ברחובות גאולה החשוכים, הוא הולך לבד. לאט. כמעט מיואש ועייף כל כך. שלוש לפנות בוקר. אדים על זגוגיות המשקפיים, מסתכל על העולם ממרומי 185 סנטימטריו, שומע רק את קול הלמות הלב ואת צעדי נעלי העור המבריקות על האספלט המטונף. הפלאפון שקט בתוך הכיס. הוילונות בבתים מוגפים, מגוננים על יושביהם. מחר בבוקר הוא שוב יקום בעשר וחצי ויתייצב בישיבה, רק כדי להרגיש שוב את הריח של הספרים, רק בשביל לראות את כולם לומדים בהתלהבות. לנשק את המזוזה הגדולה ולנשוך שפתיים, להשרף מבפנים מרוב אהבה וגעגועים אל משהו לא מושג. כמו סם שמחזיק אותו בחיים, הגעגועים.
ולחזור לעבוד. לכתוב, להתקשר, לנסוע, לברר. להשקיע את הראש בלהיות עסוק כל היום. בלילה להפגש שוב ולראות שזה לא זה, אבל לא לומר את ה"לא". רק בשביל לחשוב שיש מישהו שאוהב אותך. מישהי.
טיפש.
קילומטרים משם אני, עמוק בתוך קלפי הפוך והכרית. בנשימות איטיות של כמעט-חלום, עוד רגע נרדמת בחדר הקטן. לבד. כמעט מיואשת ועייפה כל כך. שלוש לפנות בוקר. ממצמצת אל תוך העלטה הקרירה, אל התיק הגדול שאקח מחר לעבודה, אל המשקפיים השמוטות על שולחן הכתיבה, אל הכוכבים הקורצים מעבר לחלון הפתוח והרוח הקרירה. שומעת רק את כל הצרצרים מבחוץ, את צחוקו המיוסר של התן. הפאלפון דומם לייד הכרית. מחר בבוקר שוב אקום בשש, אתפלל בריחוק ואחר כך אבכה עליו. אסע כל הדרך לעבודה עמוסת מחשבות, לא עלייך, שלא תשלה את עצמך. אהיה עסוקה כל היום בהכל מלבד לחשוב שוב על למה אמרת את ה"לא". רק בשביל לא להעלות שוב את הצריבה הזו מהקיבה. רק בשביל לא לחשוב שיש מישהי אחרת.
אצלך, בתוך הלב.
ברחובות גאולה החשוכים נזרקת אלומת אור כתמתמה כשהוא עולה אל החדרון שלו ומדליק את הנורה המתנודדת. אל שולחן הכתיבה, מתעלם מהשעה, הוא מתיישב. עט ודף. חושב לרגע. עלי.
היא בטח ישנה עכשיו. ודאי עוד כועסת. על סירוביו החוזרים ונשנים. או בכלל לא חושבת בכיוון, עסוקה במיליון עיסוקיה. אולי גם בבחורים אחרים. הוא רושם את השם שלי על הדף ומייד מקמט אותו ומשליך לסל האשפה הירוק, המאובק. מתגעגע.
לשדכן הוא אמר "כן" והמשיך אל הפגישה העשירית למחרת. עם ההיא.
מסתכל עליה וחושב עלי.
הלואי
______________________________________
וכמו שאתם אוהבים לעשות, אני שוב מבקשת..
אל תסיקו מסקנות אישיות לגבי :)
נשלח ב-11/10/2009 00:25
וואו,תמי.
מתה על הכתיבה שלך.
נשלח ב-11/10/2009 00:36
למה, למה הבעיה הזו??.
כשנפגשתי לראשונה אחרי הפגישה כשבקשו תשובה שאלתי- מה הבחור אומר? וכולם אמרו לי "בלי משחקי כבוד" באמת, עם יד הלב לא הבנתי למה הכוונה
היום אני מבינה מצוין...
ועכשיו שמישהו יסביר לי למה זה קורה?????
אי,אי, איי תמי הלוואי
נשלח ב-11/10/2009 02:54
התקופה שנעלמת השביחה את הכתיבה שלך כמו זיתים ששמים בצנצנת על אדן החלון מבחוץ
ליטאי, זו היתה מחמאה?
כי נראה לי שהזיתים היו מתקלקלים במקרה שציינת..
עדי, אני_הקטנה
חן חן :)
תוקן על ידי תמי_4 ב- 11/10/2009 9:10:45
נשלח ב-11/10/2009 12:04
תמי, יפהפה!
הדמיונות שלך... <לא יודעת איזה אייקון לשים>
נשלח ב-11/10/2009 12:32
מדהים.
(ליטאי )
נשלח ב-11/10/2009 14:54
הי חברה,
רק אצלי , א"א להכנס לסמול טוק ?
או שיש בעיה במערכת?!
תמי,הכתיבה שלך, כ"כ יפה!!!!!!!!!
אהבתי מאוד את סיגנון הכתיבה, יש בו משהו כ"כ מתוק וזורם!!!
נשלח ב-11/10/2009 15:49
את גורמת לי להתגעגע לאנשים שהבטחתי לעצמי לא לחשוב עליהם יותר אף פעם.
נשלח ב-11/10/2009 16:34
ואולי עכשיו
ואולי עכשיו, כשלילות הקיץ ארוכים,
הוא חולם אותי, חלומות מתוקים.
ואולי עכשיו, הוא אלי געגועים,
באמת ובתמים,
כמו שרק גברים יודעים.
ואולי עכשיו הוא עצוב, וקר לו,
והוא היה רוצה,
שאהיה שם בשבילו.
ואולי עכשיו הוא עיף ויגע,
ואיפה את?
הוא לוחש ואינו יודע.
ואולי עכשיו, כשאין בו יותר כח,
פתאום בו נזרקתי,
כהבזק של רגע שכוח.
ואולי עכשיו חיוכי שוב שובה אותו,
נזכר בי,
וכחול עיני חקוק במבטו.
ואולי עכשיו, ממש עכשיו,
יש מולו מישהי אחרת,
ועדיף לי ככה, בלעדיו.
ואולי היא מצחיקה יותר, או חכמה יותר ממני,
אבל כל זה לא משנה בכלל,
כי יש לה רק משהו אחד שברצוני.
ואולי עכשיו היא צוחקת,
מנערת שפע תלתלים כהים,
שהשיער הבהיר החלק והדק שלי,
לא ידמה להם לעולם.
ואולי עכשיו היא שותקת,
מרימה אליך את חום מבטה הבוהק,
והן כל כך שונות מהאגם הקר שלי,
לא יזכירו לך אותן.
ואולי עכשיו, היא מחייכת,
עם טור של שיניים לבנות,
אתה בודק לרגע ומתאכזב,
שאין לה גומות.
ואולי עכשיו הוא חושב,
ואולי עכשיו הוא אוהב.
אותי.
נשלח ב-11/10/2009 16:39
אולי אולי אולי..
גדול, אנגלה
נשלח ב-11/10/2009 17:07
אנגלה. ריגשת! מדהים.
נשלח ב-11/10/2009 17:20
משגיחשליטא כתב:
אנגלה. ריגשת! מדהים.
אם כך---
מה נאמר אנו הקטנים...
גדול, גדול!
נשלח ב-11/10/2009 20:17
א. תמי הכניסה בשיר את זה שהוא נפגש אם מישהי אחרת... זה מענין. (קנאה?)
ב. גם תמי וגם אנגלה זה לא ענין לכתוב זה גדול פשוט כתבתם את המציאות בצורה מדהימה.. טוב בעצם זה העעעענק.
נשלח ב-11/10/2009 21:08
רק שתדעו-
שזה ממש לא הוגן שאין כאן פינה לאנשים שלא יודעים להביע את עצמם בכתיבה..
אני מוחה ע"כ בתוקף!
נמאס לי להגיב: מדהים, ממש יפה..
באלי פעם אחת גם לכתוב לכם..
חכו אני ימצא פיתרון לכל אלה שכישרונם ניבלעו בפורום....