הוכחה שהלידה היא גורם היחוס
יש המנסים להוכיח [רז"נ גולדברג ורא"י כלאב שליט"א, 'תחומין' ה, 248-274] מסוגיית מעוברת שנתגיירה (יבמות צז,ב) שהיולדת היא האם ההלכתית גם אם היא איננה האם הגנטית.
ההוכחה,למ"ד עובר לאו ירך אימו, מתבססת על הברייתא על פיה שני אחים תאומים שהייתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה, לא חולצין ולא מיבמים (דצד יבום מן האב הוא, והני אין להם אב), אבל חייבים משום אשת אח מן האם.
הרי שלמרות שבזמן גיור האם מתבטל היחוס הגנטי של העוברים ברחם (מדין "גר שנתגיר כקטן שנולד"), בכל זאת קיים לגבי התאומים יחס אחווה מן האם הנקבע בזמן הלידה. כלומר, קיים כאן יחס אימהות הנקבע בזמן הלידה ללא יחס גנטי תקף!
אין ספק שמדובר בהוכחה מבריקה. אע"פ כן, דומני כי עיון נוסף בסוגיה, איננו משאיר אותה על כנה, וכפי שיבואר.
דחיית ההוכחה
ההוכחה מסוגיית מעוברת שנתגיירה מתבססת על ההנחה שבזמן גיורו של העובר ברחם אימו מתנתק הקשר הגנטי בינו לבין אימו מדין גר שנתגייר כקטן שנולד. אם הנחה זו נכונה, ובכל זאת תאומים שעברו את הגיור בהיותם עוברים נחשבים אחים מן האם - הרי שאמהות נוצרת בעת הלידה גם ללא קשר גנטי בעל תוקף משפטי.
אולם עיון בסוגיית הגמרא (שם צח,א) מראה שההנחה הנ"ל איננה נכונה: אין דין "קטן שנולד" על עובר שטרם נולד! או במילים אחרות, גירות יכולה לתת דין לידה חדשה למי שכבר נולד, אך אינה יכולה לתת דין לידה למי שטרם נולד.
הדברים כתובים בגמרא, ומבוארים ברש"י שם:
"אמר רבא: הא דאמור רבנן אין אב למצרי (רש"י: ואפילו היכא דליכא למימר כקטן שנולד דמי, כגון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו שאר מן האם כשאר ישראל גמור ואין לו שאר מן האב),
לא תימא משום דשטופי בזימה דלא ידיע (אבוה מנו - רש"י), אבל ידיע חיישינן (רש"י: אבל היכא דידיע, כגון היו אביו ואימו חבושים בבית האסורים דלא נבעלה לאחר חישינן, ואי נולד בקדושה דליכא למימר כקטן שנולד ליהוי ליה נמי שאר אב דהא ודאי אבוה הוא),
אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן.
דהא שני אחין תאומים, דטיפה אחת היה ונחלקה לשתים, וקתני סיפא "לא חולצין ולא מיבמין",
שמע מינה: אפקורי אפקרי רחמנא לזרעיה, דכתיב" ... (רש"י: ומסיפא יליף טעמא. דאי מרישא – [שני אחים תאומים גרים], לא מצי למילף. דאפילו שאר האם אין לו. דטעמא לאו משום דזרמת סוסים הוא אלא משום דכקטן שנולד דמי).
מבואר שיש שתי אפשרויות לבטל דין יחוס צאצא של גוי:
1. מדין "גר שנתגייר כקטן שנולד".
2. מדין "רחמנא אפקריה לזרעיה".
הדין הראשון - כקטן שנולד - קיים רק בגר שכבר נולד ולא בעובר.
הדין השני - רחמנא אפקריה - קיים רק לגבי אב גוי, ולא לגבי אם גויה.
זכינו לדין, שלגבי עובר שטרם נולד, אין כלל דין של "כקטן שנולד דמי" ואין ניתוק הקשר הגנטי בין העובר והוריו.
ועם נפילת ההנחה, בטלה ההוכחה. שכן תאומים שהתגיירה אמם בהיותם עוברים, אין לגביהם דין "כקטן שנולד" ולכן אין כאן ניתוק היחס הגנטי. משום כך יש להם אחווה מן האם, גם אם לידה כשלעצמה איננה יוצרת יחס אימהות.
נסכם:
לאור היעדר ראיה ניצחת, קיימות ארבע אפשרויות עקרוניות לקביעת האימהות ביולדת
מתרומת ביצית:
א. היולדת בלבד היא האם מבחינה הלכתית.
ב. תורמת הביצית בלבד היא האם מבחינה הלכתית.
ג. הצאצא הינו חסר אם מבחינה הלכתית.
ד. לצאצא שתי אימהות מבחינה הלכתית.
וראה במאמריהם של
ר"מ הלוי סולוביצ'יק, "אור המזרח" 122-128, 100;
רי"מ בן מאיר "אסיא" מא (תשמ"ו), 25-40;
"אסיא" מז-מח, 80-88 (תש"ן);
מ' הלפרין, תרומת חומר גנטי בטיפולי פוריות, "תושבע"פ" חוברת ל"ג;
אסופת מאמרים לקראת הכינוס השני לרפואה, אתיקה והלכה, עמ' 321-328 (1996)
ובמראי המקומות הנוספים המצויינים שם.
חלק מהדיונים בנושא מתבססים על דברי אגדה, שכידוע, לא פשוט ללמוד ממנה הלכה (ירושלמי פאה, פ"ב ה"ד; חגיגה פ"א ה"ח; מג"א קכח ס"ק כט. וראה עוד מש"כ הגרש"ז אוירבך בנשמת אברהם [מהדורה ישנה] כרך רביעי השלמות לחלק אהע"ז סי' ה סוס"ק ב, ובאנציקלופדיה תלמודית ערך הלכה).