|
|
| נשלח ב-28/9/2009 16:46 |
 |
| |
לאחר סיום הצום
אפיק
מה תועיל בחרם?
לא תתחתן עם בנותיהם? איני חושב שזה יפחיד אותם!
לא תצרף אותם למנין? איני חושב שהם יצטרפו למנין שלא משלהם!
החרם והנידוי עשו את שלהם, כאשר היחיד היה תלוי בקהילתו כדי להתקיים, ימים אלו חלפו מזמן.
השמעת על חרם הגר"א? האם הוא הצליח?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2009 20:54 |
|
| |
יש לי הצעה שתהיה מקובלת על כל הצדדים: להחרים את כל המוצרים שלהם! כמו שעושים למתנחלים!
אפיק יהיה מרוצה, וגם הירושלמים יהיו מרוצים: הם לא מייצרים שום דבר.. (חוץ מקוגעל, נראה מי מוכן להחרים קוגעל ירושלמי?).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2009 21:23 |
|
| |
אפיק
הגמרא אומרת- מה שנסתר נסתר ומה שגלוי גלוי- אבל בית דין יפרע מ אלו שמסתתרים מאחורי הבגדים. וטליתות
הגמרא מביאה את אמרתו של המלך ינאי לאשתו,-ינאי היה ממלכיה הראשונים של החשמונאים, מטבע הדברים מטבע היהודים,כל מיני גורמים ערערו וסיכנו אותו ואת מלכותו, מראשי האויבים היו הפרושים,
וגם הוא איב אותם והרג בהם, אבל הפרושים נלחמו בו בכל צורה אפשרית אבל גלויה, ולכן הוא לא חשש מהם,
הוא חשש מהצבועים העושים מעשי זמר. זמרי= חותכים, חותכים בבשר החי בסתר.ובצביעות,
הצבועים שהיו מיושבי שולחנו, ומאוכלי לחמו.
נ"ק אינם סכנה למדינת ישראל הם נגד המדינה בצורה גלויה, ואינם נהנים גם מרוב שרותיה- אשפה מים וכד' אלו שרותים מוניציפלים,
הם משלמים מיסים לעיריה-
הבעיה האמיתית של המדינה ושלנו- הם הצבועים- העושים מעשי זמרי= חותכים בבשר החי שלנו.
הרבנים והדיינים המקבלים משכורת מהמדינה, ונהנים מרוב טובה, אבל מנצלים כל הזדמנות, לצאת נגדה, ולהחלישה ולהתישה.
מוסדות המקבלים וגונבים תקציבי ענק, אבל מזנבים באושיותיה, -שנרב- כינה אותם קרציות, הקרציה לא מסכנת את הכלב,
אבל עושי מעשה זמרי=החותכים נתחי בשר ורוח, מסכנים מסכנים.
למען גילוי נאות- אני מעריך את אנשי נ"ט אני פשוט מכיר אותם, חייתי בתוכם. וכן אדוני הלץ- אתה פשוט טועה, הם אנשי עמל ויצור, הם מיצרים הם לא פרזיטים,
האנשים שהיו בטהרן ובעזה, הם חסידי סאטמר- מבולבלים מאוסטריה אנגליה ואמריקה, ולא מירושליים
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2009 22:35 |
|
| |
ירוחם
"הם אנשי עמל ויצור, הם מיצרים הם לא פרזיטים"
אם אענה לך, אצטרך להתחיל שנה בקטרוג על יהודים, לא בא לי.
אבל אם לא אענה לך, אני מתחיל שנה בבדיחה טובה, בדיעבד, שיביא מזל טוב..
ואגב, גם אני מכיר אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2009 23:44 |
|
| |
ראשית ברצוני להתנצל בפני מי שהאשכול פגם לו באווירת החג.
אולי כדאי להשעות את הנושא עד יחלפו ימי החג?
אני אשמח לשתף פעולה, פשוט הנושא הטריד את מנוחתי במשך כבר יותר מידי זמן ולא מצאתי פיתרון הולם.
הרב מיכי,
אני לא בקי, לא פגשתי מדגם מייצג, ובטח ובטח שלא ניהלתי חשבונות (של מעלה ו/או של בנק) של מי מהם.
כל שאני יודע זה את מראית העין.
(יתכן שהייתי צריך להדגיש את נוסח השאלה והתמיהה בשאלתי)
בנוסף שמעתי מפיהם את הסרת האחריות (אנשים מבוגרים שמשתתפים במעשה אלים, ובסופו של דבר הם מסתתרים מאחורי הרב)
נישתאיך,
לא שמעתי על חרם הגר"א.
מה שכן שמעתי זה את האלם של המלומדים.
או כמו שנאמר על ידי ר' יוסה: "ענוותנותו של ר' זכריה בן אביקילס היא שרפה את ההיכל".
(ר' זכריה היה נוכח בסילוק בר קמצא ולא מחה)
לפי טענה זו, חכם שאינו יכול לקבוע את הדין במקום שצריך, עלולה ענוותנותו להביא לחורבן.
שוב אנחנו חוזרים לכך שדברים שבלב אינם דברים, ומראית העין חשובה בפני עצמה.
ירוחם,
הם משלמים מיסי עירייה? זה חדש לי. מעניין אם זה עשירית או רק חמישית מהמס המוטל על יושבי שאר השכונות.
מעבר לכך, אתה חושב שיש איזה שהוא גובה שילך לבצע עיכול לרכושם?
ומי ישלם על הפחים והרמזורים ההרוסים והשרופים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 00:00 |
|
| |
אם בהחרמת קהילות עסקינן, מוטב שהתיבור הכללי יחרים ויגנה את 'קהילות השלום' למינייהם. הנזק שהם גורמים למדינה הוא ללא ספק רב יותר ומכריע יותר. הן בפגנות אלימות והן בהשמצת המדינה והחלשתה עד כדי סכנת נפשות.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 07:12 |
|
| |
אפיק,
אתה מודה בעצמך שאינך מכיר מספיק, אם כן, כיצד אתה קורא להחרמה של ציבור שלם, שאינך מכיר את פועלו (אלא אולי רק את פועלם של אחדים מהם), אינך יודע באמת מה מידת השפעתו ומעורבותו וכו'? איני מנסה לתקוף אותך ח"ו, אלא רק לנסות ולהסביר (אולי) מדוע באמת לא מחרימים - אולי זה מיעוט קטנטן שממילא אינו משפיע, אולי אלה אנשים שממילא "מנדים" עצמם מן הצבור ועליהם חרם לא יעיל, אולי מדובר במצב בו רוב הדעות שהם משמיעים אינן יוצאות דופן, אבל רק בחלק קטן יש מחלוקת ואז למה להחרים? וכו' וכו'... העולם מקום מורכב הוא, ופתרונות חד-וחלק אינם מתאימים לרובן המכריע של הבעיות הנוצרות בו.
אגב, ה"ענוותנות" מיוחסת לזכריה בן אבקולס בגלל שמתוך הפחד להכריע לא עשה דבר בעניין הקורבן הפגום שהגיע אליו (ושכח שגם זו הכרעה) והוביל את הרומאים להחריב את ביהמ"ק, ולא כפי שכתבת.
תוקן על ידי אמשלום ב- 29/09/2009 8:09:03
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 07:17 |
|
| |
אוייש, כשאני נכנס לכאן, המקלדת מתמלאת לי בשמן, אוי שמעלץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 07:49 |
|
| |
לאמשלום
לגבי ר' זכריה בן אבקולס ,כפי שכתבת, ענוותנותו התבטאה בכך שברח מהכרעה והעדיף פסיביות על אקטיביות .תכונה זו התבטאה באופן כללי בהכרעותיו ההלכתיות והתבטאה גם,כדברי אפיק בנגב, בשעת הסעודה וגם במעשה דחיית קרבן הקיסר וגם בעניין נוסף כפי שמובא במקור הבא :
"בתוספתא שבת (פט"ז ה"ז) חלקו בית הלל ובית שמאי כיצד להסיר עצמות וקליפות מן השולחן בשבת, אם להגביהם מן השולחן, או לנער את השולחן כולו. זכריה בן אבקולס היה מסתלק מן הספק, ולא הניח את העצמות והקליפות על השולחן כלל, אלא תוך כדי אכילה היה משליך אותם, ועל ידי כך הבריח את עצמו מהכרעה הלכתית. ר' יוסי השמיע ביקורת על כך באמצעות הפתגם הנ"ל המדבר על ענוותנותו של זכריה בן אבקולס. זה לשון התוספתא:
בית הלל אומ' מגביהין מעל השולחן עצמות וקלפין; בית שמיי או' מסלק את הטבלה כולה ומנערה. זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמיי ולא כדברי בית הלל, אלא נוטל ומשליך לאחר המטה. אמ' ר' יוסה ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל.
הפתגם על זכריה משובץ כבר בסיפור החורבן באחת הצורות המפותחות של אגדת הסעודה במדרש איכה רבה. שם מוזכר זכריה בחלקו הראשון של הסיפור דווקא, והוא זה אותו חכם שהיה נוכח בסעודה ולא מחה, אף על פי שהיה סיפק בידו לעשות כן. לבסוף בסיפור הבבלי הוזכרה ענוותנותו זו בחלק השני, לגבי הדיון ההלכתי בבירור מה לעשות במוסד ובקרבן. בסוף התהליך יוחס לזכריה חלק במעשה דחיית הקרבן, הוא המעשה שהכריע את הכף בגרימת החורבן"
תוקן על ידי צענערענע ב- 29/09/2009 8:52:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 08:17 |
|
| |
הכלל הוא מאוד פשוט, וכולם שותפים למשחק שמי שימינה (מהחינה דתיית, כאשר לצורך הדיון מימד לדוגמא הם שמאל ונטו"ק הם ימין) ממני הוא יותר צדיק / אותנטי ממני ואידך זיל גמור.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 08:56 |
|
| |
| דער_לץ כתב: |  | יש לי הצעה שתהיה מקובלת על כל הצדדים: להחרים את כל המוצרים שלהם! כמו שעושים למתנחלים!
אפיק יהיה מרוצה, וגם הירושלמים יהיו מרוצים: הם לא מייצרים שום דבר.. (חוץ מקוגעל, נראה מי מוכן להחרים קוגעל ירושלמי?).
|
|
יש להם מערכת כשרות שלדעתי יש לה חלק גדול מאוד ביכולתם להתקיים כלכלית, אם היא תוחרם....
(אין לי שום דעה בעניין ואיני מבין בדיוק מה רצה פותח האשכול, סתם למען הדיוק).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 11:40 |
|
| |
מענין לראות איך קבוצת הרוב המתפעלת את האירגון המכונה מדינה, מנסה להפעיל סנקציות כנגד קבוצת מיעוט חסרת השפעה, ולשלול ממנה - ועוד בשם החירות - את מקצת החירויות הפוליטיות שעוד נותרו לה.
מה עם האלימות והדיכוי היומיומי שהמדינה מפעילה נגד מי שאיננו מעונין בה בשם שלטון החוק ?
מיסוי, שירות צבאי, מאסר על הבעת דעה (פרשת אלבה), ירי באש חיה על מפגינים, חוקי ההמרדה המנדטוריים, העלבת עובד ציבור, בגידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 11:50 |
|
| |
יעבץ
אם המדינה היתה בידך היתה דימוקרטיה? היה חופש דבור? הייתה זכות הצבור לדעת? האם כל מי שהעליב עובד צבור לא היה נענש משום א-להים לא תקלל?
האם במדינה שלך היתה זכות קיום למיעוט שאינו חפץ בה? היו נותנים לו ביטוח לאומי ופוטרים אותו משירות צבאי?
הכפיה של המדינה הדמוקרטית דהאידנא היא זניחה לעומת הכפיה של המדינה שאתה היית רוצה בה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 29/09/2009 12:49:53
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 13:11 |
|
| |
החירות שהיתה קיימת בקהילות ישראל, גם עם אוטונומיה שיפוטית דתית, היתה גדולה מזו הקיימת כיום במדינה.
השלטון הריכוזי הקיים כיום במדינות המכונות ליברליות, מגביל את הפרט מרגע לידתו החל מחינוך חובה, השכלה ממוסדת, תעסוקה, נדל"ן, מיסוי, שירות צבאי, הקמת משפחה, וכולל גם משטרת מחשבות, באדיבות התקשורת, והעובדים הסוציאליים. רק כלבלב צייתן הנאמן לאדונו, לא חש במגבלות אלו.
הדמוקרטיה בשיחדש הישראלי, פירושה שלטון אדונים חילוני, שלא מהסס לפגוע בזכויות הפוליטיות של המיעוט הדתי. ראה ביקורת על הצעתו של פרופ' מאוטנר:
http://tchelet.org.il/article.php?id=455&page=4
ספר החוקים של מדינת ישראל הוא דרקוני יותר מן התורה, להבדיל.
דיני הראיות שבתורה מכבידים על הענישה, בעוד שבישראל אין כיום הליך פלילי. עם 99.9% אחוזי הרשעה, מעצר עד תום ההליכים, והסדרי טיעון, כל אחד חשוף לעריצות השלטון. הבעיה כיום היא שהלקסיקון המושגי הוא דל, ואיננו מאפשר אפילו לחשוב על החירויות הכלכליות והפוליטיות שנלקחו מאיתנו.
השלטון על פי התורה הוא מבוזר, ומשאיר לפרט חירויות רבות יותר. את הפרשנות הנכונה לתורה יש לקרוא לאור המסורת הפוליטית הסובלנית היהודית לדורותיה.
המקלל דיין (בלי שיזכיר את שם ה') לא נענש.
|
|
|
|
|
|
