| נשלח ב-4/10/2009 08:48 |
 |
| |
ספרים על חכמי הספרדים
בשנים האחרונות, התברך שוק הספר התורני בספרי תולדות על גדולי ישראל באיכות גבוהה ביותר, הן מבחינת הספרות המשובחת, והן מבחינת העיצוב הגרפי מרהיב העין. אם בעבר ספר תולדות על גדול בישראל, היה מותאם יותר לגיל הרך, הרי שכיום ספרים אלו נהפכו למעין ספרי מוסר, שניתן אפילו למוצאם על שולחנם של גדולי ישראל.
אך אם נשים לב, רובם של ספרים אלו, הנה הנם על רבני האשכנזים. ניקח לדוגמא את הגרא"מ שך זצ"ל ראש ישיבת פונוביז', שלאחר פטירתו יצאו עשרות ספרים לסקר את תולדות חייו, ומנגד הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף, שסיפור חייו יכול למלאות כמה וכמה כרכים, לא נתחבר עליו לצערנו אף ספר אחד (מלבד ספר תמונות). וזו רק דוגמא אחת.
תופעה זו גורמת לכך שבני התורה מעדות המזרח, אינם מכירים את חכמיהם גאוני ישראל ענקי הרוח מדורות קודמים. ופעמים שמתגנבת ללבם תחושה כי ח"ו חכמיהם אינם עומדים בשורה אחת עם רבני האשכנזים. דבר זה מביא אותם לתחושת נחיתות, ואם כן, לא פלא שהולכים הם לחצוב להם בורות אחרים.
הטה אזנך ושמע אלו ספורים מספרים דרשנים ספרדים בדרשותיהם. לא תשמע כמעט סיפורים על חכמי הספרדים, כי אם על החזון איש, הרב מבריסק, הרב שך... אפילו בג'רבא, היו הדרשנים בדרשותיהם מספרים תמיד על חכמי אשכנז, ועל הרוב ספורי חסידים מהבעל שם טוב ותלמידיו.
וכאן נדרשים אנו לשאלה המתבקשת, מדוע באמת לא נתחברו ספרים על חכמי הספרדים? את הסיבה המרכזית לכך, תולה מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א (בהקדמתו לספר "אחרון הגאונים בתוניסיה"), בענוותם המיוחדת של חכמי הספרדים שמצד טבעם הצטיינו ברוח נמוכה ושנאו את הפרסומת. וגם בשעה שכיסה שמים הודם ותהילתם מלאה הארץ, הם הצניעו את מעשיהם וטאטאו אותם 'מתחת לשטיח'. עיין שם באורך מה שכתב מרן שליט"א בענין זה.
עוד חייבים להדגיש כי כל תופעת כתיבת ספרי תולדות על גדולי ישראל, החלה אצל אחינו האשכנזים מלפני כמאתיים שנה, כמו ספר "עליות אליהו" (על הגר"א), או ספר "תולדות אדם" (תולדות הגאון רבי זלמן מוילנא) ועוד, ואילו בארצות המזרח לא היה מושג כזה (בסוף ספר "תולדות מנחם" כתב כי הסיבה שבארצות אשכנז החלו להוציא ספרי תולדות, היא בגלל שהמשכילים באותו זמן הוציאו ספרים שכללו לעג ולצון על גדולי התורה ועמודי היהדות, וקיים היה צורך לתת מענה לכך בדמות ספרים על גדולתם של הצדיקים).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 00:28 |
|
| |
כנראה שהספרדים היו עסוקים בדברים יותר חשובים.
אבל בדורינו הדבר הזה חשוב מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 01:56 |
|
| |
לאן שהגזענות בשילוב נחיתיות יכולה להוביל.
אין ענין למנות כרוכלא את כל ספרי הסיפורים והאגדות,[חלקם בסגנון אלף לילה ולילה]שיצאו בדורות קודמים ע"י הספרדים שהיו "עסוקים בדברים חשובים",וגם ספורי צדיקים וביוגרפיות לא נעדרו מהם.
אך השקר הגס הוא בהשוואה בין חכמי האשכנזים וחכמי הספרדים בדורינו,כי נראה שכמות הספרים שיצאה על ר' עובדיה יוסף בחייו[ועוד היד נטויה...] מהווה תקדים גם במושגים בינלאומיים,ספרים עליו, על פסיקתו על תנועתו וכו',קונטרסי לאורו נלך,ועלון שבת המביא כל שבוע סיפור מיוחד על מרן מלכא וכו'.
טוב עשו כאן החכמים שלא הגיבו עד עתה לדברי רהב אלו, אך כדי שלא תתפרש שתיקתם כהודאה הנני להם לפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 13:12 |
|
| |
ה"סיפורי אלף לילה ולילה" עליהם אתה מדבר, הם סיפורי עם אגדות ומעשיות. ביוגרפיות, עליהם כיוון הכותב, כמעט ולא היה בנמצא. והספרים על הגר"ע יוסף, בהם השתלחת, נכתבו ברובם ע"י חוקרים אשכנזיים. גם על הרב שך והרבי מחב"ד יצאו ספרים כאלה בחייהם. איש לא ראה בכך פסול בתלמידיהם ולא מעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 14:14 |
|
| |
אך עכ"פ, באם זה נכון שתופעה של תולדות גדולים נולדה באירופה המזרחית במשך מאתיים שנים אחרונות, הרי זו קביעה מעניינת וחשובה. בדרך כלל מקובל שהחסידים החלו בכך ושבחי הבעש"ט מובא כדוגמא לכך, אך אל נכון הביאו כאן, שאלו שהתנגדו לחסידות קדמו לשבחי הבעש"ט (ודבר זה נעלם מכל החוקרים תמיד כל הימים ביצירת המיתוס) שכן אכן הספר ה'שבחי' הראשון (אמנם בלי מופתים, אך ספר שבחים בכל זאת) הוא הספר תולדות אדם שהופיע כעשר שנים או יותר (כמדומני שנדפס בשנת תקס"ב (או סה?) ושבחי הבעש"ט שנת תקע"ה) לפני שבחי הבעש"ט.
לגבי התיזה שנכתבה כתגובה נגד הלעג של אנשי השכלה - לא נראה לי שבשנת תקס"ב זאת היתה המגמה, גם לי נראה שעליות אליהו נכתב מתוך מגמה זו, וגם סיפורי החסידים לא נדפסו בשלב המוקדם ההוא בגלל ההשכלה)
ואכן הדבר זקוק למחקר יותר רציני, מדוע אכן הספרדים עד לימינו שהשכנזו, מיעטו בכך.
תוקן על ידי אתנחתא ב- 12/10/2009 14:36:56
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 14:24 |
|
| |
אם אכן תולדות אדם הוא הספר הראשון שנכתב לתאר רב מסויים [ולא תקופה או סיפור/מסע וכדומה שזה יש מאז ומקדם], הרי מובן העטיפה של הווארטים והדברי תורה שבספר זה למרות שברור מה עיקר המטרה. יש לציין כי עד זמן הנצי"ב עוד מצאנו התנגדות לסיפרי סיפורים נטו אך כמדומה מאז נעלמה תופעה זו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 17:07 |
|
| |
| בניהו01 כתב: |  |
...והספרים על הגר"ע יוסף, בהם השתלחת, נכתבו ברובם ע"י חוקרים אשכנזיים. גם על הרב שך והרבי מחב"ד יצאו ספרים כאלה בחייהם. איש לא ראה בכך פסול בתלמידיהם ולא מעלה.
|
|
ומה תענה לקונטרס לאורו נלך,ומה תענה לעלון השבת שהזכרתיו,ומה תענה לספרו של עיתונאי החצר יוסי אליטוב,ועוד ספרים שיצאו בשיתוף פעולה של החצר גם אם ע"י חוקרים "אשכנזיים"[שוב הגזענות? מה הקשר אשכנזיותם להוצאת הביוגרפיה החילונית שלהם],על הרב שך יצא בחייו ספר דקיק אחד אם כי מוצלח מאוד,וחב"ד זה כבר סיפור אחר לגמרי.
בכל מקרה הנסיון לראות את ר' יחזקאל פייבל מוילנא כמבשר תקופת הביוגרפיות[וספרות השבחים] נראית לי מוגזמת,ובאופן כללי יש לזכור שהספדים המשולבים בהערכות על האישיות התפרסמו כבר לפני כן כספרים בפני עצמם,ועל מנדלסון למשל פירסם איציק אייכל ספר שבחים כבר בשנת תקמ"ט וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 18:24 |
|
| |
הדיון הוא בתופעה שהספרדים לא מוציאים הרבה ספרי תולדות, מה שהיה נכון בעיקר בעבר, אך נכון גם היום. לכך רלוונטית העובדה בידי מי יצאו הספרים, חוקרים אשכנזיים או תלמידי ישיבה ספרדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 20:46 |
|
| |
נושא כתיבת סיפורים אצל חכמי הספרדים רחבה היא מיני ים,
בארצות המערב הדבר היה נפוץ יותר, ואיני רוצה להאריך בנושא זה, כי רבים מהסיפורים הם סיפורי חלומות ותאוריות שיכולות לקרות רק שם.
בשאר ארצות המזרח, אר"ץ, בגדד, פרס, כורדיסטאן וכו' מי שהיה חכם עסק בתורה ולא בסיפורים, זה לא היה עניין לעיסוק, ורק בארץ ישראל ובדור האחרון בבגדד ובאר"ץ שהיה מצוי דפוס זה התחיל במעט, אבל זה לא היה עיקר כמו שאצל האשכנזים. את הרב היו שואלים שאלות בהלכה, מסכלים בו ומביטים בהתנהגותו ולמדים מדרכיו, וגם ידידי בדרך התורה יודע זאת שכך היה מצוי בארצות מזרח התיכון, לעומת ארצות המערב מרוקו, תוניס ואלג'יר וכיו"ב שהרב היה כמעט אלוקים, והקברים היו מקור לעליה לרגל המונית והערצה וכעין שביל להקב"ה, עד שסיפר שד"ר א' שרצו להורגו באיזה כפר בשביל שיהיה להם קבר של חכם במקום.
וכך הוא עד היום אצל הספרדים הספונים באהלה של תורה, לא כמו הליטאים שהפכו את רבניהם לאדמורי"ם, ולא כחסידים שאבדו את דרכם כבר מזמן, את הספרדי הממוצע, הבן תורה האידיאלי זה לא מעניין סיפורי מופת, אבל עדיין חסר את הספרים שמראים על חייהם של חכמי הספרדים, שאפשר ללמוד מהם (ולא ספרי מחקר כגון ספר "הגאון" ודומיו), ללמוד מדרכיהם הטובים והישרים.
ואמת שכבר מצינו לכמה ת"ח שכתבו ספרים בזה, כגון ספריו של ר' גדעון גלקרוב, ועוד א' מתלמידי כסא רחמים שהרים את הכפפה וכותב דברים יפים מאוד, והמצב בתיקון ולא בירידה.
לגבי הספרים על הרב עובדיה, רק אציין שהספרים על הרב שך יצאו מיד לאחר פטירתו, וא"כ מתי הם נכתבו, איך היה ליתד גליון מוכן שהודפס באמצע הלילה דקות לאחר פטירתו?
מסופר שביתד יש מדף של כתבות מוכנות על כל הרבנים שלהם. ועדיף להוציא את הדברים לפני הפטירה, מאשר לשמור אותם ולעשות את הכסף על גבי פטירתו של הרב.
לגבי מה שבניהו טוען, אפשר שיש חילוק מי כותב וחוקר את הדברים, אשכנזי לא יבין את העומק במעשיו של חכם ספרדי, וכן להיפך ויש עוד חילוקים בזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 22:45 |
|
| |
הספרים על רב שך, שיצאו מיד לאחר פטירתו, הם ספרי סיפורת חובבניים לילדים. לעומת הספר של נכדו, ר' אשר ברגמן שלקח זמן רב עד שנדפס.
והסיפור שסיפרת על יתד, מדוע הוא דוקא על יתד?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 23:06 |
|
| |
ברגמן הוציא ספר אחד בתוך השבעה
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2009 23:42 |
|
| |
הכתבה שלא פורסמה
רציתי לעורר על עוד נושא - מענין לענין באותו ענין, ואשמח לשמוע חוות דעתכם.
ובכן, מסתבר שאיני מגלה לכם סוד, התופעה לצערנו בולטת מדאי! ובכן, חכמי המזרח מופלים לרעה מעל דפי כתבי העת למיניהם. כן, גם באלו האמונים על אובייקטיביות, שציבור בני עדות המזרח מנוי עליהם בהמוניו. אם נמדוד זאת באחוזים, הרי שכתבות הביוגרפיה על חכמי הספרדים, הן אפילו לא חמישית ביחס לכלל הכתבות על רבנים אחרים, וזו שערוריה! בטוחני כי הנהייה הבלתי מוסברת של חלק מציבור בני התורה הספרדים לעבר המתרס האשכנזי, נובעת בעיקר מחסרון סיקור גדולת חכמינו זצ"ל.
כל זה, הביא מזה תקופה ארוכה את כותב השורות, לנסות 'להשחיל' ו'לדחוף' (כן, כך ממש) כתבות על גדולי חכמי ספרד. לפעמים הוא מצליח, בדרך כלל לא. גם שנה שעברה, בו ציינו המוני בית ישראל יובל שנים לפטירתו של האי גאון וקדוש מרן הגאון הגדול רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל ראב"ד ג'רבא, נגשתי אל המלאכה, ושרטטתי על דמותו כתבה ברמה גבוהה, המכילה עובדות מדהימות שלא פורסמו מעולם, בליווי מסמכים היסטוריים מרתקים בפרסום ראשון ובלעדי.
לתומי סברתי, כי לפחות כתבה על מי שהיה מגדולי ענקי יהדות המזרח בדור האחרון, תתקבל בזרועות פתוחות. אך מסתבר שטעיתי. גם כאן, במערכות העתונים משכו כתפיים סוררות, ולא אבו לפרסם דבר. אחד התירוצים העלובים שנמסרו לי באחד העתונים היה: "אין לעורך חשק לפרסם כתבה זו"... מזעזע! אחרים היו יותר אדיבים וטענו שפשוט לאחרונה הם פרסמו כבר כתבה על חכם ספרדי (הבבא סאלי), ולא שייך לפרסם על עוד אחד באותו חודש (אתם מבינים?! 'לא שייך', אם יפרסמו על שני רבנים ספרדים יקרה אסון!). מה שבטוח, שאילו היה מדובר בכתבה על רב אשכנזי, ועוד ביובל שנים לפטירתו, לא היתה כאן שאלה כלל.
המעניין הוא, שכבר היו דברים מעולם. לאחרונה הגיע לידי מכתב נדיר שמעולם לא פורסם, אותו כתב תלמידו המובהק של רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל, הלא הוא הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל. את המכתב שיגר רבי מצליח לאחר פטירת רבו, לירחון "משמרת חומותינו" השייך ל'נטורי קרתא', ואלו דבריו:
"...וטרם אשים קנצי למלין, אדברה נא אודות התנצלותכם בראשית מכתבכם, אני איני כדאי, אבל הערה קטנה יש לי וגדולה היא אלי, שזמן מכתבכם הוא מיום י''ט שבט ש''ז [שנה זו], היינו היום התשיעי לפטירת מו''ר ועט''ר זצ''ל הכ''מ במושב ברכיה ת''ו (שנלב''ע בליל יו''ד שבט דנא, כרבנו הרש''ש זיע''א בשנת התקל''ז, שהיתה השנה ההיא ג''כ שנה מעוברת ושנת השמטה כשנתנו זו, ונקבר ביום י''א שבט בערב ב''ירושלים'' לפניכם.
"אנחנו בכל מחוזינו תונס ואגפיה, כל העם מקצה נזדעזענו מאד מידיעה זו, בכל העיירות ובכל המקומות, הספידוהו בכבוד גדול כראוי. האדמו''ר הגדול הלברשטאם שליט''א מברוקלין כתב לי: ''הידיעה המעציבה מפטירת רבו הגדול זצ''ל הדהימה אותי. אני נסיתי להתקשר עמו בכתב, וחבל שלא זכיתי לזה''.
"ואילו מעכ''ת שהם מן המערכה ולפנים, עוברים במכתבם ע''ז בשתיקה גמורה כאילו לא קרה דבר. ולא עוד אלא שכותבים שיפגוש אותי במצב 'רוח טוב ובטוב לבב'. איך יצוייר זה עם המאורע הגדול הזה בעוה''ר?!
"בלי ספק שאין אתם יודעים אפילו אחד מאלף מערכו הגדול מאד בכל מילי, כי הוא צנוע מאד מאד".
לסיום, אדגיש כי אין לי עניין לחולל מהומות, אך לא יכולתי שלא למחות על מצב כזה הכרוך בפגיעה נוראה בכבוד התורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2009 01:23 |
|
| |
בדרך, תכתוב כאן מי מפריע לך?
מדוע אינך פותח אשכול על החכם שהזכרת, ועל חכמי פרס למשל. החיד"א בזמנו מתלונן על כך שאין שם כלל ת"ח ויודעים בקושי קריאת שמע ואשרי יושבי ביתך. ומדבריך משמע שהיה חכמים, כנראה אחר כך.
אצל חכמי אשכנזים יש הרבה אקשן אינך רואה, כאן בפורום מלא... זה מגרש את זה, זה מחרים את זה, וזה מגיב לזה. פרנסה לכולם. תמציא גם אתה אקשן, ותראה מייד יפרסמו הכל וגם פרנסה...
גם אל תכתוב שהיה עניו צניע וכל זה, אלא שהיה מלאך, שרף, "משהו שמיימי" היה בו, ככה זה יתפוס חזק. אנשים מחפסים שיהיה משהו גבוה ומרחף, עושה כל מיני מעשים לא רגילים. עניו וצנוע זה לא נחשב מספיק.
תוקן על ידי רזייא ב- 15/10/2009 1:30:50
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2009 08:58 |
|
| |
רזייא נתן עצות חביבות אבל זה לא מספיק. במטותא, בדרך_התורה, הרשה לי נא לגלות לך סוד קטן, שעליו בנויה כל תעשיית הביוגרפיות הרבניות בימינו: צריך שֵׁמוֹת. והרבה.
ואבאר דבריי:
הקוראים, הקונים ואף העורכים והמו"לים, מחפשים תמיד משהו שיחבר את הכתבה/מאמר/ספר לעולמם שלהם, לזרם שלהם, לרבנים שלהם, לישיבות שלהם. ועל כן הדרך הבטוחה היחידה לכך שהיצירה הביוגרפית תעניין אותם, היא לשתול בה כמה שיותר שמות של אישים ורבנים מן הזרם והישיבות וכו' הרלוונטיות. הדבר נעשה על ידי מכתבים, על ידי מסמכים, על ידי ספרים ובעיקר על ידי סיפורים.
לדוגמא, אם למושא היצירה הביוגרפית נקרא X לצורך העניין, הרי יש הכרח לגדוש את הספר במעשיות כיצד X פגש בראש ישיבה פלוני, כיצד X המתיק שיח עם אב"ד פלמוני, כיצד X נתוועד עם רב מפורסם זה, כיצד X החליף מכתבים עם פוסק ידוע זה, איך X התעסק בספריו של מחבר נודע כזה או אחר, איך הוא החרים ספריו של מחבר נודע לשמצה כזה או אחר, איך כשעבר במסעו המפורסם בשנת Y לחיזוק התורה בקרב ערי החוף בדיוק נזדמן באותו פונדק עם הגאון הגדול המפורסם Z, וכו' וכו' וכו'...
אכן, כך הוא המצב לעולם. ואפילו אם מדובר בגדול שבגדולים, אפילו אם ניקח לדוגמא את החזון איש/הרבי מליובאוויטש/הראי"ה קוק/רבינו הקוה"ט זי"ע/וכו', לא יעניינו תולדות חייו את הקורא הממוצע (זה שאינו חסיד נלהב שלו) אלא אם יהיו אלה מלאים בשמות של רבנים מפורסמים אחרים, על פי מפתח המעשיות הנ"ל. דוק ותשכח.
וכך, למשל, אפשר שיהיה רב אחד נורא ועצום שלא היה בדורו כמותו, גדול יותר מכל רבני הדור, מימות הראשונים לא היה כמוהו, במשך חמישים שנה חיבר פירוש לכל התורה שבעל פה המשלב יחד את דרך אשכנז וספרד ורש"י ורמב"ם ובבל וא"י ומה לא, וכשנתפרסם ספרו לאחר פטירתו קילסוהו והעריצוהו כל גדולי הדור פה אחד, נפלא מאד. אלא מאי? שבהיותו אברך צעיר נקלעה הספינה בה הפליג אל העולם החדש לסערה איומה, ונטרפה וטבעו כל נוסעיה מלבד הוא - בחסדי ה', שאחז בקרש אחד ונתגלגל על גביו לאי השדים. ושם ישב חמישים שנה וחיבר את הפירוש הנורא ועצום הנ"ל. כל זה יפה מאד, אבל מחזיק רק כמה עמודים של ביוגרפיה, ואי אפשר למכור את זה או לעשות מזה אפילו כתבה בעיתון, יען כי הלה לא היה בקשר עם שום רב מפורסם אחר בדורו (ורק לאחר פטירתו באי השדים, נתגלגל הכת"י של ספרו העצום באיזו דרך מסתורית ונדפס וכו'), ואף אחד לא ידע מי הוא ומה הוא, והוא לא פגש אף אחד ולא התכתב עם אף אחד ולא החרים או הוחרם על ידי אף אחד, ובקיצור, אין בתולדות חייו שום שמות. וזה כמו שאמרנו העיקר.
ולכן מאידך יכול להיות איזה שו"ב של עיירה מליגה ב' באוזבקיסטן, שהיה ת"ח בינוני ואין שום סיבה אובייקטיבית שהדורות היו שומעים עליו יותר משאר אלפי השו"בים בדורו. אלא מאי? הלה בחושו המחודד קלט את עיקרון השמות. ועל כן הוא בילה מחצית חייו בשליחת מכתבים פיקנטריים לכל הרבנים הגדולים באותו דור, והללו החזירו לו תשובות מפני הנימוס, ואת המחצית השניה של חייו הוא בילה בביקור בכל עיירה ועיירה שישב בה איזה רב מפורסם, ושם הוא ישב על צווארו של רב זה במשך כמה וכמה ימים עד שנצטברו באמתחתו כל מיני סיפורים ומעשיות מעניינים יותר או פחות (ויותר פחות מיותר), ואז חזר לעיירתו אשר באוזבקיסטן וסידר את כל כתביו וזכרונותיו ונלב"ע. אוהו! כמה שמות היו שם... ממנו אפשר לעשות לא מאמר אחד, לא כתבה אחד ולא ספר אחד, אלא חמישה כרכים עבי כרס על תולדותיו המופלאות של הגה"צ השו"ב ר' פייבל זי"ע, איך שהיה מקושר עם כל גדולי דורו, וכל המסמכים והמכתבים הנדירים בצבע מלא, וכל הסיפורים העסיסיים וכל השמות, שמות על גבי שמות, תאווה לעין כל קורא...
ועל כן, בדרך_התורה מכובדנו, נקוט נא סרגל זה בידך. אם מבקש אתה שגם בגלילות יתד נאמן ושאר מחוזות האשכנזים יתעניינו בתולדות חייו של הרב המופלא בדורו ראב"ד ג'רבא רבי רחמים חי חויתא הכהן זצ"ל, צריך אתה לדקדק היטב אחר כל שביב של קשר לגורמים אשכנזיים, רבנים מפורסמים, ראשי ישיבה ואב"דים ומשיבים ומחברי ספרים ובעלי השקפה ועסקנים ופוליטיקאים - ובקיצור, עליך למצוא את החיבור בין ג'רבה לליטא, ואז תצלח בידך משימתך, וכך יוכל שמעו לצאת בקרב האשכנזים הסגורים והמקובעים (אשר אתה ושכמותך מחזרים אחרי עורכיהם ומו"ליהם ועיתוניהם), ולא רק בקרב תלמידיו של תלמיד-תלמידו של הג"ר רח"ח הכהן, ה"ה הג"ר נאמ"ן ס"ט שליט"א.
כך הם פני הדברים בעולמנו הציני והאכזר, שלא מספיקה גדולתו בתורה של האדם לבדו כדי שיתעניינו בתולדותיו קוראים מארצות אחרות. והדברים הללו נכתבים בצער אמיתי, אבל ככה זה ומה לעשות.
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 15/10/2009 9:10:00
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2009 19:45 |
|
| |
נכון הדבר שכך זה בעולם הצני והאכנזר, אבל לא כך צריך להיות, לא כל דבר צריך להיות קשור לגדולי ליטא, כשאני רואה בעתון כתבה שמתוארת לפי איך שכתבת אני מיד מעביר לעמוד הבא, לא את כל אחד מעניינים הדברים האלו, והראיה שמספר כותבי פורום זה מוגבל במדה מסויימת, ואינו מגיעה אפילו לאחוז אחד של קוראי העיתונות החרדית, ואפשר שאף לעשירית האחוז אינו מגיע.
את הציבור מעניין סיפור חיים של אדם, ונכון שראוי להכניס בו שמות של חכמים שהיה בקשר עמם, אבל לאו דוקא של ראשי ישיבות ליטא, עם כל זה שיודעני שלבעל הניק בדרך התורה ישנם סיפורים של קשרים של גדולי ג'רבא עם גדולי הליטאים, ואכמ"ל. אך אין זה הכרח להכניסם בכל כתבה, וזה א' הטענות הקשות, שגם הרבנים הספרדים מספרים ומביאים בדרשותיהם מעשים מחכמי האשכנזים, וזה לא התחיל היום אלא כבר כמה דורות, ועל הרבנים הספרדים לתקן את זה לפני שדורשים את זה ממערכות העיתונים.
לא חסרים סיפורים על רבנים ספרדים, לא חסרים ספרדים, גם במחשבה והשקפה לחכמים ספרדים שאפשר להביא מדבריהם בדרשה.
כשאני שומע חכם ספרדי דורש בלהט, ותוך כדי דבריו מזכיר את ר' אלה או ר' שמעון בהברה ספרדית זה מעורר פלצות. ולא בגלל שהוא הזכיר אותם, אלא בגלל שהוא מזכיר רק אותם, כאילו לספרדים אין את הבן איש חי, הרב פלאג'י ולמעלה בקודש החיד"א, וכן בדורינו לא חסרים ספרי מוסר והגות ומחשבה לרבנים ספרדים שאפשר להזכירם, ולקיים בזה תורת חסד.
ועוד חיסרון שיש בענין הנז', כשאברך ספרדי, או אפילו משגיח או ראש ישיבה ספרדי, מתיישב לכתוב את חידושיו והגיגיו, הוא חושב פעמיים לפני שהוא עושה את זה, בגלל שהוא יודע שלא רבים יקראו את זה ולא רבים יזכירוהו בדרשותיו, ועם כל זה שאין זו מטרת הספר, אך בכל זאת יש בלב איזה הרגשה כזאת נעלמת, שאפילו החושב עצמו לא חש בזה.
ויותר מזה, זה מגיע עד כדי שלא לוקחים רמי"ם ספרדים ולכן יוצאים שבבניקים רבים, כי למה להם ללמוד כשהם רואים את אבא שלהם מתייבש בכולל בגיל 50.
|
|
|
|
|
|
