אני אנסה להסביר את הדברים לפי מה שהבנתי.
השאלה הזאת היא בעצם פרדוקס ידוע במתמטיקה ומחבר הסיפור הנ"ל כנראה לקח את זה משם, במתמטיקה זה נקרא קבוצת קנטור, שפירושה הוא (ציטוט מויקיפדיה): "לוקחים קטע ישר, ומסירים ממנו את השליש האמצעי. מבצעים פעולה דומה בכל אחד משני הקטעים שנותרו, ונשארים עם ארבעה קטעים, שגם עליהם ממשיכים את התהליך, וכך הלאה עד אינסוף".
והפרדוקס בדבר הזה הוא שכאשר אנו לוקחים את כל החלקים (השלישים) החסרים שהורדנו, ובונים מהם קו חדש, יוצא כמעט קו שלם שזה אומר שהורדנו את כל הקו הקודם, אבל מצד שני כאשר נסתכל על הקו הקודם (שממנו הורדנו את כל החלקים) נראה שמספר החלקים שווה, וא"כ יוצא לנו פרדוקס, כי איך ייתכן שגם חתכנו כמעט את כל העוגה וגם השארנו אותה שלימה?
אלא שכאן טמון העוקץ שמכיון שאנו נכנסים לדבר שהוא אינסופי ומנסים למדוד אותו בכלים מוגבלים (במדידה מתמטית) אנו מגיעים לתוצאות לא הגיוניות.
והמסקנא של הדברים הם, אם הקב"ה נותן שליש לכל אדם, אז זהו רק שליש, זה לא עובר בירושה, אלא נשאר שליש אצל כל אדם.
תוקן על ידי gost ב- 17/10/2009 22:54:25
|
|
