הראי"ה קוק ור' שמעון שקופ

[דא עקא שחוץ מאת עין הכסף זה משך גם את עין הזעם...]

מספר ימים לא יכלתי להיכנס וכבר אני רואה ששבנו אל ההתנצחות על גדלותו של הראי"ה קוק, אולי מספיק כבר עם זה. שני הצדדים מסלפים עובדות כל הזמן, אין ספק שהוא היה גדול עולם, שכל גדולי ישראל העריכו נוראות, ואף החולקים עליו. וכמדומני שמסע ההכפשה שהוא עובר בעשרות השנים האחרונות בציבור החרדי רק מוכיח את זה... כי אם הוא היה קטן אז אף אחד לא היה מתיחס וסופר אותו ולא היו צריכים לנסות ולהשתדל לבטלו כעפרא דמרא דארעא דישראל. ומאידך די עם הטמנת הראש בחול, אין ספק שבנוגע להשקפה והנהגה גדולי ישראל היו נגדו וחלקם אף בחריפות.
וזה בלא להתיחס לדחיפה המחודשת של "אסופות" לאשכול...

ברצוני להגיב על דברי קודמי.
משום מה תמיד הוויכוחים בנוגע לרב קוק נגמרים בהסכמה-השלמה-פשרה בסגנון של: "כולם הכירו בגדולתו, אך הרוב לא הסכימו לדרכו".
תרשו לי לערער על 'קביעה' שטחית זו, מפני כמה דברים:
א. מאיפה אפשר לדעת מה הייתה דעתם של גדולי ישראל? רובם ככולם בכלל לא התייחסו לנושאים שהעלה הרב קוק.
ב. תמיד כשמדברים על 'גדולי ישראל' מתכוונים לחמישה-שישה-עשרה גדולים שהיו סביבם חצרות ומשבקי"ם שדאגו לעשות מדעת רבותיהם הרבה רעש (לפעמים גם מיותר). היו המון רבנים חשובים שישבו בשקט, ולא הביעו את דעתם, ויתכן מאוד שהיו בדרכו של הרב קוק.
ג. צריך לדעת שהלימוד זכות של הרב קוק, וכל האורות הגבוהים שלו, נמצאים ממש ממש בכל ספרי פנימיות התורה, ובחסידות, ובכתבי הגר"א. ואם אמנם היה לו עניין לפרסם את הדברים (גם לא ברור, כי לא הוא הוציא את ספריו, וגם לא פיזר אותם בהפגנות להמונים, אלא זה היה מיועד לאנשים משכילים ועמוקים) - הרי גם בחסידות יש קטע של הפצה.
ד. רוב רובם של מביעי ה'דעה' השטחית שהצגתי בתחילת דברי, אינם יודעים כלל וכלל מה 'שיטתו' של הרב קוק, אלא מתוך עיתונים וסיסמאות ששמעו בינקותם. אין לכך שום שחר, שום הקשר נכון, ושום חשיבות. דברי הרב הם קדושים וטהורים, מעומקה של תורה, עם מקורות לכל דבריו. שום דבר הוא לא המציא! מי שחושב שהרב קוק חלם בלילה כל מיני מחשבות יפות, ובנה מהם ארמונות דמיוניים, צר לי לבשר לו, אך הוא לא מכיר באמת את הרב קוק.
ה. הרבה, אולי כל, הרבנים שהביעו התנגדות מפורשת לתורת הרב קוק (ומדובר בחמישה-שישה מתוך אלפים רבים!!) הוטעו ע"י משמשיהם מחרחרי הריב, ויש על כך עדויות רבות. כפי שנאמר כבר באשכול זה, ברובם היו ממוצא הונגרי, והתייחסו לכך הגרצ"פ פראנק ומחותנו הגר"ח הירשנזון במכתביהם הידועים. אין בכך להחליש את דעותיהם המתנגדות, אך להבין מאיפה הם באות, ולא להיבהל מהם. כלומר, גם כלפי רבנים מתונים, לא דווקא הרב קוק, היו להם הסתייגויות. כמו למשל: ר' שמואל סלנט. ו. כל הבקיא בתולדות התקופה ההיא, יודע שהרב קוק היה לא רק 'הוגה דעות', אלא 'הרב' של ירושלים. הוא היה הדמות הכי דומיננטית בירושלים, על כל רבניה וישיבותיה. כולם נכנעו תחתיו. הוא כיהן בנשיאות כל הישיבות, עץ חיים, שער השמים, וכו' וכו'. כל המוסדות עמדו תחת נשיאותו.
ומכיוון שכך, אין הרבה משמעות למשפט 'הרבה רבנים חלקו עליו'. אין כזה דבר לחלוק על גדול הדור! אם חלקו עליו - איך הוא זכה למה שזכה? איך הוא עמד בראש? תחשבו למשל היום, אם הרב אלישיב והרב קנייבסקי והרב וואזנר יגידו דברים 'מסוכנים' ו'מוזרים', ורוב הרבנים לא יסכימו לדעותיהם - נראה לכם שיש איזה סיכוי שהם יעמדו בראש היהדות החרדית?! אתמהה.
בקיצור, פתחתי פה רק הנושא, ויש לי עוד הרבה מה לכתוב בעניין. לדעתי, היה מגוון גדול מאוד בדעות הרבנים דאז, את רוב הדעות בכלל איננו יודעים, כי בעליהם ישבו בשקט (כמו שצריך) ולא יצרו מזה פילוגים וחרמות (שהרסו את כרם בית ישראל). בתוך הסקלה של הדעות, הייתה גם דעת הרב קוק, שבכלל לא היה בצד הקיצוני של הסקאלה. היו רבנים הרבה יותר "ציוניים" ממנו, הרבה יותר שייכים ל'מזרחי' (הגר"י הורביץ ראש ישיבת מאה שערים, הגר"י וכטפויגל ראש ישיבת מאה שערים, והגרנ"נ אויערבאך רבה של רומהה ומחותנו של הגרי"ח זוננפלד, הגרי"צ ריבלין רבה של שכונת זכרון משה, - כל אלו עמדו אז בראשות תנועת המזרחי בירושלים). היו גם רבנים הרבה יותר 'פתוחים' ממנו, ויותר 'מודרניים' ממנו.

אשמח לתגובות.

כ"כ הרבה שטויות מכל הכיוונים.
 
הרב קוק לא מוכפש בציבור החרדי ליטאי  (להבדיל מחוגי הקנאים) אלא הוא פשוט לא קיים! משום שכתביו ההגותים לא מוצאים מסילות ('לא מדברים' בסלנג) אל רובו של הציבור (ומן הסתם זה נובע גם מדעות קדומות) ואילו כתביו ההלכתיים אינם בדרגה כ"כ גבוהה שבלתי ניתן להתעלם מהם. 

בכרך אחד של הר צבי לדוגמא, יש יותר חידושים מקוריים מכל כתבי הרב קוק ההלכתיים גם יחד, ואני אומר זאת מידיעה!. [כשנחשפו כתביו המוסתרים של הרב קוק הנסתרים, נמצא כתוב בהם שהוא מכיר בעצמו כי דרגתו ההלכתית פחותה בהרבה מהישגיו בתחום הקבלה והמחשבה - אין בזה גנאי כמובן אבל צא ואמור זאת ל'ננח'....].  

 צא וראה שכתבי הגרי"ד מבוסטון לגווניהם מצויים בידי חוגים רחבים בציבור הליטאי למרות שהכל יודעים את דעותיו וכו'. ויש גם דוגמאות נוספות.

למול מגמה זו לא יעזרו כל המאמרים הנאיביים והמביכים של הרב מלמד בעיתון בשבע, וכל כיוצא בו, על הההערכה של זה וההערכה של אחר,  מקסימום זה יועיל לאנשים לא להאמין לשקרים של גרליץ ודומיו כביכול היה הרב קוק מוקצה מחמת מיאוס וכו' (שזה דבר חשוב לכשעצמו) אבל מי שחושב שזה יביא את ספרי אורות או משפט כהן אל הסטנדרים של הלומדים יתבדה.
 
בכדי להבין את הניתוק והתלישות של ננח ודומיו, וכל מיני פלחים מן הקיבוץ הדתי, אפשר רק לראות אין הוא כורך ומשווה את 'הגרצ"פ פרנק והגר"ח הירשנזון'.    

תבין ננח ההגות של הרב קוק לא מדברת לאנשים כמו מכתביםומאמרים, התשובות של הרב קוק פשוט לא ברמה של קובץ תשובות, ואין על מה לדבר שהחידושים שלו לא ברמה של אילת השחר.
תקלוט את זה

ועד בכלל. חבל שאתה מנסה לגרור את הענין לסוציולגיה קטנונית.
 
קובץ תשובות של הרב אלישיב (עם כל זה שהוא עצמו חד בדרא בתחומים רבים) אכן אינם בדרגה גבוהה בכדי שהם יקנו את מקומם על ארון הספרים לדורות. הם יהיו פחות או יותר באותו מדף של המשפט כהן (אם כי לא באותם בתי כנסיות...).

הרב שך עם היותו חד בדרא בתחומים רבים, לא הצטיין כ'הוגה דעות' ולפיכך 'מכתבים ומאמרים' הולך ונעלם.
 
לגבי איילת השחר, אני בטוח שתגחך, אבל יש שם הרבה יותר חריפויות והברקות מאשר בכתבי הרב קוק ההלכתיים.  

[במטותא, תושאר נא הבמה לשניים-שלושה שמעלי למען יוסיפו לדרג את כתביהם ההלכתיים/הגותיים של גדולי הדורות האחרונים לפי סרגל הציוּנים המסור מפי הגבורה לבקיאים וחריפים וישרים שכמותם. ושלום].

הלוך ילך

לגבי גדלותו של הראי"ה קוק בהלכה, גם אני הקטן-והלא-מוסמך-לשפוט התרשמתי כך מהשו"ת שלו, שאין שם דברים עמוקים מדי. אך צא וראה שדבריו מובאים תדיר בספרי הרב עובדיה יוסף, ועל ידי הרש"ז אוירבאך במעדני ארץ, והציץ אליעזר בהלכות מדינה (לפחות).

מה זו הליצנות הזאת לדרג במסדר את ספריהם של גדולי ישראל. אמת נכון הדבר של הראי"ה קוק אינו כ"כ מוכר בשדה התורני הכללי של גפ"ת וגם ספרו בהלכה מלבד עניני א"י (שעל כל נמנה מעדני ארץ והציץ אליעזר הנזכרים) שמוזכרים רבות בספרות ההלכתית לא ממש תפסו את פינתם, אך מכאן ועד הדירוג הנ"ל, וכי חסרים ספרי הלכה מגאוני עולם שלא נזכרו ספריהם? הלא כבר אמרו כי אפילו ס"ת שבהיכל צריך מזל...
דבר אחד אולי צריך לשער, שכפי איך שהראי"ה קוק ראה את עצמו כך זוכרים אותו, אחרי הכל הוא ראה את עצמו לפני איש הלכה ואיש של חידו"ת בש"ס כמנהיג של שיטה ושל דרך מסויימת, מעבר לקטע הציוני או לא, בקטע היותר קבלי "אורות" וכיו"ב, בכך הוא התמקד, ככה נראה מכמות האגרות והכתבים באורות, יותר מאשר במסירת שיעורים סטנדרטית בישיבה על סדר הדף, וכך הוא נזכר, כמובן בלי להקל ראש בציבור החרדי ובסילוף עובדות רבות וסיפור בדותות שלא היו כדי להשחיר את דמותו ולהוציאה מחוץ לקונצנזוס. כך אני משער, ואם טעיתי ה' הטוב יכפר בעדי ושאר המגיבים יעשו בי שפטים...