|
|
| נשלח ב-30/9/2009 11:51 |
 |
| |
יש פה אנשים אלופיםםםםםםםם
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 12:37 |
|
| |
בס"ד
תרי!
לא היית צריך להעתיק את כל הסיפור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 12:42 |
|
| |
| טיע כתב: |  | בס"ד
תרי!
לא היית צריך להעתיק את כל הסיפור.
|
|
נכון, רק שלא היה לי כח להקליד ולהסביר איזה מהגרסאות אהבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 13:00 |
|
| |
אנגלה -
כתיבה מוקסמת, אנינת טעם.
משום מה תמיד דוק של עצב שפוך בהגיגייך?
כמו מן מישהו שמנסה למצוא את הטעם הטוב שבפשטות אך תמיד לא ילך לו,
או מפני זה שעומד מולו, או מפני מה שעומד מולו.
מן חיבוט כזה בין צד לצד של החיים.
את מיטיבה לבטא את זה בדקויות.
מקווה שניתחתי נכון.שהסברתי את עצמי.
מורידה בפנייך את הכובע - לו היה לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 16:46 |
|
| |
תודה!!איזו מחמאה...
יש לי נטייה לכתוב דברים עצובים ונוגים, והאמת שהחוכמה של סופר אמיתי היא לרגש מהדברים הקטנים והפשוטים בחיים, למצוא פרספקטיבה מיוחדת על דבר שכל האחרים רואים בצורה אחרת, אבל מה לעשות שהרבה יותר קל לסחוט רגש בצורה של דמעות ועצב..
כמו מן מישהו שמנסה למצוא את הטעם הטוב שבפשטות אך תמיד לא ילך לו, .
זה נכון להפליא. כי אני חושבת שאנשים רבים, ובכללם אני לפעמים "מסרבים לאושר". משהו או מישהו עומד מולנו. לפנינו. מתחת לאף. רוצה לתת לנו את כל מה שאיווינו אליו, את כל חלומותינו, ואנו מתעקשים, באיזשהו מזוכיזם או תחושה שלא מגיע לנו, אנחנו מסרבים לאושר.
אני אבל לא מסכימה שזה מפני מה או מי שעומד מולו, אלא מפני הוא עצמו. אדם כזה יתלה את זה תמיד במי שמולו, כשבעצם, הבעיה והנגיעה היא בו פנימה...
אגב, אני מאוד אוהבת את מה שלב טהור כותבת. כשרונית בצורה יוצאת דופן...רק למה תמיד סיגריות, ניקוטין, חפיסות, עשן וכו' מהווים חוט מקשר ביצירות שלה???
גם ה"צריך עיון", הקטע שאסיק העלה אז שקיבל באישי על "גברים חזקים" זה היא כתבה, נכון? מוטיב הסיגריות...=)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 16:54 |
|
| |
וואלה
אז אני טופחת לעצמי על השכם.
ואם בקשר לפילוסופיה, אני אוהבת מאד לעשות זאת, אבל אין לי כח לשבור מקלדות... :-)
מה שברור הוא שהתכוונתי שזה התירוץ הו משתמשים - מה שעומד מולי או מי שעומד מולי.
כמובן שהכל זה כמו מראה.
ואגב,
נס שאין פה כתיבות רומנטיות מדי.
נראה לי שהיית יכולה לסחוט דמעות של שעות...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 17:46 |
|
| |
בס"ד
שבועיים אחרי.....
נו ליטאי,הבטחת משהו -תקיים!
מה עם הסיפור המקורי?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2010 17:33 |
|
| |
נו, הבטחת....
יש לי גרסא משלי, כתוב את שלך כמובטח
והיא תצא לאור
עזוב אותך מהבלוג, אנחנו יותר שווים, וחכמים
ובקיצור חדש ימיך כאן כקדם, ועשה לנו מעניין,
פליז
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2010 22:24 |
|
| |
מכירים את הספר "הכלב היהודי"????
מדובר על שנות השואה האיומות ממבט של כלב
ליטאי
נראה שקראת את הספר לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2010 01:28 |
|
| |
טוב... אפשר להציע גרסה משלי???
(רק עכשיו ראיתי את האשכול הזה... סורי...)
פנס הרחוב שמעלי הפסיק את הבהוביו לטובת סטטוס אחיד- כבוי.
כשהם היו פה. הוא עדיין הבהב.
בדיוק כמו התקווה שאולי משהו ישתנה.
אולי הם יגיעו להבנה...
אולי--- צלחת תשבר.
אבל כנראה שהם לא בדיוק התחשבו ברגשות הקרירים שלי.
קולר רחוב מאובן שכמותי....
אל תזלזלו...
יש לי וותק של 15 שנה במקום...
ראיתי כבר המון זוגות כמו ההם שהיו פה...
חלק אפילו ראיתי אחרי החתונה וחלקם אפילו הגיעו עם הילדים....
ישבו על אותו ספסל.
נזכרים בחיוך בפגישה השלישית...
ו-- כן לפעמים ראיתי אפילו רק אחד/ת מהם
כמה פעמים...
כל פעם עם אחד/ת אחר/ת...
אבל כמו מה שראיתי היום...
אהם... אין הרבה...
אוף... איזה עקשן!
רק אם היה מתפשר...
והיא-
עומדת על שלה בעקשנות לא פחות.
אולי טוב יותר שלא נשברה צלחת...
מי יודע איך זה היה ממשיך...
אבל ת'אמת... אחרי איך שזה נגמר אני כבר לא בטוח בכלום...
הוא הציע מונית.
היא סרבה בעדינות...
הוא התעקש (אלא מה???)
והיא הסכימה (נדיר...)
בכל זאת 12 בלילה...
היא עלתה למונית.
והוא- אמר מילה לה מילה אחת.
והדגיש אותה. בהטעמה.
"להתראות...."
הפנס החליט פתאום להחליף סטטוס...
ו-נדלק.
יש תקווה.
לא הכל שחור...
יהיה טוב...
זה אפילו לב האבן שלי מסוגל להבין...
 |
|
|
|
|
|
