הראי"ה קוק ור' שמעון שקופ

צודק, תראה איך שכחו את הטבריגר.

במ, הערה קטנה - כאשר עמדה על הפרק וכו', 'שערי יושר' עוד לא נדפס.
ובעצם העניין, בשאלת מה היה קורה אילו, יש להניח שמשליטי ההגמוניה ההיסטוריוגרפית בציבור החרדי בשני הדורות האחרונים (שסרגל ההשקפה בו הם מודדים את דמויות העבר נע על הציר שבין הגרי"ז לרב שך - זצ"ל; כרונולוגית ואידיאולוגית) כבר היו מוצאים את הדרך כדי לטפל ב'בעיה'. אפשר להשכיח את הפרק הפרובלמטי מחייו של ה'גדול' המדובר, ואפשר להשכיח - או לפחות לצמצם - את ה'גדול' עצמו, לפחות בתחומי ההשקפה ובמידת נפוֹצוּת ספריו. ויש די והותר דוגמאות מאלה ומאלה.

אם נחזור לנושא האשכול, שמעתי פעם מאחד מתלמידי הראי"ה בנוגע לפרשה הזו, שלר' שמעון היתה אחריות כלכלית על ישיבת גרונדא(כנראה שהיו לו חובות) ולכן היה מוכן להשכיר את עצמו בכל מקום ולתת שם שיעורים כדי להחזיק את ישיבתו. ועל פי זה אולי אפשר להסביר את השיעורים שנתן בישיבה יוניברסיטי.

הסבר מעניין אך חסר ביסוס היסטורי. אני משער שלא קראת את המאמר של גרשוני, לפני שכתבת את דבריך.

אגב, בשם מי אמרת את השמועה הזו?

היום בטח בישיבת מרכז הרב היו חוטפים את ההצעה הזו,אבל כבר מאוחר מדי.

לדעתי,יתכן שהסירוב שלהם[אם היה כזה,לפי איך שמצטייר כאן]היה שיתפוס מעמד חזק בישיבה,דבר שיביא למתחים בינו לבין אחרים,כידוע שהגר"ש היה לו כוח משיכה רב,ובחורים מאוד נהנו משיעוריו.

יותר סביר להניח שמרכז היתה נראית אחרת. והא ראיה, הרב קוק חשש מכך, וסירב לתת לו משרה!

אכן לא קראתי את הכתבה, ואשמח אם משהו יעלה אותה לאתר.
את השמועה שמעתי מראש ישיבת הכותל, הרב ישעיהו הדרי, שהוא אחת מתלמידיו של הראי"ה. 

ב'מרכז הרב' לא היו קופצים היום על ההצעה הזו, אם כוונתכם שחסר שם ת"ח גדולים. שוב מוכחת השיטה הידועה, שכבר הוזכרה כאן, מי שמלמד ב'מרכז הרב' אינו ת"ח גדול. הרי לרב שפירא זצ"ל הוצע (ככל הנראה) להיות ר"מ בפוניבז', והיה מבאי ביתו של החזו"א. בכל זאת, הוא מעולם לא "נספר" בציבור החרדי.

הרב הדרי לא יכול להיות תלמיד (במובן המקובל של המילה) של הראי"ה קוק, בגלל גילו.

הפנה את תשומת לבי ר' אבישי אלבוים (מנהל ספריית הרמב"ם בת"א) לכתבה שפורסמה בעש"ק האחרון במוסף של 'יתד נאמן', העוסקת ב"כמיהתו העזה של מרן הגר"ש שקאפ זצוק"ל לעלות ארצה להרביץ בה תורה".
ומאי? מי שכבר קרא את המאמר המדובר כאן, של שמריה גרשוני ב'המעיין', יודע היטב שלא ניתן לדבר כלל על נסיונותיו של ר' שמעון שקופ לעלות ארצה, מבלי לעסוק בהרחבה בראי"ה קוק וישיבתו 'מרכז הרב' (ומי שיודע לקרוא בין השורות, שם גם לב שהגר"ש שקופ קיווה עד הרגע האחרון שמשרתו של הגרא"ז מלצר תיוותר פנויה, והוא זה שיוכל למלאה).
ואלא? סלקא דעתך שב'יתד נאמן' יעסקו ברב הנ"ל ובישיבה הנ"ל? אם כן פשוט מציגים בפני הקוראים תיעוד "מרתק וראשוני" (מרתק אולי, ראשוני לא - מלבד מכתב תמיכה ב'עיטור רבנים' שבאמת רואה אור לראשונה), וכמובן לא מספרים לו שהתיעוד הזה לוקה בחסר בלשון המעטה.

אבל מה לעשות, שאחרי כל האמור לעיל, עדיין יש מכתב אחד חשוב ששלח הגרש"ש לראי"ה בשנת תרפ"א ובו דיבר לראשונה על תוכניותיו לעלות ארצה, ואם משמיטים את המכתב כבר לא נותר הרבה "תיעוד ראשוני"?
אל דאגה, חבר הכותבים המקצועי של "יתד נאמן" ושות' הינו בעל ניסיון רב בהתמודדות עם קטנות שכאלה: פשוט מצטטים את דברי המכתב מבלי להזכיר ולו ברמז למי בדיוק כתב הגרש"ש את המכתב הזה.

ומה לעשות שוב, הלא גם הרב וינוגרד מרבה הצער מזכיר את הראי"ה קוק בכתביו הנוגעים לעניין. למשל, בהקדמת ספרו הוא כותב בעניין קרוב: "בחרנו בועד הנהלה באסיפה בבית הרב הראשי הגאון מוהרא"י קוק ז"ל" - ולכתוב מילים כאלה ב'יתד' הרי זה ייהרג ואל יעבור. מה עושים איפוא? פשוט מאד: מוחקים את המילים המודגשות, וקופצים מייד להמשך. כך זה נראה לאחר ה'תיקון': "בחרנו בועד הנהלה באסיפה, והגר"ד אבראמאוויץ נסע לאמעריקא...". העובדות מפריעות? נוהגים כמו בבדיחה הידועה: אמת ימינה, אמת שמאלה, ועכשיו אפשר לעבור באמצע...

ותחילה אמרתי בדעתי, הלא כל המכתבים שבכתבה כבר נדפסו זה מכבר עלי ספר (מלבד מכתב התמיכה בעיטור רבנים הנ"ל), לא ייתכן שהכתב הנכבד של 'יתד נאמן' פשוט גנב תכנים וציטוטים מהמאמר הנזכר ב'המעיין' ורק הסתיר את מקורו, לא, ודאי מקרי הדבר, הלא סוף סוף השנה היא שנת השבעים לפטירת הגרש"ש וזה עיתוי הכתבה ותו לא.
אבל מה אעשה, והמציאות לא הניחתני להישאר בתמימותי. אותו מכתב נזכר ששלח הגרש"ש לראי"ה בתרפ"א, צוטט בהשמטות ב'המעיין'. וראו זה פלא, גם ביתד נאמן הוא משום מה צוטט בהשמטות, ולא זו בלבד, אלא שמדובר באותן השמטות בדיוק... אפילו לא אות אחת יתירה וחסרה. היכן שיש ב'המעיין' שלוש נקודות, יש גם ב'יתד'. היכן שמתחיל ונגמר הציטוט ב'המעיין', מתחיל ונגמר גם ביתד. וחזקה שאם היתה נופלת ט"ס בציטוט שב'המעיין', מייד היתה נופלת ט"ס זהה ב'יתד'...

לא ראיתי את הכתבה בשלמותה, ולפיכך נמנע ממני להשתעשע בתעלולים הנוספים שהיו בהמשכה (או אפשר שהסתפקו בהנ"ל? אבל חזקה שגם את הציטוטים על המו"מ עם 'עץ חיים' הם נטלו מאותו מקור). ומכל מקום הרי צילום הכפולה הראשונה (באדיבות ר"א אלבוים), שורו וראו בעצמכם:

מקובלנו שמה שנראה כמו ברווז ונשמע כמו ברווז, הוא כנראה ברווז.
מה שמעניין, ש"הרב ב. הלחמי" אפילו לא מעלה בדעתו שהשמטה של דברי רב היא רק מבזה את הרב עצמו, כאילו אומרת: "אתה, הרב הנכבד (ר' שמעון שקופ/הרב וינוגרד וכו'), אינך יודע מה מותר לכתוב ומה אסור. אני אעזור לך בעניין", והדברים עתיקים.
אגב, גרשוני מציין באותו מאמר (עמ' 85 הערה 26) השמטה מסוג דומה שנעשתה ע"י עורך הספר של הרב וינוגרד (ר' הלל מן). סגנון ההשמטה בהחלט דומה, גזירה גסה ולא מתחשבת, העיקר ששמו של הרב קוק, לא יוזכר חלילה.

מישהו יודע מי זה 'הרב ב. לחמי' הנ"ל? מעניין יהיה לשמוע תגובתו, או עכ"פ תגובת 'יתד נאמן', שכזכור זו לא הפעם הראשונה שהם נתפסים בכגון זה... עיין בחוברת 'לכבודה של תורה', שכתב הרב אלחרר (רבה של שלומי), המוקדשת כולה לנושא מהימנות העתון 'יתד נאמן', בייחס לרב קוק ז"ל.