האם לייבוביץ' תואם את משנתו של הרמב"ם?

לעיונכם מו"נ חלק ג' פרק נ"א:
"
ודע כי כל מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפלה ועשיית שאר המצוות, אין תכליתן אלא שתוכשר ⁵⁰ בהתעסקות במצוותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאלו התעסקת בו יתעלה לא בזולתו ⁵¹.
ולכן אם אתה מתפלל בנענוע שפתיך ופניך אל הקיר ומחשב בממכרך ומקחך, וקורא את התורה בלשונך ולבך בבניין ביתך מבלי להתבונן במה שאתה קורא, וכן כל זמן שאתה עושה מצווה אתה עושה אותה באבריך, כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה ולא ממי בא ⁵² ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל תכלית, ⁵³ אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם' ⁵⁴. "

האם ניתן להתייחס לאמירות אלה כשוללות  לחלוטין את משנתו של לייבוביץ' או שאולי פרק זה דוקא תואם למשנתו?

ע"פ לייבוביץ' תכלית המצוות היא המצוות, הרגלת האדם לעבודת ה' שהיא המצוות עצמן לשם קיומן,  שתכליתן עשייתן. 
 לכאורה (ומההקשר של כל הפרק), הרמב"ם טוען שתכלית המצוות היא הרגלת האדם להיפנות במחשבותיו מעסקיו הגשמיים והפניית מחשבותיו לעיסוק הרוחני, מעין אימון מנטלי שהכרחי להגעה להשגות שכליות (שמטבען יכולות להיות מושגות רק ע"י יחידים ).  
 
"מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה ולא ממי בא ⁵² ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל תכלית"

בעניין אותו המעשה - האם זה מתייחס לתוכן המצווה גופא שיש לעיין בתכליתה עיון עמוק ולא שטחי, (ע"פ לייבוביץ' מעשה המצווה עצמו הוא חסר כל משמעות וכן תוכן התפילה שאתה ממלמל ולכאורה אין מה לעיין בה פרט ללדעת שמה שאתה ממלמל חסר משמעות מצד עצמו)

תוקן על ידי ובני_קורח ב- 14/10/2009 17:21:31

הבנה אפשרית של הרמב"ם:

לדוגמא (העיון למטה הוא רק דוגמא לעיון ברמה נמוכה וראשונית) כשאתה אומר את ברכת "חונן הדעת" חשוב על התוכן מצד ההבנה מרחיקת ההגשמה:

אתה חונן לאדם דעת..... - הניסוח "אתה חונן" הוא כלשון בני אדם. עיון יותר מעמיק : ה' הוא סיבת הכל ובכללה גם השכל האנושי המאפשר הגעה להשגות והתעלות לעבר ה"שכל הפועל". דבר אחר, הדעת היא הכרת האל.
 
וחננו מאיתך דעה ובינה והשכל - כנ"ל + האדם זוכר כי עליו לעבוד ולשאוף ל"דעת" שהיא הכרת האל.

נראה לכאורה כי קיום המצוות של לייבוביץ' הוא בדרגה שמתחת להגעה למצב של עיון פילוסופי בכתוב ונשאר ברמת הרחקת ההגשמה: ה' לא ספק הצרכים שלנו, ואני עושה את המצווה כי צוויתי לעשות אותה ולא אתייחס לתוכן הזה כבקשה מהקב"ה.

_________________

רק אזכיר לגבי הודעתי האחרונה, כי לייבוביץ' טען (ראו בציטוטים שהבאתי) כי ע"מ להגיע לצורת קיום המצוות שהוא מכוון אליה ממילא צריך את ההבנה הפילוסופית לפחות ברמת השלילה המוחלטת של התארים, וככל שאתה מרחיק יותר (ובפרט את החשיבה התועלתנית) מסתמא שהמצוות שלך יתקרבו יותר למצב של ל"שמה" שזו המטרה הסופית, ההתגברות על הטבע באמת מתוך התגברות על טבע האדם ע"י הקיום האבסולוטי הזה של המצוות, וכך אתה מתעלה מעל הקיום.
(כך אני הבנתי)

משל למעגליות הזאת של לייבוביץ' בעניין קיום המצוות יכולה אולי להיות העלייה במדרגות לולייניות (סליל מאונך) . כשאתה מתחיל מלמטה ועולה במעגלים. אתה מקיים את המצוות והדבר גורם לך לקיים את המצוות, אך ברמה גבוהה יותר וכן הלאה. ממבט על רואים תנועה מעגלית.

_________________

ההגיון לענ"ד מאחורי שיטתו בנושא הזה נובע מתפיסתו המדעית המודרנית ה"פוזיטיבית" (ואין בדברי שום ביקורת על כך)  :

1. היהדות כתופעה אינה פילוסופיה כזאת או אחרת. ע"מ לקבוע מהי היהדות (בצורה מדעית הגיונית ) יש להשתמש במדד אמפירי להגדרתה , ואם בודקים לאורך כל ההיסטוריה מה היא יהדות אין מנוס מלקבוע שהיהדות יכולה להיות לה רק הגדרה אמפירית אחת והיא ההלכה המוסכמת וקיומה.

2. פילוסופיה מסוימת עלולה לא לעמוד במבחן הזמן. הפילוסופיות היהודיות היו תלויות מן הסתם בתקופה בה הן נוצרו ובמקורות השפעתן. לכן אי אפשר לתלות את היהדות או האמונה בפילוסופיה מסוימת וגם אין סיבה לעשות זאת, זה הורדת היהדות לרמת הפילוסופיה או העברתה לעולם הפילוסופיה, בעוד היא עבודת ה' והחלטה של האדם על ערכיו ללא מניעים לוגיים כלשהם.

3. אין טעם להתעסק במטאפיזיקה שלא ניתן להוכיח אותה ממילא ולכן הדיבור עליה חסר משמעות, כמו דברים הקורים בתודעה או תיאוריית הגלגלים והשכלים של הרמב"ם, כל עיסוק כזה הוא לא אובייקטיבי ולא מדעי ולכן לא ייתכן שהן יהיו מדד למשהו, לנו כבני אדם יש את המדע והחשיבה הלוגית שלנו ותו לא, השאר כל עוד לא הוכח זה הזיות, ומבחינתנו..התאכלס, זה קיום המצוות. זה הדבר היחיד שצופה מבחוץ יכול לקבוע ולמדוד, וזו הדרך היחידה שצופה מבחוץ יכול להבחין בעזרתה מי הוא עובד ה' ומי לא.

_________________

צענענרע,


לדעתי הסילוף בעינו עומד.


הקטע שמצא חן בעיני לייבוביץ' לקוח ממה שהרמב"ם מוסיף תחת הכותרת "הערה" בסוף פרק נא. אעתיק ברשותך את ההערה מראשיתה ועד הקטע הנידון:



כבר ביארנו לך כי השכל הזה אשר שפע עלינו מאתו יתעלה, הוא המגע אשר בינינו לבינו, והבחירה בידך, אם תרצה לחזק את המגע הזה ולעבותו - עשה, ואם תרצה להחלישו ולדקקו לאט לאט עד שתפסקהו - עשה.

ואין המגע הזה מתחזק אלא בהפעלתו באהבתו וההליכה בכוון זה כמו שביארנו, והחלשתו ודקותו תהיה בהתעסק מחשבתך במה שזולתו.

ודע, כי אף אם היית החכם בבני אדם באמיתת המדע האלוהי, הרי בשעה שאתה מרוקן את מחשבתך מה' ומתעסק בכל ישותך באכילה הכרחית או בעסק הכרחי, הנך מפסיק אותו המגע אשר בינך ובין ה', ואינך עמו אז, וכן אין הוא עמך, כי אותו היחס אשר בינך ובינו כבר נפסק בפועל באותה השעה.

ולפיכך היו החסידים מקפידים על הזמנים שהם מעסיקים אותם שלא בו, והזהירו על כך ואמרו אל תפנו אל מדעתכם, ואמר דוד שוויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, אומר: אני לא רוקנתי מחשבתי ממנו, וכאלו הוא יד ימיני אשר לא אתעלם ממנה הרף עין בגלל מהירות תנועתה, ולפיכך לא אמוט, כלומר: לא אפול.

ודע כי כל מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפלה ועשיית שאר המצוות, אין תכליתן אלא שתוכשר בהתעסקות במצוותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאלו התעסקת בו יתעלה לא בזולתו.

ולכן אם אתה מתפלל בנענוע שפתיך ופניך אל הקיר ומחשב בממכרך ומקחך, וקורא את התורה בלשונך ולבך בבניין ביתך מבלי להתבונן במה שאתה קורא, וכן כל זמן שאתה עושה מצווה אתה עושה אותה באבריך, כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה ולא ממי בא ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל תכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם'.



קריאת הפיסקה החמישית בסביבתה הטבעית נוטלת את העוקץ מדבריו של לייבוביץ'. אין מקום להפוך את כל התורה הרמב"מית על פיה בשביל המשפט הבודד הזה, אלא יש להבינו לפי גישתו הכוללת של המחבר. קריאת התורה ותפילה אינן דוגמאות בעלמא, אלא הן מצוות שכל מהותן הוא חיזוק המגע עליו מדבר הרמב"ם בתחילת דבריו. "ועשיית שאר המצוות" - שאר המצוות השוות בצד זה, שאין להן תועלת לאדם או לעולם ואינן נמנות עם ארבע עשרה הקבוצות שנפרטו לפני כן, אלא הן עצמן התועלת.

פשוט בעיני, שצריך להבין את הקטע הנ"ל לאור שאר המו"נ ובפרט הקטע שהבאתי בהודעתי הקודמת, ולא להיפך.

_________________