מה שאתה אומר יכול להיות נכון רק עבור פגיעה רוחנית. פגיעה פיזית לא תלויה בבחירתו של האדם האם להיפגע או לא.
גם בנוגע לפגיעה רוחנית אני נוטה שלא להסכים איתך. אומנם ייתכן שאדם יעבוד על עצמו ויגיע למצב בו הוא לא ייפגע מהעלבות ובזיונות, אבל כל עוד הוא לא עשה זאת והוא נמצא במצב הטבעי בו נוצר האדם, מצב בו הוא כואב את הפגיעה בו, אי אפשר לומר שהוא בחר להיפגע. ניקח, לדוגמה, מצב בו פגעו באדם על ידי שהזכירו ברבים חיסרון גופני שיש לו. יכול להיות שישנם בני אדם שיש להם את החיסרון הזה והם לא היו נפגעים מאותה סיטואציה, משום שהם שיכנעו את עצמם שהעיקר האופי וכו'. אבל אפשר להבין בהחלט שהטבע הפשוט של האדם הוא להיפגע מדברים כאלו וכל האחריות מוטלת במקרה הזה על הפוגע.
בקשר למקרה השני שהזכרת, שאדם מפרש סיטואציה תמימה בצורה פוגענית, זה תלוי בכל מקרה לגופו, האם על האדם היה להעלות על דעתו שדבריו יתפרשו באופן פוגעני או לא. גם כאן, לא תמיד ניתן להאשים את הנפגע על כך שהוא פירש את הדברים בצורה פוגענית, במיוחד אם, למשל, לפוגע יש היסטוריה של פגיעות קודמות.
|
|
