|
|
| נשלח ב-30/9/2009 15:30 |
 |
| |
אם כבר, מתאים אולי להכניס כאן את סוגיית "מי שאחזו קורדייקוס".
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 15:50 |
|
| |
קורדייקוס - יש עליו דין של שיכור
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 15:52 |
|
| |
ירוחם, וזה אכן הדבר הקרוב ביותר למה שמכונה כיום "אי שפיות זמנית", לא ?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 16:05 |
|
| |
אישי
יכול להיות- אינ זוכר במדויק את הסוגיא- אבל נדמה לי שהוא לא פטור- כמזיק- כפי שבית המשפט היום מתיחס לאי שפיות זמנית, לפעמים - עם העו"ד הוא טוב- הוא נפטר מעונש אפילו על רצח.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 16:15 |
|
| |
טוב, קודם כל הסוגיא שם (שאיני בקי בה מספיק) מדברת במקור על תוקפו של גט. לעצם הענין אני בהחלט מסכים שרוצח לא יפטר מעונש בגלל אי שפיות זמנית לפי ההלכה. הגם שממיתת בית דין הוא מן הסתם יפטר מהרבה סיבות עוד קודם לכן. (היעדר התראה וכד')
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 16:21 |
|
| |
דער לץ,
לא הבנתי את התשובה שלך על הדוגמא של 'יושל' 'גואל דם כי ייחם לבבו'
בגמרא במסכת שבת (דף קנו, עמוד א) אמרו: שיש מי שנולד עם מזג חם והוא מועד להיות שופך דמים ועל כן צריך לנתב את התכונה הנפשית הנתונה הזו שלו לאפיקים מועילים כמו ללמד אותו להיות שוחט או מוהל - וראה עוד דברי הרמב"ם בהלכות דעות פרק א על כך שהאדם נולד עם תכונות גנטיות מולדות, וכמו שאמרו באבות - "ארבע מידות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו.."
- אם כן, הדוגמא שיושל הביא יכולה להתקבל בטענה שהאדם אנוס מפני שאין לו שליטה על המבנה הנפשי המולד שלו -
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 18:04 |
|
| |
יישר כח לכל המגיבים בהחלט החכמתם אותי
מענין מדוע בית משפט מתיחס בסלחנות לפושע כשהוכח שאינו אחראי למעשיו
מהיכן נובעת הנטיה להצדיק את הרשע ולנטרל אותו מאחריות למעשיו
האם לדידו של בית המשפט אין בחירה לבן אדם כלל או שכן קימת בחירה במידה מסוימת ואם כן באיזה מצבים הוא כן אחראי למעשיו ומדוע?
מהם אמות המידה על פיהם יקבע השופט את יכולתו של הנאשם לבחור
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2009 20:41 |
|
| |
אורנגאוטנג [ע"פ ויקיפ' היונק הכי אינטלגנטי..],
מלבד השאלה אם מתייחסים ליצר/שטיון בסלחנות,
צריך גם לברר האם הענישה באה להרתיע אחרים, או שזה משהו שמיועד לפושע , מעין כפרה וכדומה
אם המטרה היא הרתעה, הרי שנושא ה"יצרו תקפו" יאבד את המשקל, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 06:24 |
|
| |
היא גופא
גם אם נאמר שהענישה היא גורם הרתעה כלומר דבר שידכא את החשק לנאשם\ לאחר לחזור על מעשהו בפעם אחרת ולא כמידה על מעשהו בעבר ,אם כן גם שוטה גם סוטה מדוע שלא נענישם לטובת החברה (ובכלל זה מוסרי?)
קימת בכלל גישה כזאת ? מעניין!
תוקן על ידי אורנגאוטנג ב- 01/10/2009 6:24:58
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 07:05 |
|
| |
אורנג,
האתגר המוצב בפני האדם המאמין העומד בנסיון היצר שתוקפו הוא שהשכר שהוא יקבל על כבישתו של אותו היצר יהיה גדול ככל שיהיה השכר הוא לפי הגודל בצער שהוא מצטער בזה שהוא מוותר על אותו התענוג שיהיה לו מאותו המעשה שהוא אסור עליו - ולעומת זאת היא מבינה שהאתגר הזה אינו פשוט מפני שה"ציווי" הזה נוגד את הטבע לכן היא מאפשרת לאדם שאינו יכול לעמוד מפני היצר הזה אלטרנתיבה ברוח "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע" ולמי שאינו יכול לכבוש את יצרו שילבש שחורים וילך למקום שאין איש מכירו ויעשה את שלבו חפץ -
עכשיו לשאלה המתבקשת האם זה מוסרי להטיל על אדם ציווים שנוגדים את טבעו?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 07:16 |
|
| |
ריב!כנראה לא ירדת לסוף כוונתי . שאלתי היתה כלפי מערכת המשפט הלא תורנית אשר לפי השקפתה היא כיצד היא נוהגת?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 09:22 |
|
| |
בס"ד
לאורנג אוטנג
אדם שוטה או סוטה נחשב כבהמה ואם הוא מועד אז הוא מתחייב בדין
שנאמר: "מותר האדם מן הבהמה אין"....
מועד = מי שחוזר על מעשיו במשך השבוע או לעניות דעתי גם שעושה אותה עבירה יותר משלושה פעמים
כפ י שכתוב בבבא קמא בהמשך:
ב,ד איזה הוא תם, ואיזה הוא מועד: מועד, שהעידו בו שלושה ימים; ותם, משיחזור בו שלושה ימים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, מועד, שהעידו בו שלושה פעמים; ותם, שיהיו התינוקות ממשמשין בו.
ב,ה שור המזיק ברשות הניזק כיצד: נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט--ברשות הרבים, משלם חצי נזק. ברשות הניזק--רבי טרפון אומר, משלם נזק שלם; וחכמים אומרים, חצי נזק. אמר להם רבי טרפון, מה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים, שהוא פטור, החמיר עליהן ברשות הניזק, לשלם נזק שלם--מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים, לשלם חצי נזק, אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק, לשלם נזק שלם. אמרו לו, דייו לבוא מן הדין להיות כנידון: מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק. אמר להם, אני לא אדון קרן מקרן, ואני אדון קרן מרגל: ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים, החמיר בקרן--מקום שהחמיר עליהן ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן. אמרו לו, דייו לבוא מן הדין להיות כנידון: מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק.
ב,ו אדם מועד לעולם--בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן. סימא את עין חברו, ושיבר את הכלים--משלם נזק שלם.
מקווה שעזרתי
סוף מעשה במחשבה תחילה....
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 09:24 |
|
| |
אוטנג, הוא אשר כתבתי,
וכשבית משפט קובע "אי שפיות", לא משחחררים את הנאשם לחופשי, אלא שולחים את הפושע נטול השפיות אחר כבוד לאשפוז כפוי,
ואם יורשה לי להמשיך את RIV אז כשלא מדובר בעבירה שהיא "רק" דתית אלא בעבירה חברתית [בן אדם לח'], דורשים מהאדם עוד יותר לרסן את עצמו כדי שלא יגיע למצב של "אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות",
וכשהוא חוטא, ישלם את מלא המחיר
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 10:10 |
|
| |
לדער_לץ
הדוגמאות שהבאתי עלו לי במחשבה, משום-
א- שגואל הדם עד כמה שאני זוכר לא יואשם ברצח אם יהרוג את הרוצח מחוץ לעיר מקלטו, והתורה קבעה "כי יחם לבבו " [- נשמע כהתחשבות במניע של גואל הדם ] וכפי שאמרה ריב .
לאמשלום
ב- "ולנערה לא תעשה דבר " - מההקשר של הפסוק נראה בהחלט שהתורה מטילה עליה אשמה מסויימת, אולי משום שהסתובבה לבדה במקום שאיפשר את האונס או משהו קרוב לזה . [- עייני ברש"י ]
אלא שהתורה נתנה טעם לפטור אותה מעונש " צעקה הנערה ואין מושיע לה " "כי כאשר יקום איש וכו' "
ג- אומנם שמתי סימן שאלה בסוף ההצעה, אך כעת נראה לי שהדוגמאות נכונות .
תוקן על ידי יושל ב- 01/10/2009 10:19:22
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 10:33 |
|
| |
יושל
לענ"ד על גואל הדם מוטלת החובה לגאול את הדם- התורה הצילה את הרוצח בשוגג- עם ערי המקלט,
עד כמה שאני זוכר, גואל הדם הרוצח את -הרוצח בשוגג-, לפני הגיעו חעיר מקלט לא נענש.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ב
מצוה ביד גואל הדם שנ' +במדבר ל"ה י"ט+ גואל הדם הוא ימית את הרוצח, וכל הראוי לירושה הוא גואל הדם, לא רצה גואל הדם או שלא היה יכול להמיתו או שאין לו גואל דם בית דין ממיתין את הרוצח בסייף.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 01/10/2009 11:05:10
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
