שוידערליכע קליפ לעצטע רגעים פין באבוב רב הי"ד

הרה"ק רבי בן-ציון הלברשטאם (ה'תרל"ד - ד' באב ה'תש"א; 1874 - 28 ביולי 1941) האדמו"ר מבאבוב, בעל ה"קדושת ציון", נולד בבוקובסק (Bikofsk) שבגליציה לאביו האדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם (הראשון) (1847-1905), שלימד בישיבת וישניצה. בשנת 1892 עברה המשפחה לבאבוב, בשל מחלת האב. העיירה באבוב נחשבה למקום שקט יותר ובריא יותר עבור האב. לאחר זמן מה החריפה מחלת האב, ורבי בן ציון קיבל על עצמו את הרבנות במקומו. ב-1905, כשרבי בן-צין בן 31, נפטר אביו, והחסידים הכתירו אותו כאדמו"ר מבאבוב.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה הרבי פליט באוסטריה, ושב לפולין לאחר המלחמה. הוא הקים מחדש את ישיבתו בבאבוב, וקרא לה "עץ חיים". בתקופה שבין מלחמות העולם פרחה הישיבה, ואף הקימה עשרות ישיבות בקהילות פולין.

עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, שהה רבי בן ציון בלבוב (למברג), שנפלה בידי הנאצים ביולי 1941. הרב התגורר באותה עת בביתו של אחד מחסידיו, ר' אליהו אביגדור ברינר. במשך כחודש הרב הסתתר בחדר שכוננית הסתירה את דלתו, אולם חבר ניסה לשכנעו לצאת ממקום מסתורו, בטענה שהגרמנים גילו אכזריות רבה יותר כלפי אלה שנתפסו במקומות מסתור. כמו כן החבר טען שהגרמנים יכבדו את המסמכים הרשמיים של הרב, שהעידו על היותו תושב זר. תחילה הרב לא קיבל את הטיעונים האלה, אך בסופו של דבר השתכנע. ביום שישי, ה-25 ביולי, ראש חודש אב, הוא יצא ממקום מסתרו והתמקם בגלוי באחד מחדרי הדירה.

בימים שלפני ה-25 ביולי הורגשה תכונה לא אופיינית בקרב המשטרה האוקראינית בעיר. היהודים השתדלו לא לצאת לרחובות. השכם בבוקר ה-25 ביולי קבוצות של איכרים מכפרי הסביבה החלו נוהרים ללבוב. הם התגודדו באזור תחנת המשטרה, ומשם יצאו לרחובות, מלווים בשוטרים אוקראינים, והחלו תוקפים כל יהודי שנקרה בדרכם בעזרת אלות, סכינים וגרזנים. קבוצות יהודים הובלו לבית הקברות ונרצחו בברוטאליות. גירוש יהודים מבתיהם, שכלל ביזה ושוד, החל אחה"צ. השוטרים האוקראינים פעלו לפי רשימות שהוכנו מראש, וערכו את החיפושים בכל העיר.

הפוגרום נודע בשם "יום פטליורה", על שמו של המנהיג הצבאי האוקראיני האנטישמי סמיון פטליורה. פטליורה נרצח בפריז בשנת 1926 בידי יהודי בשם שלום שוורצבארד כנקמה על רצח אלפי יהודים בשנת 1919. הגרמנים אישרו לאוקראינים לציין את יום השנה הזה בהשתלחות רצחנית ביהודים. במשך שלושה ימים ההמון האוקראיני המשיך במהומות במחוז של לבוב. האוקראינים לקחו קבוצות יהודים לבית הקברות היהודי ולכלא לונצ'קי (Lunecki) וטבחו בהם. ההמון החליט להתרכז בשמנה וסולתה של היהודים, כלומר בעשירים ובמכובדים. שמו של ברינר, אצלו התאכסן הרבי, היה ברשימה בשל עושרו ומעמדו.

בערך בשעה שש אחרי הצהריים של אותו יום, בזמן שהרב הסיר את התפילין של רבנו תם, הדלת נפתחה בפתאומיות וצעיר אוקראיני נכנס יחד עם הממונה המקומי על הבניין. הצעיר האוקראיני הבין לאחר מבט מהיר ברב, שמדובר בדמות מכובדת, והורה לו להתלוות אליו. בנו הצעיר של הרב, רבי משה אהרן הלברשטם, ראה את אביו נלקח מן הבית, והתחנן להצטרף כדי לעזור לאביו. תחילה הצעיר האוקראיני התנגד, אך במהרה נעתר לבקשתו ולקח עמו גם את משה אהרון.

הם קובצו בקרן רחוב יחד עם שבויים נוספים מאזורים שונים של העיר. שוטרים הועמדו על המשמר על מנת למנוע בריחות. כשמספר השבויים הגיע למאה, השוטרים העמידו אותם בטור של שְלָשות, והורו להם לצעוד. הרבי היה חלש מכדי לעמוד בקצב הצעידה המהיר ועבר לסוף הטור, דבר שגרם לשוטרים להכותו באלותיהם ולהורות לו להזדרז.

ברינר אחז בידו האחת, ובנו משה אהרן אחז בידו האחרת, עד שהגיעו למפקדת הגסטאפו ששכנה ב-Polczinski 4. עד ראייה סיפר ש"הוא ראה מחלונו איך הרב, שהיה לבוש בבגדי השבת שלו, הותקף על ידי החיילים. האוקראינים האכזריים הכו אותו בראשו עם קתות רוביהם, והכיפה שלו נפלה ארצה. מדי פעם הרב רכן ארצה כדי להרימה, והם הכו אותו ביתר עוז".

בשבת הייתה אקציה נוספת. בין השבויים היו הפעם חסיד באבוב, איצ'ה לסר, ושלושה חתנים של רבי בן ציון שהסתתרו בביתו. היו אלה הרב יחזקאל הלברשטאם, רבי משה סטמפל, ורבי שלמה רובין. ארבעתם הובאו לבניין הגסטאפו.

כל בני המשפחה, בהנהגתו של בנו של הרב, הרב שלמה, הפכו עולמות בנסיונם להבטיח את שחרורם של השבויים, והציעו שוחד עצום, אך כל מאמציהם היו לריק.

לאחר שלושה ימים, ביום שני ד' באב (28 ביולי), הוצאו השבויים להורג ביער יאנובר (nover), בפאתי העיר. 20,000 יהודים נטבחו באותו יום, ביניהם הרב, בנו ושלושת חתניו, השם ייקום דמם.

בנו, הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם (1907-2000), ירש את מקומו והחיה את חסידות באבוב בארצות הברית.

תוקן על ידי דעקלעראציע ב- 23/09/2009 1:25:32