|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:17 |
 |
| |
גם סטיה מהישרות היא רצון ה'. מי שאומר אני נכשלתי הוא כופר..
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:17 |
|
| |
[quote מאידך גם עלולה להווצר התקבעות על טיפוס מסויים שמתאים וזאת דווקא מתוך המפגש עם מגוון רחב של טיפוסים.
[/quote]
נו ו..?
איך שאתה מציג את זה, זה דבר חיובי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:18 |
|
| |
| תמי_4 כתב: |  | | גם סטיה מהישרות היא רצון ה'. מי שאומר אני נכשלתי הוא כופר.. |
|
מאיפה זה?
זה כל כך לא נכון.. (החלק המודגש בלבד) יש לנו בחירה חופשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:21 |
|
| |
| תמי_4 כתב: | | | גם סטיה מהישרות היא רצון ה'. מי שאומר אני נכשלתי הוא כופר.. |
|
הא?
איך את מגדירה כשלון? והאם רצון השם הוא שנחטא?
בוא נחיל את מידת הישרות קודם כל על המושגים..
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:21 |
|
| |
זה כל כך נכון. אם אדם נופל זה גם רצון ה'. כמו שאם הוא מצליח זה רצון ה'.
אחרי הנפילה הוא מוכרח להגיד שזה היה רצון ה'.
ככה מסתדרות השאלות של הידיעה והבחירה
הדגש שם היה על ה"אני"
זה מתוך ספר בגן האמונה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:22 |
|
| |
ותפקידו של האדם הוא..?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:23 |
|
| |
"מהיכרות קטנה (או לא) עם רווקים מתבגרים זה נראה שעם הזמן הם משלימים עם המצב שלהם כרווקים מרצון או שלא מרצון.
הסיבות לענ"ד להרגשות הסותרות לעיתים בתקופה השלישית היא מחד העצמאיות שהרווק הבוגר מגלה בחייו, הוא התרגל לחיים העצמאים (בחורים מבוגרים בישיבות הם גם כבר בעלי מעמד מסויים, והבנות נכנסות למהלך של עבודה פעילה, ונוצרת הסחת דעת מהרצון להתחתן משום שבאופן כללי לשניהם טוב עם עצמם, בצורה מסויימת), ומאידך ישנן לפעמים הרגשות של חסרון גדול בחיים (הרגשה של בדידות עמוקה שלא בהכרח מגיעה מלחץ חברתי, הרגשה שלא מאפיינת צעירים יותר שמרגישים שהנה אוטוטו הם מתחתנים)."
הגיל: 18-22
בד"כ זה רק ליטוש אחרון, מה אני רוצה, לפני היציאה לחיים
לימודים, עבודה, ישיבה
גם אצל בנות וגם אצל בנים
אצל בנים זה פחות או יותר נשאר אותו הדבר
אצל בנות לימודים, עבודה ראשונה.. הסתגלות
בשלב הזה היא צריכה להוכיח את עצמה כלפי כל העולם
רווקים מבוגרים, מה הבעיה איתם?
אחרי ההסתגלות, נכנסים לשגרה..
שגרת חיים..
תפילה, עבודה, חברות, שופינג פגישה ולישון..
גם כשהיינו קטנים היינו רגילים לשגרה,
בי"ס, היום יילך לי טוב
היום באסה ומגעיל לי..
ככה זה גם בפגישות
לומדים להפעיל את כל החושים
יודעים כבר לזהות סוגים של אנשים ברחוב, באוטובוס
איך הם מתנהגים בפגישות
בד"כ צודקים...
ואז בא השכל הישר, פוסל, פוזל
והרי ברור, יש לי נסיון אני כבר מכיר..!!
תפסיקו להציק, אני כבר ילד גדול
בלה בלה בלה
קטע של עצמאות, של אגו, של לא יודעת מה..
אצל שני המינים
אנחנו נותנים את בטחוננו בהקב"ה בהרבה דברים
אך פה נותנים לשכל לפעול, הרבה יותר ממה שהוא אמור..
עוד לא בדקת מיהו, כבר באת לפגישה עם מצב רוח על הפנים
עם הבגדים שאת מש לא אוהבת
כי הכריחו אותך
זה קשה לעבוד על עצמנו
כי אנחנו באמת מכירים
ובאמת יצאנו עם כמות נכבדת של בחורים/ות
אבל הרי ידוע שפגישה ראשונה בד"כ צולעת ברוב הפעמים
כי יש לחץ להרשים, עוד לא מכירים, ועוד לא נפתחים ממש
אז כן, גם היכרות עם החברה הכי טובה שלך היום היתה צולעת בשיחה הראשונה שידברת איתה
ופה מדובר על מישהו שאת הולכת להתחתן איתו, אז זה עוד יותר מלחיץ
מה הבעיה איתנו?
עסוקים יותר מדי בעצמנו מכדי לראות את הצד השני?
פוסלים מהר, כי האינטואיציה פועלת שעות נוספות
אולי לא בוטחים מספיק בהקב"ה?
אולי גם השגרה והגיל הבוגר הספיקו להשכילח ממנו את ההתרגשות הזו של עבודת ה'..?
התרגלנו כבר לשגרה, אין כוח להסתגל לשגרה חדשה..
עם הרבה עבודה עצמית, אפשר גם לרצות להינשא באמת בגיל "מבוגר" ושזה לא יהיה רק צורך להינשא
כל טוב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:24 |
|
| |
| תמי_4 כתב: | | | גם סטיה מהישרות היא רצון ה'. מי שאומר אני נכשלתי הוא כופר..
|
|
אם כוונתך לנאמר בספר "בגן האמונה" עמ' רע"ו, אנא צטטי את הכל. מבואר שם שיש להסתכל על הכישלון בדיעבד (קרי כשלונות העבר!) כאמצעי להתקרב אל ה' ולא ליפול ליאוש ממנו. קרי להסתכל על הכשלון כרצון ה' לעליה של האדם. משום שהסתכלות על הכישלון ככשלון פרטי שלי שורשה בגאווה של הדוחק רגלי השכינה (בחינה של כפירה).
אך כמובן שבלכתחילה (מול הנסיון) אין שום רצון ה' שאדם יחטא ו"הרשות נתונה" לכל אדם לעשות כחפצו (היא היא ה"בחירה").
(וראי באורך שם החל מעמ' רע"ג)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:24 |
|
| |
תרי, לא. רצון ה' הוא שלא נחטא. אבל חלק מהחיים שלנו זה ליפול ולהכשל
אם אדם ימצא עצמו על הקרשים וכל הזמן יאשים את עצמו איך הוא הגיע לשם -
הוא לעולם לא יקום.
זה מסתדר מאד בפשטות: לפני המעשה, יש לי את כל הבחירה לעשות מה שאני רוצה
שם התפקיד שלי הוא לבחור טוב. ללכת ישר
אם הצלחתי- זו לא אני, זו הסיעתא דשמיא! אם לא הצלחתי..?
זו לא אני, זו הסיעתא דשמיא!
אלוקים "עזר לך שלא"
והוא יודע בדיוק בשביל מה היה נחוץ שאני אפול, שאכשל, שאחטא
מייד אחר כך אני קמה ושוב יש לי בחירה להיות בסדר
אבל לפני המעשה, לא אומרים "בין כה וכה זה רצון השם"
זו ההליכה על החבל הדק
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 15:26 |
|
| |
| תמי_4 כתב: | | תרי, לא. רצון ה' הוא שלא נחטא. אבל חלק מהחיים שלנו זה ליפול ולהכשל
אם אדם ימצא עצמו על הקרשים וכל הזמן יאשים את עצמו איך הוא הגיע לשם -
הוא לעולם לא יקום.
זה מסתדר מאד בפשטות: לפני המעשה, יש לי את כל הבחירה לעשות מה שאני רוצה
שם התפקיד שלי הוא לבחור טוב. ללכת ישר
אם הצלחתי- זו לא אני, זו הסיעתא דשמיא! אם לא הצלחתי..?
זו לא אני, זו הסיעתא דשמיא!
אלוקים "עזר לך שלא"
והוא יודע בדיוק בשביל מה היה נחוץ שאני אפול, שאכשל, שאחטא
מייד אחר כך אני קמה ושוב יש לי בחירה להיות בסדר
אבל לפני המעשה, לא אומרים "בין כה וכה זה רצון השם"
זו ההליכה על החבל הדק
|
|
אהבתי.
אנא לחזור לנושא הדיון!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2009 03:34 |
|
| |
סליחה על ההסטה שוב.. (סומכת על כולם שזה יעבור בסליחה)
אבל תמי,
איפה נכנסת פה מצוות התשובה...?
אם הכל משמיים, לפי דברייך, אין לנו על מה להתחרט ולהצטער. אנחנו אף פעם לא אשמים ולא אחראים למעשי העבר.
זה משולל כל הגיון.
אז זהו, שזה לא ממש כך-
כתוב "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" ,האדם הוא יצור בחירי ובזה הוא מתדמה לאלוקים,
זה החלק הכי גדול והכי נאצל שבו "והייתם כאלוקים.. יודעי טוב ורע", כאלוקים!!
אין חוכמות.
אני בונה אני הורסת, ואני גם יכולה לשקם הריסות.
תוקן על ידי אופק20 ב- 05/10/2009 3:39:11
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2009 15:27 |
|
| |
לא עקבתי לגמרי אחרי הדיון,
(אתם יודעים, עומס, חגים...)
אופק-
אין לאדם מה להתחרט על העבר!
זה לא משולל הגיון!
חוץ מיראת שמים, זה לגבי ההווה והעתיד.
בקשר למה זה בעצם בדיון?
הבנתי שזה קשור איכשהו לחתונה...
גם אני קבלתי מאחי צעקה לכבוד החג
"כשתרצי להתחתן באמת- תתחתני!"
מה אתם אומרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2009 21:51 |
|
| |
אופק, סרקתי בשבילך
ובמילים שלי -
לפני המעשה, עמדה בפני הבחירה, האם לחטוא או להתגבר. בחרתי (חלילה) לחטוא- זו היתה הבחירה שלי. הטעות שלי.
אחרי שחטאתי, מתוך הבנה שזו היתה הטעות שלי, אני חוזרת בתשובה. אבל איך אני חוזרת בתשובה?
האם מתוך "אני כל כך מטומטמת, מה לעזזל עשיתי, תמייד הייתי כשלון" או מתוך "אלוקים, הפעם מעדתי- אבל גם זה בגלל
שכך היה רצונך. תעזור לי לצמוח מכאן עוד יותר!"
זו שאלה של השקפה. ברור שיראת השמים שלנו בידינו. אבל ככה מסתדר עניין הבחירה ועניין הידיעה המוחלטת של אלוקים
אני בחרתי לחטוא, אבל הוא רצה שאני אלך בדרך הזו, של החטא, כי מסתבר שזה היה הכי טוב בשבילי.
זה היה השביל המיוחד שלי. אני לא תמי בלי הנפילה הזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 23:02 |
|
| |
ומה אומר הציבור?
|
|
|
|
|
