שמעתי פעם משהו על החוק הזה, אבל היו מחוקקים מהאופוזיציה שהעבירו חוק עוקף, שחרקים חיים נתפסים בצמחים וכדומה.
נשלח ב-22/9/2009 14:35
יפה,
יהודים מוצאים דרכים מעניינות להתפרנס.
גמר חתימה טובה.
נשלח ב-22/9/2009 16:38
קיימת בעיה -כפי שהגמרא אומרת
ברכות דף כט: צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה,
ומיד מתקנים תקנות וחומרות
סנהדרין דף טז., עמך ישראל צריכין לפרנסה! - אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה. - אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. - אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד.
סנהדרין דף טז.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-23/9/2009 00:27
אחי ההערה על תוקף ההכשר אינה נוגעת למרק שתאכל בשנה הבאה היא בכלל מופנית לבעל המפעל...
נשלח ב-23/9/2009 09:44
ההשגחות הראשונות (מתקנת "וועד ארבע הארצות") היו על היצרנים, וכיום הם על המוצרים.
ההסכמות "של פעם" היו על המדפיסים, ולאחר 500 שנים הגענו להסכמות על המחברים, בעוד 500 מאות שנים נגיע להסכמות על הנאמר בספר.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 23/09/2009 9:48:01
נשלח ב-16/1/2011 15:14
הוקפץ לכבוד טו בשבט הבעל"ט ולכבוד גילוי תולעים בכל פרי ופרי.
נשלח ב-16/1/2011 16:40
תהלים פרק כב
(ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ
איך אדם ועוד מלך- מסוגל לחשוב על עצמו שהוא תולעת?
דוד המלך אמר את זה כ-הלואי והייתי תולעת- אז היהודים לא היו אוכלים אותי חי כמו שאוכלים אותי היום.
נשלח ב-16/1/2011 20:28
קופץ על ההזדמנות לפתוח נושא יותר נרחב וחשוב (לטעמי)
כהקדמה קצרה, בוודאי יוכלו המשתתפים כאן להבין שלעג דומה לזה המופנה כאן אל מבקשי התולעים מופנה גם מקבוצות אחרות כלפי המשתתפים כאן על הקפיצה מ'בורר' (חיטים בגורן) ומ'גוזז' (כבשים) ל 'לא תסתרק בחורה בשבת שמא תיפול לה שערה' או לורסיה המצוטטת יותר ע"י טוקבקיסטי ynet ודומיהם אודות פסק הרב עובדיה יוסף לגבי קינוח באף בשבת שיש לחשוש לתלישת שערות (למשל כאן http://www.orlanoar.com/?nav=open_send_center&shela_id=46021 באדיבות גוגל)
זוהי בעצם אותה הרגשה של 'זה לא זה' שבוטאה כאן לגבי התולעים. אך אין לה ביסוס הלכתי מהבחינה הלוגית: 1) ההלכה אוסרת לאכול תולעים + 2) (בהנחה ו)הוכח שישנם תולעים בסכך/בגמבה (בהסתברות שיש לחשוש לה. למרות שאני מפקפק בטיב המבחנים הסטטיסטיים שעושים הרב ויא ודומיו) שאתה עלול לאוכלם = 'הכשר' לסכך הוא צורך או העדפה הלכתית
או 1) תלישת שערות היא תולדה של מלאכת גוזז ועל כן אסורה בשבת + 2) בחיטוט באף עלולים להתלש שערות = יש לדון אם מותר או אסור לחטט באף בשבת (נוכל לפתור את הבעיה ע"י קריטריונים הלכתיים כאלו ואחרים. אני רק אומר שיש מקום לדיון)
מה שנראה הוא שהרבנים גוזרים איסורים מחמירים-ובלתי-סבירים-יותר מתוך איסורים ידועים, ולאחר שהאיסורים החדשים משתקעים ניתן לגזור מהם איסורים בלתי סבירים יותר, וחוזר חלילה. אני אתן דוגמה: מלאכת בונה. לא לבנות בית בשבת. סבבה. בא מישהו וטוען: מה ההבדל בין לבנות בית לבין לתקן בית? ההבדל הוא רק כמותי, ולכן יש לאסור את שניהם. התקבל. בא השלישי ומשווה בין תיקון משמעותי לתקיעת מסמר בבית. נו, טוף. ואז באים רב ושמואל (אם זכרוני אינו מטעה אותי) ודנים אם לחבר את ידית הכלי לקת היא בניה. מה לי בבית ומה לי בכלי (כשמדובר בתיקון רציני)? אוקיי. ואז בא החזון אי"ש וטוען שגם מעבר החשמל בכלי הוא בנייתו.
אם היה החזון אי"ש טוען זאת כאשר הידוע היה 'לא לבנות בית בשבת' הרי שהטענה היתה מתקבל באותה ציניות, לא מפני הויכוח הענייני-הלוגי אם זה תיקון או שימוש בכלי, אלא מפני שהקפיצה היא גדולה מדיי. כנ"ל לגבי גוזז וסירוק / חיטוט באף. לאדם שמכיר את 'בורר' מ'אל תברור דגן בגורן' הקפיצה לדגים ועצמות לא מתקבלת.
וזה בעיה. כי ביום שנגיע עם מלאכת בונה לרמת האלקטרונים לא נוכל לנשום בשבת. אבל הדרך סלולה (נשמע למישהו הזוי? תשאלו את האיכר העירקי שכנו של שמואל הקטן אם הוא היה מעלה בדעתו איסור חיטוט באף) אז מה הבעיה כאן? אני טוען, ותסלחו לי על הבוטות, שמקור הבעיה בלימוד אינטנסיבי של ההלכה. ככל שאתה לומד יותר אתה מתחיל לחשוב דברים פשוטים ויומיומיים כאובייקטים לאיסור, כשם שאאוט-אוף-דה-בלו נזכרו רב ושמואל ש'וואלה! להכניס את הקת לידית זה... בונה!' ולחזון אי"ש עולה ההברקה שחשמל הוא בונה. נסו בעצמכם ללכת ולחשוב על כל דבר אם הוא בונה או לא ותגלו שמבחינה לוגית אין גבולות. נסו לחשוב איפה יכול להיות תולעים ותגלו... רגע, בעצם מישהו כבר עשה את זה (:
בקיצור הפיתרון האפשרי היחיד הוא לעזוב את העיסוק בנושאים הלכתיים. אני מניח שחלק מחברי הפורום יענו שיש דברים שנוכל לומר עליהם 'לא שבקת חיי לכל בריה' או 'לא ניתנה תורה למלאכי השרת' אבל זה לא פותר את הבעיה: ראשית, מדובר בצמצום מרחב המחיה בהדרגה, כאשר האיסור החדש מומצא כאשר האיסור הישן הוא חלק מהחיים: איסור חיטוט באף בשבת הוא 'מלאכי השרת'ניק לאיכר העירקי שכנו של שמואל הקטן אבל איכשהו אפשרי לתלמידו של הרב עובדיה יוסף. שנית, מי יקבע מהו איסור בלתי אפשרי? האם מואדיב שלועג לאובססיית התולעים של הרב ויא? או שמא X, שלועג לאובססיית החציצה בטבילה (על פי ההלכה ה'מקילה' ביותר) של האורתודוקסים כולם? בוטה ככל שיהיה, אם רב ושמואל היו חורשים בשדה במקום להתפלפל, היינו יכולים לצפות בסרטים בשבת בלי לעבור על שום הלכה.
