היום בבקר אמרתי סליחות כמנהג אחינו האשכנזים ואף עברתי לפני התבה. כשאמרתי את הפיוט אזכרה לא יכולתי שלא לחשוב על מספר נקודות ואני מניח שעל חלקן, אם לא על כולן כבר דנו כאן: האם עיר הא-להים אכן מושפלת עד שאול תחתיה, האם היא פחות בנויה מערים אחרות? מה היה אומר ר' אמתי אם היה רואה את ירושלים שלנו? מהי מידת הרחמים ומיהו קונה שלפניו היא מפילה את תחינתנו? "תמכתי ידותי בשלוש עשרה תבות ובשערי דמעות כי לא נשלבות" "יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות" האם באמת אנחנו מתרגשים עד כדי כך?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 25/09/2009 10:04:05
נשלח ב-25/9/2009 11:10
לגבי שאלתך אודות ירושלים נדמה לי שבאשכולות על תשעה באב כבר ניתנו תשובות.
בעניין מידת הרחמים:.
"בבית השני של הפיוט פונה המתפלל אל מידת הרחמים. זוהי דוגמה לתופעה המוכרת מסליחות שונות, שבהן מצמצמים הפייטנים פנייתם אל מתווכים שונים, ואינם פונים ישירות לאלוהים. תופעה זו הטרידה חכמי הלכה מן התלמוד ואילך, ובכל זאת רווחה רוח עממית זו, ונתנה ביטוייה בפיוטים שונים הפונים אל המלאכים, אל התורה, אל האבות, אל מדות מסוימות של ה' ואל כיסא הכבוד. לעתים בעקבות ההתנגדות ההלכתית לפניות כאלה, שונה נוסח הפיוט. בבית השני של הפיוט שלנו מופיעה גם הנוסחה ה'מתוקנת' "מדת הרחמים עלינו נגלגלה... תחנתנו נפיל... רחמים נשאלה..."
שהחרוז שלה אינו הולם את הצלע האחרונה של הבית ('לחלי').
והאם אנחנו מתרגשים עד כדי כך?
אילו היינו פייטנים כדוגמת ר' אמיתי מן הסתם התשובה היתה כן.
תראה איך אנשים ,להבדיל,התרגשו אתמול מהופעתו של זמר באיצטדיון רמת גן.
איך אנשים מתרגשים, להבדיל אלפי הבדלות,מגול במגרש כדורגל..
אפשראולי לומר על כך את המשפט:
"אמור לי ממה אתה מתרגש ואומר לך מי אתה.."
נשלח ב-25/9/2009 12:25
בעלבעמיו כתב:
1.
האם עיר הא-להים אכן מושפלת עד שאול תחתיה, האם היא פחות בנויה מערים אחרות? מה היה אומר ר' אמתי אם היה רואה את ירושלים שלנו?
2.
מהי מידת הרחמים ומיהו קונה שלפניו היא מפילה את תחינתנו?
3.
"תמכתי ידותי בשלוש עשרה תבות ובשערי דמעות כי לא נשלבות"
"יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות" האם באמת אנחנו מתרגשים עד כדי כך?
1.
ראשית אוסיף, כי התופעה בה הסליחות אצל האשכנזים כוללות פיוטים שמתאים היה לכנותם "קינות " יותר מאשר סליחות - מוכרת. עמד על כך יפה גולדשמידט בהקדמתו למהדורת הסליחות שהוציא.
לגבי מצב ירושלים כיום, דנו בכך בעיקר סביב קינות תשעה באב - כפי שהוזכר לעיל.
2.
היו לא מעט שהתנגדו לאמירת פיוט זה בשל הפניה דרך מתווכים. היו ששינו את הבית הזה - "מידת הרחמים עלינו נגלגלה...", כדי להמנע מכך. בכל אופן, כבר בתחית הסליחות מופיע בסדר הפיוטים הפיוט הפותח במלים "מכניסי רחמים" - כבר אותו צריך למחוק, לא רק כאן.
3.
לו יהי שכך נרגיש!
_________________
נשלח ב-6/10/2009 16:49
בס"ד
צענע
בענין מדת הרחמים. אכן דברי בעל הקרבן נתנאל ידועים ונכוחים, מכך שאומרים "מדת הרחמים עלינו התגלגלי ולפני קונך"...הרי משימים המידה לאמצעי ביננו ובין הבורא יתברך. וכמאמר הספרי "אליו ולא למידותיו". וכן הביא זאת הצמח-צדק בספרו "דרך מצוותיך" בשרש מצוות התפילה.
הדבר המעניין הוא, שבהגהות הצמח-צדק לספר "תורה-אור" שנכתבו לאחר שרש מצוות התפילה, מסיק הצמח-צדק כך, וז"ל: הענין כי אין הפירוש שמבקשים מהם דבר ח"ו רק להיות בבחינת שליח להוליך השפע מלמעלה למטה, וכן הם מעלים התפילות כאמרם בגמ' ובזהר פרשת שמות...
ז"א שהצ"צ חזר בו ממה שכתב בדרך מצוותיך וסובר שאין כאן שום ענין של שיתוף ח"ו היות ואנו לא מבקשים ממידת הרחמים שתמשיך את השפע ואפילו לא בדרך ממוצע, אלא רק שתעביר את הבקשה כשליח (כמו "דוור" שמעביר מכתבים ליעדם ואין לו שום צד ובחירה בדבר).
מועדים לשמחה.
_________________
בברכת הצלחה,
בשורות טובות
נשלח ב-6/10/2009 19:55
לאור עליון
האם יש הבדל בין פירוש המילה אמצעי לבין פירוש המילה שליח?
לדעתי לשתיהן יש פירוש אחד ולכן אני לא רואה הבדל בין המקורות.
נשלח ב-6/10/2009 22:48
בס"ד
צענע
אמצעי הוא מציאות לעצמו. זהו כל הרעיון באיסור של "שיתוף". שמחשיבים את האמצעים ליש ודבר בפני עצמם, וממילא יש להם שליטה ובחירה.
שליח אין הוא מציאות לעצמו כלל וכלל, וממילא אין לו שום שליטה ובחירה.
_________________
בברכת הצלחה,
בשורות טובות
נשלח ב-6/10/2009 22:55
ההרגשה הפרטית שלי היא שהמציאות המודרנית משתנה כה מהר עד שההזדהות עם תוכן הסליחות שונה משנה לשנה.
בעצם הסליחות שלנו האשכנזים בנויות פחות או יותר סביב מוטיב מרכזי של "תראה, אנחנו חוטאים גדולים, אבל אנחנו כל כך דפוקים ומסכנים ומושפלים שמגיעה לנו סליחה, ומי יתן שתביא במהרה את הגאולה ותדפוק סופית את כל הגויים שממררים את חיינו".
הקטע של הרגשת החטא הוא לא בעיה, כידוע, להיפך כמה שמצבו הרוחני של האדם משתפר כך על פי רוב הוא מרגיש עצמו חוטא גדול יותר.
לעומת זאת הענין של דפוקים ולחוצים הוא ממש תלוי זמן. לא הרי הרגשתי לפני 20 שנה כהרי הרגשתי בימי האינתיפדה הקשים ולא הרי זה כהרגשתי היום.
יש אנומליה אדירה במצב שלנו: מצד אחד אנחנו נתינים מבסוטים של חברת השפע המערבית, חיים בתנאים הרבה יותר טובים מתנאי חייהם של מלכים ורוזנים לפני מאתיים שנה - הכל נפלא, ממש לא היהודי המסכן והרעב מליטא או מפס.
מאידך - לפחות בארץ אנו כל הזמן על סף השמדה פיסית קומפלט כפשוטו, ולפעמים גם מרגישים כמה טעימות לא נעימות "על החשבון" ממה שאויבינו מעוניינים להשיג.
לכן בשנים טובות יחסית אני מרגיש את עצמי כרמאי ומתחזה כשאני מנסה לספר לקדוש ברוך הוא כמה אני וכלל ישראל מסכנים, ובשנים אחרות זו למרבית הצער הרגשה אותנטית לגמרי. כמובן שאני מעדיף להרגיש רע עם הסליחות וטוב עם החיים ...
נשלח ב-7/10/2009 10:32
שנרב האם לא מן הראוי בעמדנו לפני ני שחותמו מת, לציין את שני צדי המטבע? אולי בזמן סליחות את המתאים לסליחות ובהזדמנות אחרת, כגון יום העצמאות, את הטוב יותר. את הרע נקבל מא-להים ואת הטוב לא נקבל?
נשלח ב-7/10/2009 11:10
כאשר הר הבית ביד זרים ,כאשר כולנו זוכרים היטב את יום הכיפורים של 1973 כשהשלווה הפכה בשניה אחת לפחד משתק,כאשר אנחנו שומעים את אחמדינג'ד ואיומיו החוזרים ונשנים ,כאשר אנחנו יודעים שמיליוני ערבים סביבינו לא מקבלים את קיומינו באזור-הרי העובדה שחיינו הגשמיים השתפרו אינה מהווה סיבה מספקת להרגיש כרמאים באמרנו את מילות התפילה.
ובאשר ליום העצמאות-הרי האומרים הלל-מודים .ואלה שלא אומרים הלל-אכמ"ל על הסיבות לכך.
נשלח ב-7/10/2009 11:16
צענע גם על אספירין אומרים תודה
וככלל הקיטוריות הזו אינה מוצאת חן בעיני, היא ממש כפיות טובה כלפי שמיא. אני לא יודע מתי באלפיים השנה האחרונות מצבם של יהודים היה טוב יותר. גם ברוחניות מצבנו לא כ"כ גרוע. ומי שרוצה מוזמן לפולחן המולך בגי בן הינום לפניי 2500 שנה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/10/2009 11:19:24
נשלח ב-7/10/2009 11:31
לבעל בעמיו
האם אתה רוצה באשכול זה לחדש את הוויכוח הנושן על הסיבות לאי אמירת ההלל?
מן הסתם יש אשכול על כך.
