|
|
| נשלח ב-8/10/2009 13:06 |
 |
| |
א. ספר העיקרים כותב גם עצב או רק פחד?
ב. אם כותב עצב - זה בעצמו לא מובן. פחד לא חייב לגרום עצב. ממילא מובן עניין שמחה ויראה ומה שלא מובן הוא שלב זה.
ג. אני סתם מעלה עוד נקודה למחשבה. מי אמר שיראה היא לא שלב בעבודת ה' ע"מ להגיע לאהבה...? כפיית הר כגיגית ולאחר מכן קבלה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2009 13:20 |
|
| |
הוא כותב שיראה זה מהדברים שמחרידין את הלב ומעציבין אותו ובגלל זה שואל את השאלה הנ"ל כי שמחה ועצב זה סתירה.
אני לא זוכר עכשיו בדיוק איפה זה נמצא כשאמצא אותו אני אכתוב את המקור.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2009 13:30 |
|
| |
אז לא ניתן לתרץ ע"י שמחת הרוממות - הוא כותב - עצב.
אז שוב - לא ברור. למה עצב?
ושוב - מי אמר שזה לא שלב בעבודה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2009 13:39 |
|
| |
מצאתי! ספר העיקרים מאמר שלישי פרק ל"ג.
בפרק ל"ב הוא מדבר על היראה ומזכיר באמת את שני הסוגים של היראה ובפרק ל"ג מדבר על שמחה ואז שואל מהפרק הקודם את הסתירה. ע"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2009 14:26 |
|
| |
| חזןגדול כתב: |  | | מישהו יודע עם היה איזה פילוסוף בעידן המודרני או אפילו בעידן הישן, שחקר את פשר השמחה אם יש בה משהו רציונלי, ממה היא נובעת, כי משום מה יש לי הרגשה כזאת שאנשים חכמים וחושבים הם פחות שמחים אני טועה? |
|
עצם הדבר שחייבים לשמוח מוכיחה שהאדם עושה את זה, כלומר הוא חייב לעשות דברים שיגרום לו לשמוח, יין בשר וכו' ברגע שיעשה דברים שיגרום לו לשמוח הוא פשוט באמת ישמח,
יוצא שהשמחה נובע מדברים גשמיים, וחייב בהם אפי' אדם שיש לו צער עכשיו, כלומר אפי' אדם בצערו אם ישתה יין וכו' הוא יהיה שמח, וברור שאם לא ישתה יין הוא לא יכול לשמוח, כך גם חכמים, בגלל שהם חיים במכאוב, והאבן עזרא כבר שאל בשאלה צב, למה אם אדם דעתן - ירבה לו אנוחות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2009 15:23 |
|
| |
הראיה, לא "מי אמר" אלא פשוט וידוע שזו הדרך 'יראת העונש' 'יראת הרוממות' 'אהבה', אמנם יש שיטות מסוימות שאוחזות מעבודת ה' ישירות ע"י אהבה.מקסמן, מה שכתבת על שמחה בבשר ויין זו שמחה חיצונית או כל הגדרה אחרת, אבל לא השמחה האמיתית, זו רק דרך לשמחה האמיתית, 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב' זה בהכללה, מצינו חכמים גדולים שחיים בשמחה גדולה. הגיוניי, נראה לי שכוונתו היא שאם אדם מפחד רק מהא-ל בצורה האידאלית אז אין לו שום פחד אחר ממה שלא ראוי לפחד, ולכן אדם שחי כך בעולם יכול להיות מלא שמחה על שלוות הנפש הזו, הוא אמנם ירא את אלוקים כי זה הדבר הנכון לעשות אבל זה שהוא ירא רק ממנו וכתוצאה מכך לא משום דבר אחר [כי זו השלמות לירא ממי שצריך ולא לפחד כלל ממי שלא צריך] דווקא זה מועיל לשמחה אמיתית שמביאה לשלמות. [ועדיין יתכן שזה אחרי יראת הרוממות כפי הסדר שהבאתי ולכן השמחה לא סותרת ואז איני מבין את קושיתו]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2009 16:18 |
|
| |
בשאלה הוצג שצריך את שני הדברים בו זמנית - לכן שאלתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 07:36 |
|
| |
| yakov7 כתב: | | | מקסמן, מה שכתבת על שמחה בבשר ויין זו שמחה חיצונית או כל הגדרה אחרת, אבל לא השמחה האמיתית, זו רק דרך לשמחה האמיתית, 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב' זה בהכללה, מצינו חכמים גדולים שחיים בשמחה גדולה. |
|
אתה צריך להפריד בין שמחה שבא לבד לבין שמחה שאדם חייב לשמוח,
שמחה שבא לבד, זה אינדיוידואלי, זה סוג שמחה שבא כתוצאה מי משהו, ורק טיפש יכול לשמוח, וחכם לא יכול לשמוח, עיין ערך קהלת,
ושמחה שאנו חייבים בא, זה עושים עם בשר ויין, כלומר הבשר ויין עושים את האדם שמח, וכך צריכים לעבוד את אלוקים ולעשות את מצוותיו, בשמחה
וחזןגדול צודק בשאלה שלו, מבחינת פילוסופית אין מי מה שאדם יהיה שמח, רק אנו מצווים להיות שמח, בגלל זה אמר רבי יהודה בן בתירא, בזמן שבית המקדש היה קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה', ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין, שנא' (תהלים ק"ד) ויין ישמח לבב אנוש,ע"כ
תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין.ע"כ
מה פי' אנשים בראוי להם זה יין הרי כל אחד שמח מדבר אחר ? והבן
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 15:26 |
|
| |
זה בדיוק "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"..
בדיוק זה.
ככה הכי קל וככה צריך להגיע לשמחה.
נ.ב. יש גם מושג של "יראה מאהבה" (עוד חומר בשבילכם להסתבך קצת..  )
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2009 16:13 |
|
| |
חזן,
רצית מקורות פילוסופים, האמת שיש ממש הרבה, אבל הבולט הוא ודאי 'שפינוזה' שראה ב'שמחה' אחד משלושת המידות הבסיסיות של האדם, לצד ה'תשוקה' וה'עצב'. לדידו שמחה היא מעבר משלמות קטנה לשלמות גדולה יותר. [ראה ב'אתיקה']
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2009 16:47 |
|
| |
אפשרי, תודה ןהאמת שזה מתאים גם למובאות ממקורות שלנו (כמו ארחות צדיקים וכדו') שאומרים שהשמחה היא המידה שמביאה את האדם לידי שלמות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2009 17:55 |
|
| |
חזן,
זהו חלק שעדיין אינו ברור דיו, [גם אצל ה'ארחות צדיקים', וגם אצל שפינוזה] שהם מציבים את השמחה כמידה שמביאה לידי שלימות, בזמן שהיא התוצר של השלימות.
או, במילים אחרות, יש לשאול, מה קודם למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2009 01:54 |
|
| |
אולי באין כאחד?..
תוקן על ידי הגיוניי ב- 15/10/2009 1:54:08
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2009 02:07 |
|
| |
הגיוניי ואפשרי, קודם כל לא יכול להיות הפיתרון לשאלה של אפשרי שזה באין כאחד כמו שהסברתי באשכול של הגיוני על באים כאחד שאומרים את זה רק כשיש שתי דברים שיכולים להתקיים רק ביחד בגלל שכל אחד מהם הוא סיבה של השני ותוצר של השני אז אומרים שהם באמת הולכים ביחד, בבת אחת ומתקיימים ממילא ביחד ואין שום בעיה. אבל כאן שמחה יכולה להביא לידי שלימות אולי אבל שלימות זה מצב פסיבי זה לא סיבה להיות בשמחה אלא יש מצבים שיכולים להביא את האדם לידי שלימות וכשהוא שלם אז הוא שמח אבל לא השלימות היא סיבה ממשית לשמחה, זה עונה לדעתי גם לאפשרי וגם להגיוני.
|
|
|
|
|
