" שלח לחמך על פני הארץ כי ברוב הימים תמצאנו".
מתוך הספר-עץ החיים,סיפורים מן החיים מאת הרב מרדכי ארם צובה
" שלח לחמך על פני הארץ כי ברוב הימים תמצאנו".
איי שם באחד הפרברים של ניו- יורק גרה משפחה נזקקת ומעוטת יכולת. משפחה מרובת ילדים, בה האב עומד בדוחק הפרנסה והאם מגדלת את ילדיה הרבים.
הבכור היה ג'קוב. קשיי המשפחה היו רבים , אך למרות זאת לא וויתרו על מסורת היהדות.
ג'קוב היה יוצא מדי ערב לרחובותיה של ניו- יורק , מתדפק על דלתות היהודים ומבקש צדקה , עזרה למשפחה הנזקקת.
ליהודים תמיד היה סימן על הדלת - אכן כאן גר יהודי - המזוזה
זה היה נותן דולר , זה שניים וזה מספר סנטים . אולם בכל ערב היה חוזר ג'קוב לביתו, מורקן את כיסיו ועוזר בהחייאת אחיו ואחיותיו הקטנים.
חלומו של ג'קוב היה להיות רופא . רופא עבור ג'קוב היה דמות של נתינה, עזרה לזולת והצלת חיים.
אמא ואבא הסכימו לעזור ולחסוך ללימודיו של ג'קוב , לכשיגדל.
כל ערב היה לוקח אבא מספר מטבעות מפרנסתו ומכניסן אל תוך קופסת החסכונות , " זה עבור ג'קוב " היה אומר בתקווה.
החורף בניו- יורק היה קשה. כפור ושלג בחוץ, יוצא ג'קוב לדרכים ומגיע לשכונת ברוקלין, ג'קוב כבר בן שתים עשרה. בגדיו מרופטים, סוודר דק על גופו, כולו רועד רעב וצמא, הולך ודופק בדלתות היהודים עבור משפחתו.
על הדלת מוצג השלט : כאן גרה משפחת "לוינשטיין"
תוק- תוק נקישות על הדלת.
מעבר לדלת פותחת נערה כבת שמונה עשרה את הדלת, מביטה על הנער הרועד מולה ושואלת:
"צריך עזרה?"
"כן, אם אפשר, צדקה"ענה כששיניו נוקשות.
הנערה פשפשה בכיסיה אך לא מצאה.
הקור שחדר הביתה מפאת הדלת הפתוחה, עורר את סקרנותו של אבי הנערה, שישב מול האח הבוער בסלון וקרא עיתוני ערב.
"נועה, מי שם?" קרא האב
"אבא מבקשים צדקה" ענתה נועה.
חמתו של האב בערה בו.
"מספיק צדקה! כל היום צדקה, כל היום דופקים בדלתות. אין יותר, די, אין כסף!!!!!"
נועה הרגישה מבוכה.
ג'קוב עמד מולה ונבוך בעבורה.
"אני מצטער" אמר ג'קוב " אולי בפעם אחרת"
"רק רגע , היכנס , אני בדיוק מכינה שוקו חם , אולי תשתה כוס שוקו ותמשיך בדרכך " הציעה הנערה בטוב ליבה.
ההרגשה היתה נפלאה, בית חמים ונעים והנה מגישה נועה לג'קוב כוס שוקו חם.
" נפלא, טעים, ממש החיית את נפשי, אני מודה לך מאד" הודה ג'קוב בעיניים בוהקות.
" אין על מה, דבר חסד קטן" והסבירה " אמא תמיד מלמדת אותנו לעשות חסדים, לא על מנת לקבל פרס"
"היי שלום" ברך ג'קוב.
השם נועה לוינשטיין היה חקוק זמן רב במוחו של ג'קוב, החסד הגדול של שוקו חם.
השנים חלפו , הזמן רץ , ישנם כאלו שאומרים שהזמן טס.
והנה רצו להן עשרים ושתיים שנים.
ד"ר ג'ק (ג'קוב) נחשב לרופא מוכשר מאין כמוהו, מהמיוחדים בתחומו. הוא מונה למנהל מחלקה באחד מבתי החולים בניו- יורק.
בוקר אחד, כמידי שבוע, מתהלך לו מנהל המחלקה עם רופאיו והצוות הרפואי לביקור חולים ועדכונים.
בחדר מספר 9 הגיעה לא מכבר חולה חדשה, חולה במחלת הסרטן הנוראה.
אשה כבת ארבעים, שואל ד"ר ג'קוב לשלומה, מתעניין מסביר, מרגיע.
לפני יציאתו את החדר מרים את גליון החולה וקורא.
שם החולה: נועה מרקוביץ.
שם האב: אייב לוינשטיין.
השם נשמע לו מוכר- נועה לוינשטיין!!!!!!!
מביט בה שוב והכיר את בנערה, בשוקו חם.....
היא לא הכירה אותו.
מרגע זה היה ד"ר ג'קוב בוים נחוש בדעתו לעשות כמיטב יכולתו להציל את חייה, ומאותו יום והלאה , מבלי שנועה יודעת , פועלים צוות הרופאים והאחיות במלוא המרץ למען חייה של נועה.
את התרופות הטובות ביותר , גם אם אינן מצויות בסל התרופות , היה ד"ר ג'קוב מממן מכיסו למענה.
הטיפולים הטובים ביותר, המיוחדים , פרופסורים בעלי שם הוטסו במיוחד במימונו כדי להציל את חייה.
המאבק נמשך מעל לשנה, ואחרי כל המאמץ, הקושי, הכאב, והתקווה נועה ..בריאה!
מגיע אותו היום בו נועה אורזת את חפציה, בעלה ושני ילדיה מאושרים, מחכים ומצפים. אמא חוזרת הביתה בריאה!
ד"ר ג'קוב בוים ביקש מהמשרד להעביר אליו את החשבון הסופי, לצורך אישור. הוא הסתכל בו, רשם משהו בצד, והחשבון נשלח אל חדרה.
היא חששה לפתוח אותו, היא ידעה שתצטרך לשלמו עד סוף חייה, אך העיקר הבריאות.
לפני היציאה מבית החולים, פתחה את המעטפה והמספרים היו גדולים, גדולים מאוד.
אך משהו בכתב יד משך את תשומת ליבה בצד החשבון הסופי היה כתוב:
"שולם במלואו ע"י כוס שוקו חם..
על החתום: ד"ר ג'קוב בוים."
שלמה המלך - החכם באדם:" שלח לחמך על פני הארץ כי ברוב הימים תמצאנו".
לא תמיד ניתן מידית השכר עבור מעשה חסד או מצווה, לעיתים עובר זמן, ולעיתים זמן רב מאוד.
לפעמים לוקח זמן עד שאנו רואים פרי וברכה במעשינו,לפעמים זה לא קורה מיד,אבל בסוף זה קורה.
בפק"מ המצוות - השכר צובר ריבית והצמדה ומה שבטוח - תמיד משולם.
 |
|
|
