ראשית יש לציין שהדוגמא שהביא קמ"ל מהגר"א ששינה נוסחאות בתלמודים מסברא, היא נכונה, בניגוד לדעה הרווחת בעולם הישיבות, וכיום הדבר אינו מוטל בספק. אמנם, גם פירושיו וגם הגהותיו של הגר"א, לא נבעו ולא היו מחוייבים בלתי להגיון פנימי של הסוגיא, כל סוגיא. ואם כן, כאשר מדובר בתושב"ע, היחס לאמת ההיסטורית אינה חשובה, כי ה'טקסט' אינו חשוב ואינו בעל משמעות, ונשארת רק אמת תורנית.
ומעתה לאנלוגיה שייצר קמ"ל. השוואה זו בין נוסח התלמודים לבין נוסח התפילה נובעת מתוך גישה שנכחדה כבר בסביבות המאה הי"ג. כוונתי לפרק הזמן שבו הופקע מעמדו של נוסח התפילה משאר חלקי ההלכה, ונתקדש באופן כזה שלא שייך יותר לפלפל בסוגיותיו וללבן את נוסחאותיו כשאר הלכות, אלא יש לקבל דין מסורת וכי מדובר בנוסח שקבעו אנשי כנסת הגדולה ואי אפשר לשנותו בעד כל טעם שבעולם. דברים אלו מופיעים במפורש עשרות פעמים בכתבי חסידי אשכנז, ורוח הדברים נטמע היטב אצל כל בני אותו דור, ממזרח למערב.לתפיסה זו שנוצרה לענ"ד במאה הי"ג אחראים הן הרמב"ם מחד גיסא והן ריה"ח וסייעתו מאידך גיסא.
אין ספק באשר לתפיסה כיום, שבנוסח התפילה אין חיפוש האמת מצד עצמו, אלא בקשת האמת ההיסטורית, הנוסח הקדום ולא הנוסח ה'נכון'. גם אם ההשקפה היהודית נשתנתה עשרת מונים מאז תוקן הנוסח שבידינו, עדיין אנו מדקלמים את אותן המילים.
ובאשר לשאלה האחרונה. ר"י עמדין אינו בודד (אם כי יש לציין שלקח לעצמו חופש פעולה בשטח זה, כבשאר השטחים בהם פעל, ובעיית מעצוריו ידועה, וכמה אירוני שדוקא בע"ד רז"ה משתווה עליו בחירות לשנות) ורבים מן הפוסקים דחקו עצמם כמה פעמים לשנות מן הנוסח המקובל, משום טעמים הגיוניים, כגון המשנ"ב בסוגיית "ושבענו מטובה/מטובך". התשובה לשאלה זו כפולה: א. לא היתה מודעות עד לדור האחרון לגבי הנוסחאות הנכונות, ואנשים עדיין לא הורגלו לרוץ לספריית הוואתיקן ולבקש את האמת בכת"י. ב. לרוב ביקשו הפוסקים דעה בלתי מקובלת כדי ליסד עליה את דעתם, ולא 'חידשו' בלי בסיס כבשאר סוגיות.
המסקנה העולה מהדברים, כשאר דנים כיום בשאלת נוסח, לא שייך להביא טעמים מן הגורן ומן היקב כדי לאמת נוסח, בשעה שהנוסח המקורי עומד ברור לנגד עינינו. אבל מוטב לקמ"ל לקרוא שוב את סיום דבריו של ר' יחיאל גולדהבר שציטט מהם בהודעתו.
לתועלת הכלל אעתיקה כולה:
כאשר באים לדון על אמיתות נוסח, יש לדעת שבנוסח התפילה אין אמת מצד עצמו, אלא אמת היסטורית, שהרי אין אנו מבקשים לחדש דבר כי אם לשמר את נוסח אנשי כנסת הגדולה או שאר המתקנים. ואם ברור שבכל הדורות היו שני נוסחאות בלבד, או 'יום תרועה' או 'זכרון תרועה', ולא היה קיים 'יום זכרון תרועה', ובאתי וטרחתי והסברתי באר היטב את השתלשלות ונסיבת הטעות – מעתה אין מקום לדון אם נוסח 'יום זכרון תרועה' הוא אמיתי, כי מבחינה היסטורית הינו שיבוש, אבל יש מקום לדון אם עלינו להתפלל בנוסח התפילה המקובלת בידינו או שיש לנו אפשרות לשנות כאוות נפשנו, כדעת מתקני התפילה בברלין, וד"ל.
 |
|
|
