות (כולל שמיני עצרת). ולפי הזמנים כל שני רצפים יש בהם משום רצף אחד יחסית לשני הרצפים האחרים. (פסח ושבועות הם מועדי ניסן, ימים נוראים וסוכות הם מועדי תשרי).

ע"פ משנתנו כל רצף חגים יש בו דין אחר (ונאה הוא היכנוי "ארבעה פרקים" לארבעת רצפי החגים, שהרי זה לא על תאריך של יום אחד. ולמעשה גם הדין של ר"ה שמובדל עשרה ימים מיו"כ מ"מ נחשבים במקורותינו כהמשך אחד לעניין הדין) , בפסח הוא דין כללי על התבואה, בעצרת הוא דין פרטי על חלק מהתבואה שהוא פירות האילן, וראה בברטנורא שגם החיטה נקראת אילן לעניין זה, ולפיכך ניתן לומר שפה הוא החלק המשמעותי של הדין מתוך הדין הכללי של התבואה. בימים נוראים יש דין כללי ששייך למועדי ה"קבלה" כאמור, ובסוכות יש דין פרטי מתוכו על המים, וגם כאן מדובר בחלק המשמעותי של הדין שהרי במים תלויים החיים.

משנה ג'
על ששה חדשים השלוחין יוצאין וכו'

אין לי אלא לציין פה, כתוספת לאשכול המועדים, שחנוכה ופורים הם מועדי קבלה - קבלה של ניסים, ואילו תענית תשעה באב היא ההפך מזה, ולפיכך היא מועד הקרבה (וכפי שציינתי לעיל שאני מרחיב את מועדי הקבלה מתשרי לכל החורף, וכמו כן במועדי ההקרבה של ניסן אני מרחיב אותם אל כל הקיץ)