הבטחתי שאלה

וואו, איזו שאלה.......

אוקיי,אז אמנם בגילי אני צעירה יחסית, אבל ב"ה לא ליקקתי דבש בחיי...
והחיים אכן לימדו אותי דבר או שניים.
אני יכולה לומר על התאוריה שלך שהיא חצי נכונה (לגביי לפחות.)
החלק הראשון נכון ביותר- אני בהחלט מצפה ומקווה שחיי הנישואין שלי יהיו "טופ".בעז"ה.
לגבי החלק השני אני ממש לא מסכימה ואסביר:
נישואין = עבודה.
ה"טופ" והאושר והנחת לא מגיעים מעצמם...
נישואין זה מוסד שצריך לטפח באופן יומיומי...לא בונים בניין ביום אחד...
אחרי הרבה נתינה, השקעה וטיפוח- אז מתחילים לראות פירות, אז חשים סיפוק אמיתי!

זה נכון שמלכתחילה אני אחפש בחור בוגר ממני בגיל... ולא בשנה שנתיים.
אבל מספיק שיהיה לשנינו את הרצון הזה, לחיי נישואין תקינים ומושלמים,
ובעז"ה גם נגיע לזה... 

שנזכה כולנו...

אני גם שמעתי וגם מאמינה שמקושי צומחים

אחרי שאני רואה כמה בנות גילי (אמנם בודדות) גרושות עם ילד, אני לא חושבת שמה שגרם להם לבחור בן זוג היה מ"ילדות מושלמת" או "יחסי הורים תקינים"
משום מה נדמה לי שהיה דחוף להם להתחתן ולהיכנס לסטטוס המקובל..

אני מסכימה בגדול עם התיאוריה הזו.

ילד שעבר חיים שהם לא דבש, וכמו שפעם פעם היה כאן אשכול ששאל מה עדיף בן זוג מורכב או חלק, כשמורכב הכוונה - עבר דברים בחיים או חלק - עם כפית של זהב.

מי שעבר חיים לא פשוטים יש לו ציפייה שבן הזוג יתן לו את החסר לו. זה לא הגדרה נכונה 'טופ', כי אין אדם מושלם, אבל לפחות בחסכים, בהחלט יש רצון שתהיה השלמה.

אחי, מסכימה איתך.

אחי, איזה יופי. תודה על הקפצה, בהחלט חשובה.

חברה שלי חיה קיימת ובועטת, והתאוריות של שתינו רק מתעצמות........=)