|
|
| נשלח ב-26/9/2009 23:25 |
 |
| |
נישטאיך
תודה רבה לך, וגמר חתימה טובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2009 06:19 |
|
| |
לכאורה הדבר תלוי בפירוש המלים "זכרון תרועה" שבכתוב.
אם הכוונה שהיום עצמו הוא "זכרון תרועה", שפיר אפשר לומר "זכרון תרועה" ללא הוספת "יום".
אבל אם הכוונה היא שביום זה יש לעשות "זכרון תרועה", מה שייך לומר "ותתן לנו ה' אלקינו... זכרון תרועה"?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 13:41 |
|
| |
נישט. תודה רבה.
שתי הערות על המאמר:
א. לשון הכותב (עמ' 3 הערה 3) בפירושו עה"ת מנחה בלולה (ויקרא כג כד) מפרש ר' אברהם ראפאפורט מווירונה* שבאיטליה, את הפסוק "בחודש השביעי באחד חודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש" וכך הוא מטעים את הכתוב: אם יהיה לכם ר"ה בשבתון אזי זכרון תרועה. וכנראה שהיתה זו מסורת איטלקית!
פירוש זה אינו איטליני כלל וכבר כתבו החזקוני שם זה לשונו 'באחד לחדש יהיה לכם שבתון - כשיהיה לכם באחד לחודש שבתון אז הוא זכרון תרועה כלומר כשחל ראש השנה בשבת אין בו תרועה כמו שגזרו רבותינו ואין בו אלא זכרון תרועה בעלמא'
ולזה מטין גם דברי הרוקח (הלכות ר"ה סי' רא) 'ובפסיקתא דרש ר' לוי כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחר אומר זכרון תרועה בזמן שבא בחול יום תרועה יהיה לכם, ובזמן שהוא בא בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין, וכן יסד רבי שמעון בקרובץ של יום שני, לכך בפרשת אמור אל הכהנים אצל שבתון כתוב זכרון לומר בשבת מזכירין, לכך נאמר יהיה לכם שבתון זכרון תרועה, אבל בפרשת פנחס לא אמר שבתון כתיב יום תרועה יהיה לכם'
ב. בחתימת המאמר תלה הכותב את המחלוקת האם בשבת משנים ואומרים 'זכרון תרועה' בשאלת משמעותו של צימוד זה. היינו שלפי רש"י המפרש יום שמזכרין בו תרועה אכן נוסח זה מתאים לשבת אבל לפירושו של הרמב"ן שהכוונה תרועה העולה לזיכרון (וקדמו בזה הרשב"ם בפירושו לתורה ויקרא כג כד. ויל"ע עוד בפירוש הרס"ג שם ואכ"מ) הרי שאין לנוסח זה העדפה על משנהו שהרי גם משמעותו היא שביום זה מרעים.
הדברים נאים ומתקבלים אולם מה נעשה והחזקוני רכב אתרי רכשיה ואף שהוא מפרש 'זכרון תרועה - ע"י התרועה תהיו נזכרים לפני הקב"ה כדכתיב והרעותם ונזכרתם' דעתו היא שיש לשנות בשבת ולומר יום תרועה. וצ"ע.
[במאמר מוסגר. הרב משה יצחק פרקש הקשה קושיא עצומה על מה שאנו מונים בין פסוקי הזכרונות את הפסוק 'זכר עשה לנפלאותיו' אף שפסוק זה אינו עוסק כלל בזכרונות העולים לפני ה' (דאצ'ה גליון 60)
לכאורה נראה שההנחה עליה נשענת שאלה זו נסתרת מדברי הברייתא לפיה הפסוק 'שבתון זכרון תרועה' נחשב כאחד מפסוקי הזכרונות (ר"ה לב ב. עיי"ש שלדעת רבי יוסי אף עם שופרות) אף שזכרון תרועה אין במשמעותו זכרון לפני ה'.
אלא שזה תלוי בפירושים אלו, היינו שלפי רש"י אכן אין בפסוק זה שום משמעות לזכרון ועל כרחנו ששם זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן. אבל לדעת הרמב"ן המפרש שהתרועה מזכירה אותנו לפני ה', לא מצינו בין פסוקי הזכרונות זכרון שאין במשמעותו זכרון לפני ה']
-------------------------------------------------
איני יודע מנן לו לרב גולדהבר שמוצאו של בעל מנחה בלולה הוא מווירונה. אמת שהספר נדפס שם ע"י קרובו של המחבר -רבי אברהם פורטו שהתגורר זמן מה בווירונה. אבל המחבר עצמו התגורר בקרימונה (עפ"י תולדות גדולי איטליה לרמ"ש גירונדי מערכת אל"ף חלק זכר צדיקים לברכה (מר"ח ניפי) אות עג וחלק תולדות גדולי ישראל אות צז)
תוקן על ידי אלייעזר ב- 29/09/2009 14:49:05
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 15:27 |
|
| |
נתבקשתי להכניס את תגובת הרב גולדהבר לדברי קמ"ל:
דבר ידוע ומפורסם ואינו צריך לפנים שהגהות מיימוניות שעל הרמב"ם אינם 'פירוש' לרמב"ם ואינם אלא גליונות שהוסיף תלמיד כדי להעביר את מסורת רבו שהוא רבם של כל בני אשכנז, כשם שהוסיף הרמ"א על השו"ע של ר' יוסף קארו. והוא דבר פשוט ביותר לכל מי שאי פעם למד הגהות מיימוניות. והוא הדין במרדכי שעל הגמרא, והוא הדין באותו גליון שמביא בתרומת הדשן, [וספק גדול אם השתמש הרוגאטשובר בתרומת הדשן].
לשיטת קא_משמע_לן שאותו הגליון אכן הוא פירוש בדברי הרמב"ם, האם לא ראה בעל הגליון את דברי הרמב"ם ב'נוסח התפילה'? אין זו אלא שכוונתו לכל התפילות והקידוש, ואינו אלא חולק על דעת הרמב"ם.
מה שהביא מספר משנת יעקב, כל דבריו תמוהים ומופרכים, כי מי שיש לו עינים לראות ולב להבין יודע שנוסח התפילה של הרמב"ם מכוון ומדויק ביותר, וכל כוונתו אינה אלא להסדיר בפני המתפלל את הנוסח בלא שום מקום לטעות, כדי שלא יהיו שתי תורות בישראל. לפיכך מגוחך לומר שלא התכוון להלכה. ופשוט.
לגבי מה שכתב שהעמדתי את דברי הגרי"י פישר והגרד"צ הופמן (שמסרה ר"א ברלינר) למול דברי הפרי מגדים, ולדעתו אין אפשרות שהפמ"ג יטעה והם יצדקו, ברור שהסוגריים שהוסיפו המדפיסים הם שגרמו לטעות זו, כמו במקומות רבים למאות, וגם הפרי מגדים היה מלך בשר ודם וכשם שהוא גילה טעויות רבים של קודמיו שאף הם היו צדיקים וקדושים – מקום מצא להתגדר בו וליפול בטעות, ואין בכך זלזול בתורתו של הפרי מגדים שכבודו במקומו מונח, ואין לעשות מניפולציות על חשבונו.
כאשר באים לדון על אמיתות נוסח, יש לדעת שבנוסח התפילה אין אמת מצד עצמו, אלא אמת היסטורית, שהרי אין אנו מבקשים לחדש דבר כי אם לשמר את נוסח אנשי כנסת הגדולה או שאר המתקנים. ואם ברור שבכל הדורות היו שני נוסחאות בלבד, או 'יום תרועה' או 'זכרון תרועה', ולא היה קיים 'יום זכרון תרועה', ובאתי וטרחתי והסברתי באר היטב את השתלשלות ונסיבת הטעות – מעתה אין מקום לדון אם נוסח 'יום זכרון תרועה' הוא אמיתי, כי מבחינה היסטורית הינו שיבוש, אבל יש מקום לדון אם עלינו להתפלל בנוסח התפילה המקובלת בידינו או שיש לנו אפשרות לשנות כאוות נפשנו, כדעת מתקני התפילה בברלין, וד"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 16:48 |
|
| |
יש כאן שתי תגובות לשני אשכולות. חצי הראשון הינו תגובה למה שכתב קמ"ל שגולדהבר טעה שמה שכתב שמה שהביא שמועה בשם הרוגטושבר כמה חסידים טעו בהם, ברור הדבר שלא טעו כלל ואכן כך כותב הרוגוצבי בעצמו. הטעות יש לתלות בהרוגוצבי שלא ראה משום מה את מה שכתב הרמב"ם בסדר התפלות. (לפחות לגבי ענין זה היה על גולדהבר לכתוב לכל לראש תודה לקמ"ל שהעמיד אותו על האמת ובמקום זה דן בדברים צדדיים)
גם הקביעה הפשוטה שכאילו אי אפשר לכנות אפילו בשם המושאל ובאקראי בהגהות מיימונית כמפרש - אינה ברור לי שכן לדעתי יש הבדל גדול בין הגהות מיימונית לבין הגהות הרמ"א. אכן הגהות מיימונית נכתבה להביא את עולמו של אשכנז לתוך המשנה תורה הספרדי כפי שכותב בעצמו, הרי זו לא נעשית מתוך עימות גלוי ומוחץ כמו הגהות הרמ"א. ובהרבה מאד מקומות מבאר בהגהות מיימון דברי המשנה תורה, וגם במפורש ההגהות באות למצוא מקורות למשנה תורה כפי שכותב בעצמו (זה בכת"י שדובליצקי הדפיס במאמרו בצפונות) וגם כשמביא ראשוני בעל התוספות זה נעשה מתוך נסיון לאחד את הקצוות ולא לחדדם בניגוד מוחלט להגהות הרמ"א שכל כולה באה לחדד את השונה. ודבר זה פשוט לכל מעיין.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 16:50 |
|
| |
א. תחילת דברי גולדהובר אין ענינם לכאן. ב. אחר קוראי את המאמר ראיתי שקדמני ברוב דברי, [מלבד מה שהשמיט את הראב"ן בעירובין ועוד מקורות מועטים] ואף את ההשערה שהעלתי בדבר המחלוקת העלה ואף דחאה, וראוי לשבח על כל מאמץ לסלק שיבוש זה ושאר שיבושים המסרסים סדר תפילותינו. ג. ולהערת את אתנחתא על הסיגנון כלפי הפמ"ג. הנה, אם אכתוב לאלייעזר כמו שאני כותב אליך הרי שיהא זה זלזול באלייעזר שאני מעריך אותו כמו שאני מעריך אותך, ואם אכתוב על הצ"צ כמו שאני כותב על אלייעזר הרי יהא זה זלזול בצ"צ, ואם אכתוב על הפמ"ג כמו שאכתוב על הצ"צ או אכתוב על הגר"א כמו שאכתוב על הפמ"ג הרי שיהא זה זלזול בהם, ולכל אחד יש יחס כערכו. כמובן שיש פרמטרים נוספים כמו חומרת הנושא עליו דנים והטמפרמנט של אותה שעה וכו' אבל בעיקרם של דברים יש מינון כ"א לפי היחס והערך שנותן לאנשים וכל זה פשוט ולא הוצרכתי אלא להשיב לטענתו של אתנחתא שכאשר אין לו תשובה מחפש במה יוכל להאחז.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 17:31 |
|
| |
לגופו של ענין הרי לי הק' נראה שצודקים כאן הטוענים שלפועל צע"ג לומר בתפלה יום זכרון תרועה, ולכאורה כל המקורות וגם הסברא מראים להיפוך. (אך עם זאת מן הראוי להבין שכאשר גדול בישראל מסוג הפרמ"ג כותב משהו יש לכתוב בדרך ארץ הראוי, אך דבריו צע"ג)
ועדיין יש לדון בכל הענין של חתירה לנוסח ה"מקורי" האשכנזי או הספרדי שלענ"ד זו גם צע"ג.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 17:42 |
|
| |
| אתנחתא כתב: |  | | לגופו של ענין הרי לי הק' נראה שצודקים כאן הטוענים שלפועל צע"ג לומר בתפלה יום זכרון תרועה, ולכאורה כל המקורות וגם הסברא מראים להיפוך |
|
ולענ"ד אין כ"כ הוכחה מהמקורות ולא מהסברא, שהרי בלשון הרמב"ם: את יום טוב מקרא קודש הזה זכרון תרועה" - "יום" שבתחלה קאי על כל המשך הדברים. משא"כ לנוסח שלנו: "את יום הזכרון הזה, את יום טוב מקרא קדש הזה, יום זכרון תרועה" - כל "יום" קאי רק אדסמיך ליה, ואם נאמר רק "זכרון תרועה" לא יהי' נמשך אל "ותתן לנו" וכדברי אפרים לב דלעיל.
דוגמה לדבר בתפלת יום הכפורים, שבנוסח הרמב"ם הוא: "ותתן לנו יי' אלהינו את יוה"כ הזה ואת יום מקרא קדש הזה למחילה", ואילו בנוסח שלנו: "את יום הכפורים הזה את יום סליחת העון הזה את יום מקרא קדש הזה", שאצלנו כל "יום" קאי רק אדסמיך ליה, ולכן הנוסח הוא "יום סליחת העון" במקום "למחילה" שברמב"ם.
תוקן על ידי הלבן ב- 30/09/2009 17:48:18
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 18:26 |
|
| |
תיתי לו לאליהוא-'ראש צוות האבטחה' של הגר"א, שבעומק בינתו ובעושר דעתו, באמת המידה אשר לו למורשה, ובמאזנים המדוייקות שניתנו בידו, הציץ לעברנו והמליץ בעדנו, להעמידנו על האמת בהערכה הנכונה והידיעה השלימה בדרגתם של רבותינו הגר"א הפרי מגדים והצמח צדק.
ובלשונו הזהב "ואם אכתוב על הפמ"ג כמו שאכתוב על הצ"צ או אכתוב על הגר"א כמו שאכתוב על הפמ"ג יהא זה זלזול בהם"!!.
לידע ולהוודע.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 21:02 |
|
| |
מן הסתם 'יוסף שלום' נמנה על סגל מנהלי פורום זה, אחרת אין מובן החסינות הניתנת להודעתו זו וכיו"ב. נעים להכיר.
[לא ראיתי את מאמרו של פרקש אבל בקונטרס הפופלארי עבודת התפילה על ר"ה נדפס לראשונה לפני עשור ואולי יותר, נדפסה במקומה הערה זו על הכללת הפסוק. דומני שראיתי פעם את ביאורו של האבן עזרא לפסוק זה, שלפיו מובן מה ראו על ככה לכלול פסוק זה].
תיתי לו לאתנחתא על יושרו הגם שבמקומו כמדומה קידשו הנוסח המשובש. כפי שרמזתי לעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 00:07 |
|
| |
מכל המקורות לא זכיתי תקדים בסידורים שימישהו יכתוב יום זכרון בגלוי (אני מדבר על סידורים)
דברי ברבי משכנעים אותי ביותר מדברי הגמרא.
דברי הלבן מהרמב"ם לא הבנתי שכן בנוסח התפלה נאמר שם גם יום בכל פיסקא "יום טוב מקרא קודש הזה ואת יום הזכרון הזה זכרון תרועה"
ואוסיף יותר לחידודא - שבגמרא למדים מיום שתקיעת שופר היא רק ביום וממילא היום הוא חלק מהותי מתרועה משא"כ לגבי זכרון תרועה שאינו שייך ליום.
איני יודע על איזה בסיס החליטו בחב"ד שכך הוא הנוסח הנכון. מי החליט כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 01:01 |
|
| |
גם בשו"ע הרב משמע שאומרים רק "זכרון תרועה".
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 01:28 |
|
| |
אוסיף עוד נקודה לגבי גישת חב"ד (וזאת לדעת, לא באתי לקבוע מה שיעשו, כל אחד יעשה מה שלבו חפץ רק את דעתי אביע לי אישית), בכלל גישת אדמור הזקן בסידורו על פי האריז"ל, זה לקבוע הנוסח על פי מספרי התיבות (ואכמ"ל בענין זה ומקורו האשכנזי), כעת לא ביררתי אם כך הוא גם לגבי תפילת ימים נוראים הוא, אך מסתבר שכן, וממילא כמעט ברור לי שמספר התיבות נקבעו בדיוק רב, ולפיכך בשבת כשמוסיפים גם יום הרי מוסיפים תיבה מיותרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 02:21 |
|
| |
[ספירת התיבות מקורה אשכנזי, חסידי אשכנז הרוקח וכו' ר"ד אבודרהם הספרדי כתב שברבות הזמן ראה שמלאכה שאין בה תועלת, מרן בב"י הביא שני הגישות וע"כ יצא קצפו של היעב"ץ על שהשווה ביניהם - ומסתמא איני מחדש דבר.
לגבי דברי אתנחתא. במחזורי ספרד הנפוצים הנוסח: כמו שידענו ה' אלקינו שהשלטן וכו' ואילו בסידור חב"ד ראיתי שנשמטה תיבת כמו ומקורו בדברי האר"י שהשמיט תיבה זו כדי לכוון מנין התיבות. (ועיין שלמי חגיגה) וא"כ ראיה שלא גרע תפילת ימים נוראים (אף שלעצמי א"י מה ס"ד לחלק).
|
|
|
|
|
