האם לייבוביץ' תואם את משנתו של הרמב"ם?

ירוחם,

היו בעבר כבר כמה וכמה אשכולות על לייבוביץ, אבל כאן באשכול הדיון הוא בהתאמה בינו לרמב"ם. אעיר על התאמה בינו למקורות בכלל (וכבר כתב על כך בעלבעמיו כמה פעמים).
קראתי כעת שוב את מאמרו על ניתוק חולה סופני ממכשירים (סוף ספרו "אמונה, היסטוריה וערכים") והשתאיתי כמה טעויות יש במאמר אחד. הן טעויות בשיקול הדעת והן טעויות בדבר משנה. כל זאת למרות שהיסוד הבסיסי וכמה מהאלמנטים של הניתוח קרובים להיות נכונים.
הוא מסביר בנחרצות שההיתר להרוג עובר שמסכן את אמו הוא מדין רודף. זאת נגד גמרא מפורשת כמובן (אמנם ברמב"ם כתוב "כרודף", אבל ברור שאין כוונתו לדין רודף הרגיל, שאל"כ גם כשהוציא את ראשו היו הורגים אותו).
הוא מסביר שהרמב"ם (גדול המאמינים והפילוסופים ו... ו... ) במו"נ ח"א פ"ב אומר שהערכים (טוב ורע) הם מפורסמות, כלומר קונוונציות (על בסיס אינסטיטוציונלי), ולא היא. הרמב"ם מדבר שם על כללי נימוס (כמו לא ללכת עירום) ולא על טוב ורע מוסרי (כמו לא לרצוח). בכמה וכמה מקומות הרמב"ם מתייחס למוסר כחכמה שקשורה לשכל (ראה דעות פ"ו ה"א ותשובה פ"י ה"א ועוד הרבה).
הוא מסיק שם מסקנות מרחיקות לכת על סמך טיעונים מפוקפקים, כמו הבחנה בין רופא ששואל ושאינו שואל. ועוד הרבה.

המסקנה היא שמדובר באיש חכם שלא ממש היה בקיא במקורות (והם כנראה גם לא ממש עניינו אותו). למזלו שומעיו ומעריציו בד"כ לא יותר בקיאים ממנו. לתשומת ליבם שם מעריציו כאן שנוהגים לכנות אותו הרי"ל.
ככל הזכור לי הוא עצמו כותב ששימושו במקורות הוא לאילוסטרציה בלבד. ואכן במקומות רבים הוא עושה שימוש מניפולטיבי במקורות, בלי שום ניסיון לכוין לכוונתם האמיתית. זה ממש מעצבן, במיוחד אותי כמי שחש קרוב לחלק גדול מתפיסותיו העקרוניות.
זהו. פרקתי.

כשלומדים מקורות שיש בינינו לבינם מרחק במקום ובזמן, נדרש לדעת להבחין בין כוונתם המקורית של המקורות, לבין פרשנותנו את כוונתם של המקורות לבין איך ראוי להבין את המקורות. התרשמותי שישעיהו ליבוביץ לא ידע להבחין בין כוונת המקורות לבין פרשנותו את המקורות וגם פרשנותו את כוונת המקורות לפעמים שטחית, אולם יש מה ללמוד ממנו על איך ראוי להבין מקורות באופן ביקורתי, גם אם לא מקבלים את דעותיו או מסקנותיו.

תוקן על ידי מם80 ב- 02/05/2014 01:43:53