מזוית שונה: המאמץ הנפשי של מעשה דקארט בכל יום

בטרינוט

ברוך הבא אל הפורום.

העלית רעיון מעניין מאד, שנוגע מאד לדיונים ולמתדיינים כאן.

אחד מן הכללים של הפורום היה המחוייבות או לפחות הנכונות לבדוק כל דבר. קראנו לכך (כפי שמופיע באשכול "הלכסיקון של הפורום") "מעשה דקארט בכל יום". על שם נסיונו של הפילוסוף הצרפתי המפורסם לבחון את כל אמונותיו עד היסודית ביותר כדי לגלות מה חייב להיות אמת. (ומכאן נולד "אני חושב אז אני קיים").

אבל גם דקארט עשה את המפעל שלו פעם אחת.

האם אדם יכול לשאת את המתח ואת העול לבחון כל דבר, כל פעם, כל יום, כל העת.

מצד שני, האם לא ראוי לנו לבחון את אמונותינו מפעם לפעם?

האם לא יתכן שזה הרמז (כלומר, רעיון אפשרי) בראש השנה, ביום כיפור?

בראש חודש לפי מה שנהגו בעלי המוסר?

וכאשר אנו נתקלים בתגלית שלא היינו מודעים לה, ועלינו להשליט סדר בין מחשבותינו, כדי לבדוק אם אין סתירה ביניהן, ואם יש סתירה, איזהו הנתון שיש לדחות כשקרי?

לכן נראה לי שהעיקרון שלך אמיתי מאד. יש שעות של עיון פילוסופי כבד ותובעני, ויש שעות שבהן עלינו לשמוח במה שיש בידינו מן הבהירות והאמת.

ואולי ירצו חברי הפורום לכתוב מה הם ממליצים בנידון זה.

(חבל שלא ביקשת רשות לפתיחת האשכול כמבואר בחוקת הפורום. עם זאת, כיון שמדובר בשאלה חשובה, אני ממליץ להותיר את האשכול במקומו).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

מימוני היקר ראשית סליחה על אי הידיעה והבקיאות בסדרי ונוהלי הפורום. תודה על קבלת התוכן ויתרה מזו אבקש לראשונה את הזכות להמשיך ולכתוב בפורום מראש אומר כי דברי יהיו בדוקים על ידי תחילה וכן על ידי הרב כתריאל משולמי שהוא רב הקבוצה. מקווה שלא אפול ח"ו בלשוני וב"ה נצליח להפרות ולהטעין את נפשותינו ברוחניות קדושה וטהרה אכי"ר

ארז היקר

ברוך בואך וראוי מצידך להציג את עצמך.

האם תרצה לפרט על טיבה של הקבוצה שלך, ומיהו הרב שממנו אתה לומד?

ועוד הערה לגבי הדבקת פסקאות. באיזה דפדפן אתה משתמש? התופעה הזו מפריעה לקריאה, וכפי שאתה רואה עשיתי רווחים כאלו בעצמי עבורך.

יתכן שזה נובע משימוש בדפדפן אופרה. גם אני הייתי משתמש בו עד שנוכחתי לדעת שבהייד פארק הפסקאות נדבקות.

ובכלל, בהקלדה צריך לעשות פסקה חדשה (על ידי  ENTER) מפעם לפעם. אחרת הכל ברצף אחד ולא נוח לקריאה.

תודה מראש.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

עדיין לא הבנתי מה הקשר בין הקטע שהביא בתרינות למעשה דקרט.

צענע,

מיימוני, מה הקשר למעשה דיקרט? יש כאן ניו אייג' בגרוש, ותו לא מידי.

.

צענע,

שומה עלי להבהיר דברי.

אני מסכים כי דברי אורחנו לא נסובו על "מעשה דקארט בכל יום" אלא על העול הנפשי שבדאגה.

אבל

הרשות נתונה לפרש. יותר מכך, הרשות נתונה לא רק לחפש את "משמעות הסיפור המקורית" אלא גם מה אפשר להפיק ממנו. ואיך זה נוגע לאכסניה שבה הוא מתפרסם. כלומר פורומנו.

ואם יש ערך לדברים, הרי זה לא בגלל ה"פסיכולוגיה בגרוש" של "אל דאגה" אלא במה שאפשר להוציא מכאן גם לתחומים אחרים.

וזה מה שבאתי לומר.

ספקנות ובדיקות פילוסופיות הן מעלה גדולה. אבל הן גם נטל.

חיי האדם הבוטח באמונתו, אם יש כזה דבר, אמורים להיות קלים יותר מאלו של מי שמפקפק, שלפעמים כל יום אצלו הוא מאבק מחודש של הכרעה בין ספקות. של קפיצת אמונה מתמסרת, או, לכל הפחות, ניתוח לוגי זהיר שבו הוא בודק עבור עצמו את אמונותיו ומשתדל לבססן.

לא כתבתי כאן שום דבר חדש לגמרי. אבל כמדומה ש"הצלתי את האשכול" וכן פתחתי נושא שלא זכור לי שדנו בו בפני עצמו.

ושוב, אני מודה בפה מלא כי דברי חורגים מכוונת המשל שמביא האורח שלנו. אבל לא רחוק הוא כי הוא עצמו התכוון להציע זאת כמשל עבור חכמי הספק דהכא (=של כאן).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

מיימוני,

ספקנות ובדיקות פילוסופיות הן מעלה גדולה. אבל הן גם נטל. עם הרישא אין לי ויכוח יש לי בעיה עם ה"נטל" במובן שאתה מציע בהקשר למשמעות מעשה דקארט המקורי. 

ספקנות ובדיקות פילוסופיות הן מעלה גדולה מפני שעצם המאמץ השכלי מעיד על כך שהאדם חותר למשמעותו האמיתית כיצור אנושי חושב, "אני חושב משמע אני קיים" במובן זה מעשה דקארט איננו נטל נהפוך הוא, הוא גורם לאדם סיפוק נפשי עצום מעצם המעשה. זה שבמעשה דקארט נדרש האדם למאמץ שכלי אדיר והוא מחוייב להינפש ולהרגיע את נפשו תוכל למצוא בחז"ל  (שבת כה) וברמב"ם שמונה פרקים פ"ה : "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת עיון הדברים העכורים העמוקים כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש ואז ישוב אל מזגו השווה - כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים..."

_________________

במשל בפתיחת האשכול ניתן להבחין שהיד האוחזת דבר מה פרק זמן ממושך כואבת יותר ויותר ככל שהזמן חולף, כך האדם שיש לו ספק/דאגה והוא אוחזו ולא מלבנו הספק מכביד עליו יותר ויותר כל הזמן.

ואלו הם כנראה דברי המיימוני שהשווה מעשה דקארט למשל דנן. "אני חושב משמע אני קיים" שווה ל"אני אוחז משמע יש לי יד" הצד השווה שככל שמשתמשים יותר במוח או ביד כך מרגישים אותם יותר.

דומני שבנקודה אחת המשל חוטא לאמת. אם אדם יאחוז בידו כוס מים בתנוחה אחידה היא תכאב לו מהר יותר מאשר אם הוא יאחוז כוס מים בידו וישתמש בה - כלומר שידו לא תהיה מקובעת בתנוחה אחידה אלא תפעל (כמו שאדם יכול ללכת שעות רבות על רגליו והן תתעייפנה לאחר זמן ממושך, אך לא יוכל להרים את רגלו למעלה ולהשאירה באויר אותו אורך זמן). כך גם בספקות ובחקר שהמוח פעיל בהם, אם החושב לא ינסה להשתמש במוחו לפרק ולחקור, אלא רק לאחוז ולהשאיר בוודאי שמוחו ידאב (ויתנוון) יתר על המידה בזמן קצר יותר.

כמובן - כפי שכתבה ריב - צריך לפעמים לתת למוח להנפש ולנוח, כמו שגם הגוף צריך מנוחה.

_________________

מ. זוהר

ריב

מ. זוהר

איקון ירוק.

למיימוני

עדיין לי נותרו מספר שאלות:
1.האם עשיית מעשה דקארט בכל יום במשמעות המקורית שהוצעה כאו אכן מעייפת את המוח כמו דאגות?(שהרי דאגות מעצם הגדרתן כופות על המוח התעסקות מתמדת לעומת מעשה דקארט שזו היתה עצה חיובית שניתנה לחברי הפורום ולגולשיו)

2. טענתי בדבר היותו של הסיפור (הנחמד כשלעצמו)ניו אייג'י לא השתנתה בעקבות הסבריך.
מהותן של עצות הניו אייג' היא שהן שטחיות מפני שהן עצות אינסטנט.
כדי לשנות חשיבה,כדי לשנות הסתכלות  על דאגות או מחשבות מטרידות משקיע העוסק ביוגה  למשל את כל חייו כדי להגיע לשלוות הנפש ואל החכמה האמיתית שהיא חכמת החיים.(ולא בטוח שהוא משיג את זה בשלמות גם בזקנתו )

3."אבל גם דקארט עשה את המפעל שלו פעם אחת"
האם תוכל להבהיר את כוונתך?

צ.

בגלל השעה אני מקצר במקום שצריך להאריך. אשתדל מחר בל"נ.

א. אני הבנתי כך: כל התעסקות יתרה בנושא מסויים, שכבר מוצה, מעייפת נפשית.

זה נכון לגבי התעסקות כפייתית במשהו. וכן גם בשאלות פילוסופיות שאין עליהן תשובה סופית, או שניתן להתלבט ולהתלבט לגביהן.

כלומר, יש צד שוה בין התעסקות פילוסופית בשאלות ספקניות (האם יש אלקים, האם יש עולם הבא, האם היהדות אמיתית, האם אני קיים) לבין דאגות (האם העולם לא יתפוצץ, האם יפטרו אותי מהעבודה, האם נעלתי את הדלת).

זאת מלבד שהמתלבט בשאלות פילוסופיות וספקניות עלול לסבול מרגשות אשמה שיוצרים דאגות וכן על הדרך הזו.

לכל אלו העצה להפסיק היא מועילה. אבל, כפי שהסבת את תשומת ליבי, לייעץ להפסיק ולהיות מסוגל להפסיק אלו שני דברים שונים.

אם משהו מדאיג אותי, איך אפסיק לחשוב עליו? אם השאלות הפילוסופיות מטרידות את מנוחתי, איך אוכל להתעלם מהן?

כלומר, צריך גם למצוא את הדרך, הקוגניטיבית, להשתחרר.

ב. סוף דבריך כמדומה שהוא כדברי בסעיף א'.

לגבי ניו אייג', שטחיות ולעומת זאת עבודה עצמית ביוגה, אני מגיע למסקנה שהנושא אינו מספיק מוכר לי. פרט לכך ש"ניו אייג'" זו מילה שמציינת חיבה של ההמון למשהו שאמור להיות איזוטרי, מסתורי.

אז אני זקוק להבהרה. מה זה "ניו אייג' " ומה "ניו איג'י" בסיפור. ולכן מה רע. ומה חסר.

(אני מסכים שחסר, אבל אולי כדאי שנבהיר מה כדי לראות מה אפשר ואי אפשר לעשות בו).

ג. דקארט העמיד את כל דעותיו למבחן, סילק הכל, פרט לאני שלו. ולאחר שזיהה את האני שלו בוודאות בזכות הקוגיטו חזר ומצא את אלקים, ואחרי שהיה לו את אלקים, היה לו הכל, והוא החזיר לעצמו את האמון המלא בעולם.

לאחר מכן כבר לא היה צריך לחזור על המפעל של הטלת ספק מהתחלה. ולפי גישה זו, אין צורך לפקפק בכל דבר נתון. מספיק פעם אחת בחיים וזהו.

מה שאין כן לגבי אלו שספקנות עבורם זו, גם, דרך חיים. שכל קביעה, במיוחד בתחומים מסויימים, כמו פילוסופיה, או הלכה, או סתם הצהרות גורפות, כל קביעה כזו מעוררת אותם לדיון ממושך אך מתיש עם עצמם. או עם זולתם דרך האינטרנט...

ושוב, סליחה על הקיצור ואולי חוסר הבהירות בגלל השעה.