סעיף ג

לא ילבוש בגדים יקרים, כי דבר זה מביא את האדם לידי גאווה. ולא בגדים פחותים מאוד או מלוכלכים, שלא יתבזה בעיני הבריות. אלא יהיו לו בגדים ממוצעים ונקיים. לעולם ימכור אדם אפילו קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו.

סעיף ד

לפי שמצינו שהימין היא חשובה בתורה, לענין עבודה, ולענין בוהן יד ובוהן רגל של מילואים ושל מצורע, ולענין מצות חליצה. לכן בלבישה, וכן בשאר דברים, לעולם יקדים של ימין לשל שמאל, ובחליצת המנעלים ושאר בגדים יחלוץ של שמאל תחלה (שזהו כבודה של ימין). ואך לענין קשירה, השמאל חשוב יותר, מפני שקושרין עליו את התפילין. ולכן כשצריך לקשור, יקשור של שמאל תחלה, כגון מנעלים שיש בהם קשירה[דרכי הלכה 2] -נועל של ימין ואינו קושרו, ונועל את של שמאל וקושרו, ואחר כך קושר של ימין, וכן בשאר בגדים.

 כלל י', סעיף ט"ו

וצריך שיקול דעת גדול לפני שמחליט לספר על חבירו שגורם לו עוולה או נזק. כי אם לא מילא בשלימות אפילו פרט אחד, מסתכן ב"מוות וחיים ביד הלשון". ואם לא יתכנן מראש איך לספר, בוודאי יכשל בחטא של לשון הרע. כי בשעת מעשה מתגבר כח הכעס על האדם ויבוא לספר יותר ממה שמותר לספר לפי הדין.

כלל י', סעיף ט"ז

ומכל זה אנו למדים את גודל הטעות של אנשים שמספרים לשון הרע על חבריהם בתואנה שהחבר סיפר עליהם לשון הרע גם. וטעות גדולה היא מכמה טעמים.
א. כיון שאסור להאמין שפלוני סיפר עליו לשון הרע.
ב. גם אם נכון הדבר שסיפר עליו, אין לו שום היתר לספר עליו לשון הרע.

החפץ חיים - הלכות לשון הרע

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"ז

אם נעשה נזק לראובן. ובא ראובן ושאל את שמעון "מי עשה את הנזק הזה?". אפילו אם הוא מבין שראובן חושד בו שהוא גם את הנזק, אסור לגלות לו מי עשה את זה. אלא יענה "אני לא עשיתי". וכל זה מפני שורת הדין. אבל לפנים משורת הדין ראוי לבעל נפש שיתחמק ויטיל על עצמו את האשמה. כמו שמובא בסנהדרין (י"א.) שכמה תנאים הטילו על עצמם האשמה במקום לומר שהם לא עשו את המעשה, כדי שלא יתוודע מי החוטא ויתבייש.

הלכות רכילות, כלל א', סעיף א'

המרגל בחברו עובר בלא תעשה שנאמר "לא תך רכיל בעמך". ועוון גדול הוא. וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. לכן נסמך לו "לא תעמוד על דם רעך". צא ולמד מה אירע מרכילותו של דואג האדומי, שנהרגה על ידי זה נוב עיר הכהנים. ולאו זה שכתבנו הוא מה שהתורה כתבה בפירוש על איסור רכילות. אבל גם בלי זה עובר לעיתים על הרבה לאוין ועשין אחרים. כמו שמבואר בפתיחת הספר.

סעיף ב'
איזהו רכיל? שטוען דברים מזה לזה והולך ואומר "כך אמר פלוני עליך". "כך עשה לך פלוני". "כך שמעתי עליו שעשה לך". "כך שמעתי עליו שרוצה לעשות לך". אפילו אם אין גנות בעצם הסיפור , ופלוני היה אומר את זה אף בפניו, ואילו היו שואלין לפלוני עצמו לא היה מכחיש, אפילו כך נקרא רכילות.

החפץ חיים  - שמירת הלשון

סעיף ה

יזהר מללבוש שני בגדים ביחד, משום דקשה לשכחה[דרכי הלכה 3].

סעיף ו

אסור לילך ארבע אמות[דרכי הלכה 4], או להוציא מפיו דבר שבקדושה, בגילוי הראש.[דרכי הלכה 5] וגם הקטנים צריכין להרגילן לכסות ראשן, כי היכי* דתיהוי עלייהו אימתא דשמיא, כדמצינו ברב נחמן בר יצחק: "אימיה דרב נחמן בר יצחק אמרו לה כלדאי (חוזים בכוכבים), בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישא. אמרה ליה: כסי רישיך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא" וכו' שבת קנו ב. * (תרגום לעברית: כדי שתהיה לו יראת שמים, כפי שמצאנו בגמרא לגבי רב נחמן בר יצחק: "אימו של רב נחמן בר יצחק, אמרו לה הכשדיים החוזים בכוכבים: בנך יהיה גנב. לא הניחה לו לגלות את ראשו. אמרה לו: כסה ראשך, כדי שתהיה לך יראת שמים" וכו').

קיצור שלחן ערוך

סעיף ז

אסור לילך בקומה זקופה וגרון נטוי, כענין שנאמר: "ותלכנה נטויות גרון" וגו'. ומכל מקום לא יכוף ראשו יותר מדאי, אלא במידה בינונית, בכדי שיראה את הבא כנגד פניו, וגם יראה מדרך כף רגלו (הר"י בספר היראה).

גם ממהלכו של אדם ניכר אם חכם ובעל דעה הוא, או שוטה וסכל. וכן אמר שלמה בחכמתו: "וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא", הוא מודיע לכל על עצמו שהוא סכל.

סעיף ח

יש להיזהר שלא ילך איש בין שתי נשים,[דרכי הלכה 6] ולא בין שני כלבים או שני חזירים, וכן לא יניחו האנשים שתלך ביניהם אשה או כלב או חזיר.

דרכי הלכה

^{הערות הרב מרדכי אליהו ע"פ מרן השו"ע, בן איש חי וכף החיים}

1.      אם לבוש בגדים תחתונים, אין צורך להתלבש מתחת לשמיכה(עיין כה"ח ב' ס"ק א').

2.      בנעל ללא שרוכים ינעל ימין תחילה.

3.      יש מחמרים גם לא לפשוט שני בגדים ביחד(עיין יין הטוב יא).

4.      לעניין זה מועיל כיסוי הראש ביד(כה"ח ב' ס"ק כ').

5.      לעניין זה כיסוי ביד בלבד לא מועיל, אבל יד עם כפפה או עם בגד מועילה(צא ס"ע ד').

6.      והצניעות והבושת מביאין את האדם לידי הכנעה לפניו יתברך שמו.עיקר הטעם בנשים משום צניעות.

קיצור שלחן ערוך

ובפרט אם על ידי מניעת הסיפור לא יהיה לו היזק ממון, רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, בוודאי אסור ואין לו לחוש לזה כלל, ויידעו בעצמו שעבור זה לעתיד לבוא ייחשב לעתיד מאוהבי ה' ופני יאירו כאור השמש. כמו שאמרו חז"ל (יומא כ"ג:) הנעלבין ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה' ל"א) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". וכל שכן במקרה כזה שסופג בזיון עבור מצוות ה'.

הלכות לשון הרע - החפץ חיים

ודע, שאפילו אינו מספר לחבירו את שם האיש שסיפר עליו, רק מספר סתם ועל ידי סיפורו נודע לחבירו אחר כך מי סיפר עליו, או שחבירו ידע בעצמו מה עשו לו , רק לא ידע מי עשה לו, ועל ידי הרמז שלו נודע לחבירו מי זה - גם כן אסור מפני איסור רכילות.


החפץ חיים - הלכות לשון הרע