|
|
| נשלח ב-8/12/2009 18:19 |
 |
| |
יום שלישי כא' כסלו התש"ע
שינון ותוספות ע"פ הרב עובדיה יוסף שליט"א
הלכות חנוכה
הלכה א: אסור לאכול או ללמוד חצי שעה לפני זמן ההדלקה
אסור לאכול או ללמוד חצי שעה לפני זמן הדלקת נרות חנוכה (דהיינו כרבע שעה לפני השקיעה), ואפילו {אם} התפלל מנחה וערבים מבעוד יום, עד שידליק נרות חנוכה, ו{האיסור לאכול הוא} דוקא סעודת קבע, שהוא יותר מ{שיעור} 'כביצה' פת, אבל בפחות מכן, וכן אכילת פירות וכדומה - מותר. וכן אסור להתחיל במלאכה או בלימוד לפני שידליק נרות חנוכה. ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שנרות החנוכה שבבית דולקות, ואין להקל להן. | |
הלכה ב: לכתחילה זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, תוך חצי שעה
זמן הדלקת נר חנוכה הוא בצאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת החמה. וקודם יתפלל תפילת ערבית, ואחר כך ידליק נרות חנוכה, {מפני} ש"תדיר ואינו תדיר, תדיר קודם", ונמשך זמנה {=זמן ההדלקה} "עד שתכלה הרגל מן השוק", דהיינו כמו חצי שעה אחר צאת הכוכבים. ומכל מקום, אם לא הדליק בתחילת הלילה, מדליק והולך כל הלילה. ואם לא הדליק עד שעלה עמוד השחר, ידליק אז בלי ברכה. | |
הלכה ג: בעניין חיילים המדליקים ומכבים לפני החשיכה
חיילי הצבא, שאינם יכולים להדליק נר חנוכה עם זמן צאת הכוכבים, מסיבה בטחונית (ואין מדליקין עליהם בבתיהם), ורוצים להדליק נר חנוכה לפני השקיעה, ולכבותו עם רדת החשיכה, אין להם לברך בהדלקה זו, דחשיב {=שנחשבת} ברכה לבטלה לכולי עלמא {=לכל הדיעות}, כיוון שאינו נשאר דלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים. | |
הלכה ד: שיעורי תורה לפני הדלקת הנרות
בתי כנסת שמתקיימים בהם בכל יום שיעורי תורה עם קהל המתפללים, בין תפילת מנחה לערבית, אם נראה למגיד-השיעור שהקהל יחזרו לשיעור לאחר הדקת נרות חנוכה, יש להעדיף קיום מצוות ההדלקה בזמנה, דהיינו שהציבור ילך לביתו להדליק עם צאת הכוכבים. אבל אם קיים חשש, שאם ילכו לביתם להדליק נר חנוכה, יימנעו מלחזור לשיעור, יש לקיים את השיעור כמו בכל יום, ולאחר השיעור ילכו להדליק נר חנוכה בביתם. | |
הלכה ה: בעל שמתעכב בעסקו יאמר לאשתו שתדליק
בעל חנות שסוגר את חנותו בשעת ערב מאוחרת, יאמר לאישתו שתדליק נר חנוכה בביתו בצאת הכוכבים, ו{הוא} ייצא ידי חובה בהדלקתה. ועדיף לנהוג כך מאשר שבעל הבית ידליק בעצמו בלילה, אחר חצי שעה מצאת הכוכבים. | |
הלכה ו: בן המתארח אצל אביו בשבת חנוכה
בן המתארח אצל אביו בשבת חנוכה, ויוצא מביתו ביום שישי אחר פלג המנחה כדי ללכת לאביו, ועתיד לחזור לביתו בלילה, יש אומרים שידליק בביתו אחר פלג המנחה, באופן שהנרות ידלקו עד אחר חצי שעה מצאת הכוכבים, שמאחר וחוזר לישון בביתו, החיוב הוא על הבית. | |
הלכה ז: אין תשלומין להדלקת נרות חנוכה
מי שנאנס ולא הדליק לילה אחת, אין לו תשלומן למחר, אלא מדליק למחר כמספר הנרות שמדליקים כל העולם | |
סימן תרעג הלכה א: באיזה שמן להדליק
כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ושמן זית מצוה מן המובחר. וכן מצוה מן המובחר לעשות את הפתילה מצמר-גפן. ואף על פי שגם נרות שעוה כשרים להדלקת נרות חנוכה, עיקר המצוה בשמן, הואיל והנס קרה בשמן בבית המקדש. | |
סימן תרעג הלכה י: אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, טעם השמש
אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ואפילו לבדוק מעות או למנותם לאור החנוכיה - אסור, אע"פ שזהו תשמיש עראי. ואפילו תשמיש של קדושה, כגון ללמוד, אסור. ולכן נוהגים להדליק נר נוסף, הנקרא "שַמָש", כדי שאם ישתמש לאורה, יהיה זה לאור השמש. ויש להניח הנר הנוסף (השמש) גבוה מכל הנרות, או רחוק קצת מהם, כדי שיהיה ניכר שאינו מנרות המצווה. | |
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 19:49 |
|
| |
יום רביעי כב' כסלו התש"ע
שינון ותוספות ע"פ הרב עובדיה יוסף שליט"א
הלכות חנוכה
הלכה א: ההדלקה עצמה עושה את המצוה
הדלקה עושה מצווה, ולא יסלק ידו מההדלקה עד אשר ידליק רוב הפתילה היוצאת מהנר. לפיכך, אם כבתה בתוך חצי שעה להדלקתה, אינו זקוק לה לחזור ולהדליקה, שמיד בגמר ההדלקה נעשית מצוותה. ואפילו {אם} כבתה בערב שבת מבעוד יום, קודם קבלת שבת, אינו זקוק לה. וכן, אם לאחר שהדליקה, בא לתקנה, וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה. וכן, אם לאחר שהדליקה נפתחה הדלת, או החלון, ונכבית על ידי רוח פרצים, וכדומה, אין צריך לחזור ולהדליקה. אבל אם נכבית מפני שהעמידה במקום שרוח מצוייה מנשבת, והיה צפוי מראש שלא תוכל להחזיק מעמד בפני הרוח, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהדליקה, אך לא יברך שנית. ואפילו אם כיבה אותה במזיד, שבוודאי חייב הוא מן הדין לחזור והלדליקה, אין צריך לחזור ולברך. ומכל מקום, אפילו אם כבתה בשוגג, הרוצה לזכות במצוה שלימה, יחזור וידליקנה בלי ברכה, שאין זה גרוע מן המהדרין. אבל אחר שדלקה חצי שעה, מותר לכבותה אף לכתחילה, וכל שכן שאין תריך לחזור ולהדליקה. (יביע אומר ד/נב). | |
הלכה ב: ההדלקה צריכה להיות במקום בו מונחת החנוכיה
צריך להדליק נרות החנוכה במקום הנחתם. ואם בעל הבית חולה, אינו רשאי להדליקה סמוך למיטתו, ואחר כך יעבירוה למקומה, אלא יצווה לאחד מבני ביתו, שיברך וידליק, ויוצא ידי חובה. | |
הלכה ג: צריך להדליק נר שידלוק לפחות חצי שעה, אחרת לא יוצאים ידי חובה
צריך שיתן שמן בנרות חנוכה כשיעור שידלקו לפחות חצי שעה. וכן, אם מדליק נר שעוה, צריך שיהיה בו כשיעור הנ"ל. ואם הדליק בנר שהוא קטן משיעור הנזכר, אפילו {אם הוא} הוסיף אחר כך שמן כשיעור, לא יצא {ידי חובה}, מפני שצריך להיות שמן כשיעור הדרוש לפי הדין בעת ההדלקה, שההקלה עושה מצווה. ולכן, על כל אדם שבא להדליק נר חנוכה, להסתכל ולבדוק היטב בנרות החנוכה, ועיניו יחזו ויבחנו אם יש שמן מספיק לשיעור חצי שעה, כי קורה לפעמים שלא נתן שמן מספיק בנרות, או שנשפך ממנו על ידי דחיפה או מקרה אחר. ורק אחר שיהיה נוכח שיש שמן שיעור הנ"ל, יברך ברכות ההדלקה וידליק. | |
הלכה ד: אם הרגיש רק לאחר ההדלקה שהנר לא ידלוק אפילו חצי שעה
אם אחר שבירך והדליק, הרגיש כעבור זמן שלא היה שמן כשיעור בתוך הנרות, יש לו לכבותם, ולאחר שיוסיף שמן עד השיעור, יחזור וידליק בלי ברכה. | |
הלכה ה: טוב שילדיו שהגיעו לחינוך ידליקו את נרות ההידור
טוב לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לחינוך, בהדלקת נרות ההידור שבכל ערב. אבל אם לא הגיעו לחינוך, אין לתת להם להדליק בנרות החנוכה שהוא יוצא בה. ונר השמש מותר להדליקו אפילו על ידי תינוק {=ילד קטן} שלא הגיע לחינוך, הואיל ואין בו שום קדושה. | |
הלכה ו: נשים חייבות בהדלקה, ומוציאות את בעליהן ידי חובה
נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. והאישה מוציאה את בעלה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. ולפיכך, כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו בזמן ההדלקה, עד לשעה מאוחרת בלילה, ראוי ונכון שיְמָנֵה את אישתו להדליק נרות חנוכה עם צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת השמש, ובזה גם הוא יוצא ידי חובה, ש"שלוחו של אדם כמותו". והאישה מברכת בנוסח הרגיל: "להדליק נר חנוכה". ואם בירכה "על הדלקת נר חנוכה", אינה {חוזרת ו}מברכת שוב. (יחווה דעת ג/נא) | |
הלכה ז: מי שאשתו מדלקת עליו בביתו יוצא ידי חובתו בעל כרחו
מי שלן בבית מלון לרגל עסקיו, ואשתו מדלקת עליו בביתו, אינו רשאי לכוון בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקת נרות החנוכה שמדליקה עליו אשתו בביתם, ולהדליק נר עם ברכה בחדרו במלון, שחובת נר חנוכה הוא חובת איש וביתו, ואינו חובת גברא בלבד, ועל כרחו יוצא ידי חובתו במה שאשתו מדלקת עליו. (יביע אומר ה/יז ד, יחווה דעת ו/מג) |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 13:51 |
|
| |
יום חמישי כג' כסלו התש"ע
שינון ותוספות ע"פ הרב עובדיה יוסף שליט"א
הלכות חנוכה
הלכה א: הברכות על הדלקת הנרות
המדליק נרות חנוכה, צריך לברך בלילה הראשון ג' ברכות: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה", "שעשה ניסים" וכו', ו"שהחיינו". ובשאר לילות מברך שתי ברכות הראשונות בלבד. ונתנו המפרשים סימן לסדר ג' הברכות בלילה הראשון: "עשה לך שרף (לשון שריפה, להדליק), ושים אותו על נס (שעשה ניסים), וראה אותו וחי (שהחיינו)". (יחווה דעת ו/מג) | |
הלכה ב: "להדליק נר חנוכה"
נוסח הברכה הראשונה: "להדליק נר חנוכה" ולא "של חנוכה". ואם טעה ובירך להדליק נר "של" חנוכה, יצא {ידי חובה}. | |
הלכה ג: ההדלקה מיד לאחר הברכות
שלושת הברכות הנזכרים לעיל, צריך לאומרם לפני ההדלקה, וכמו שאמרו חז"ל: כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן. ולא יתחיל להדליק עד שיסיים לברך את כל שלושת הברכות {בלילה הראשון, ובלילה השני ואילך את שתי הברכות}. ואחר שבירך {את הברכות} על ההדלקה, לא יפסיק אפילו ברמז עד שיתחיל בהדלקה. ומכל מקום רשאי לרמוז שיביאו לו שמן או גפרור, כיוון שהוא צורך ההדלקה. ובדיעבד, אפילו {אם} הפסיק בדיבור, אינו חוזר ומברך. | |
הלכה ד: דין הפסק לאחר ההדלקה
אחר שהדליק נר החיוב, מותר, אף בשאר לילות, להפסיק לעניית קדיש וקדושה, ולאמן דברכות, ולשאול מפני היראה, ולהשיב מפני הכבוד, אע"פ שעדיין לא הדליק את נרות ההידור. וכן הנוסח שנוהגים לומר בזמן הדלקת נרות חנוכה, "הנרות הללו אנו מדליקים" וכו', יש לאומרו לאחר שסילק ידו מהדלקת הנר הראשון, ולא קודם לכן, מפני חשש הפסק. | |
הלכה ה: מנהג אמירת מזמור שיר חנוכת הבית לדוד
מנהג טוב לומר אחר הדלקת נר חנוכה "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", כל המזמור {שהוא מזמור ל' בתהילים}. | |
הלכה ו: אם שכח לברך, ונזכר באמצע הדלקת הנרות
אם שכח לברך על הדלקת נרות חנוכה, כל זמן שלא סיים להדליק נרות ההידור, אפילו {אם} לא נשאר לו אלא נר אחד של הידור, יברך אז "להדליק נר חנוכה", וכן שאר הברכות. ואם השלים כבר הדלקת כל הנרות, אפילו {אם} עדיין לא הדליק הנר שנקרא "שמש", לא יברך עוד "להדליק נר חנוכה", אלא יברך "שעשה ניסים" (ו"שהחיינו" בלילה הראשון) בלבד. (ילקוט יוסף ה/רכו) | |
הלכה ז: מתי יש לברך ברכות הראייה
גם בזמן הזה יש לברך על ראיית נרות חנוכה, באופן שיתמלאו שלושה התנאים הצריכים לזה, שהם: {1} שהוא לא הדליק נר חנוכה, {2} שאינו עתיד להדליק באותו לילה, ו-{3} אין מדליקין עליו בביתו. שאז צריך לברך שתי הברכות, שעשה ניסים, ושהחיינו (שהחיינו רק בלילה הראשון). ואם חסר אחד משלושה תנאים אלו, אינו מברך על הראייה. ונראה עוד, שאין הרואה מברך על נרות חנוכה של אחרים, אלא בתוך זמן חצי שעה משעת ההדלקה. אבל אם עבר זמן המצווה, אינו מברך. וכן אם הוא מסופק בדבר, אם עברה חצי שעה משעת ההדלקה, או לא, לא יברך. ואף על נרות של בית הכנסת יש לברך ברכת הראיה {אם מתמלאים שלושת התנאים}, ובלבד שיהיו תוך חצי שעה. ואם ראה נר חנוכה, ולא בירך מיד ברכות הראיה, יכול לברך בתוך זמן המצוה. (יחווה דעת ד/לח) | |
הלכה ח: אין לברך ללא הדלקה וללא ראייה אפילו שהחיינו
מי שאינו מדליק נר חנוכה, ואין מדליקין עליו, וכן אינו רואה נר חנוכה, מאיזה סיבה שהיא, אין לו לברך ברכת "שהחיינו" בלבד, שברכה זו נתקנה על ההדלקה, וכל שכן שאין לו לברך ברכת "שעשה ניסים". (יביע אומר ו/מב ב) | |
הלכה ט: אם הדליק בטעות את השמש בהתחלה
מי שבירך את הברכות לפני ההדלקה, ובטעות הדליק תחילה את הנר הנוסף הנקרא "שמש", אין לו לברך פעם שניה, אלא ידליק נרות החיוב על סמך ברכתו, שאע"פ שהוא כהפסק, שנר השמש חשיב {=נחשב} כנר של חול לגמרי, שאין לו שייכות למצוה עצמה, ושהה אם כן יותר מכדי דיבור, מכל מקום, כיוון שנר השמש הוא מעניין הדלקת נר חנוכה, שבא לגדר וסייג של נרות חנוכה, הוה ליה קצת הפסק לצורך מצוה, ולפיכך אין לחזור ולברך. (יביע אומר ה/ד א) | |
הלכה י: אם שכח לברך שהחיינו בהדלקת נר ראשון של חנוכה
מי ששכח ולא בירך שהחיינו בלילה הראשון על נר חנוכה, ומזכר רק לאחר חצי שעה מההדלקה, יברך בליל שני בשעת ההדלקה, או תוך חצי שעה להדלקת נר חנוכה. ואם שכח גם אז, יש לו תשלומין כל שמונה {הימים של חנוכה}, בשעת ההדלקה או תוך חצי שעה להדלקה, ולא יותר. ואם לא הדליק בלילה הראשון, והדליקה עליו אשתו, או אחד מבני ביתו, יש אומרים שלא יברך אז שהחיינו, שהרי אשתו פוטרתו, וספק ברכות להקל. (יביע אומר ד/נ ד, ילקוט יוסף ה/רכח) | |
הלכה יא: שאין לברך שהחיינו על חנוכייה חדשה בזמן ההדלקה
מי שקנה בליל שני של חנוכה מנורת כסף חדשה, ושמח בי, אין לו לברך ברכת "שהחיינו" בעת ההדלקה, דאף אם מברכים על כלים חדשים, אין זה אלא בשעת הקניין, ואין להפסיק בין הברכה להדלקה. (יביע אומר ד/כד י) | |
הלכה יב: אמירת 'הנרות הללו' לאחר הדלקת נר החיוב
יש אומרים שצריך לומר "הנרות הללו" וכו' קודם שיברך ברכת שכשה ניסים, אולם אין זה נכון להפסיק בין הברכות, אלא יאמר כן אחר כל הברכות, ואחר שהדליק נר אחד, וכמבואר, ואחר כך יאמר מזמור שיר חנוכת הבית וכו'. (כף החיים תרצו/ל). | |
הלכה יג: סדר ההדלקה משמאל לימין
כשמדליק הנר בלילה הראשון, ידליק את הקיצוני מימין, הרחוק יותר מהפתח. ולילה השני ידליק הנר (הנוסף) החדש תחילה, ואחר כך הנר שהודלק אתמול, וסדר ההדלקה משמאל לימין (כסדר כתיבת אנגלית וצרפתית). וכן בלילה השלישי יתחיל בנר החדש, הקרוב לפתח, ואחר כך הנר של אתמול, ואח"כ הנר של שלשום, וכן על זה הדרך מדי יום ביומו, עד שבליל שמיני ידליק תחילה הנר הסמוך ממש לפתח, שהוא הקיצוני משמאל, וממשיך להדליק משמאל לימין, ויסיים בנר שהודלק הראשון. ונמצא שתמיד מברך על הנר הנוסף, כי בתוספת הימים נתווסף הנס, וכן המנהג. | |
הלכה יד: מינוי שליח להדלקת נרות חנוכה, ונוסח ברכת השליח
כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו, וממנה שליח להדליק בשבילו נרות חנוכה בביתו, יש לשליח לברך בנוסח הרגיל "להדליק נר חנוכה". ואם השליח בירך "על הדלקת נרות חנוכה", יש לו על מה לסמוך, שהרי אפילו מי שטעה ובירך "על הדלקת נרות חנוכה", יוצא ידי חובה. (יחווה דעת ו/מד) | |
סימן תרעז הלכה א: נוכחות כל בני הבית בשעת ההדלקה
כשמדליק, יקבץ את כל בני ביתו, שיהיו נוכחים בשעת הברכות וההדלקה, לפרסם הנס. ואם בא ומצא את בני ביתו ישנים, יש אומרים שלא יברך על הלקת נרות חנוכה, אלא אם כן יעיר שניים מהם, ואז ידליק בברכה, ויש אומרים, שאפילו אם אי אפשר לעוררם, ידליק בברכה. והסומך על האומרים לברך, אין מזניחים אותו, שכן עיקר לדינא. (ילקוט יוסף ה/רל). | |
סימן תרעז הלכה ב: מי שהדליקו עליו בביתו, יצא; ראוי להשאר זמן מה סמוך לחנוכיה
כל מי שהדליקו עליו בביתו, אפילו {אם הוא} אינו נוכח בשעת ההדלקה והברכות, יוצא ידי חובתו. וטוב שיהדר לברך על נרות חנוכה שבבית הכנסת, כשאפשר לו להדליקם. וראוי לבני הבית להישאר זמן מה בסמוך לנרות חנוכה אחר הדלקתם. | |
סימן תרעז הלכה ד: חיילים שמדליקים בביתם
חיילי צבא נשואים, הנמצאים בקוי החזית, יוצאים ידי חובת נרות חנוכה בהדלקת נר חנוכה שמדליקות נשותיהם בביתם. וכן חיילים רווקים הסמוכים על שולחן הוריהם בביתם, בזמן חופשתם, יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם הוריהם. ואם ירצו להחמיר על עצמם להיות מהדרים, ולהדליק במקום המצאם בקו החזית, ידליקו בלי ברכה, ותבוא עליהם ברכה. (יביע אומר ה/יז ד, יחווה דעת ב/לב) | |
סימן תרעז הלכה ו: שמן הנותר
הנותר בשמן ביום השמיני, מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, אין להשתמש בו לצורך חול. ואם נתערב בשמן אחר, ואין שישים כדי לבטלו, מותר להוסיף עליו שמן היתר עד שיהיה שישים, ולבטלו בידיים. (יביע אומר ד/נב ו) |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2009 23:11 |
|
| |
יום שישי כד' כסלו התש"ע
שינון ותוספות ע"פ הרב עובדיה יוסף שליט"א
הלכות חנוכה
הלכה א: מדליקים נר חנוכה לפני נר שבת; נוהגים לא לומר 'במה מדליקין'
בערב שבת מדליקים נר חנוכה תחילה, ואחר כך נר שבת, ודי בהדלקת נר אחד של חנוכה תחילה, ובעודו ממשיך להדליק שאר הנרות, תוכל האישה לברך ולהדליק נרות שבת, ואינה צריכה להמתין עד שיסיים הדלקת כל הנרות. וייזהר לתת {=לשים את} הנרות במקום מתאים מערב שבת, באופן שלא תכבה אותם הרוח בליל שבת בעת פתיחת וסגירת הדלת. ונוהגים שלא לומר "במה מדליקין" בערב שבת חנוכה. (ילקוט יוסף ה/רלה) | |
הלכה ב: שחייב להיות לפחות נר אחד שידלק שעה לכל הפחות
בערב שבת צריך לתת שמן בנרות החנוכה שיעור שידלקו חצי שעה אחר צאת הכוכבים של ליל שבת, ולכן לא יקדימו ההדלקה (בנרות שבת) בערב שבת חנוכה, כמו שיש נוהגים בכל ערבי שבתות, אלא ידליקו נרות חנוכה כרבע שעה לפני השקיעה, לאחר שיתנו שמן בנרות חנוכה שיעור שידלקו לכל הפחות שעה אחת. ואם אין הנרות יכולים להכיל שמן {בכמות רבה} כל כך, או שנר השעוה קטן, ולא יספיק לדלוק כשיעור שעה, יש אומרים שאין יוצאים בזה ידי חובה, וגם יש בזה חשש ברכה לבטלה, ולכן צריך שלפחות באחד מהנרות יהיה השיעור הנ"ל. ואם אי אפשר בלאו הכי, ידליק בלי ברכה. ורק אם יש לו על כל פנים נר אחד שידלק כשיעור שעה אחת, ידליק בברכה. | |
הלכה ג: נכון להתפלל מנחה לפני ההדלקה
נכון להתפלל מנחה בכל יום לפני הדלקת נרות חנוכה, ואפילו בערב שבת, כדי שידליקו נרות חנוכה אחר מנחה, מפני שתפילת המנחה כנגד קרבן תמיד של בין הערביים, ונרות חנוכה הם זכר לנס שנעשה בנרות המנורה של בית המקדש, שמדליקים אותם תמיד אחר קרבן תמיד של בין הערביים. אולם, כל זה אם הוא מוצא בנקל מניין שמתפללים מנחה מבעוד יום בערב שבת, שאש יתפלל איתם מנחה, ואח"כ ילך לביתו להדליק נרות חנוכה. אבל אם אין נמצא בנקל מניין שמתפללים מבעוד יום, לא יתםללל מנחה ביחידות כדי להקדימה להדלקת נרות חנוכה, אלא ידליק נרות חנוכה תחילה, ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל מנחה בציבור [ולפיכך גבאי בית הכנסת החוששים שיבואו כמה מהיחידים להתפלל ביחידות, אם יקדימו את תפילת מנחה מבעוד יום, עדיף להנהיג להתפלל מנחה כדרכם מדי ערב שבת]. (יביע אומר ה/מד, יחווה דעת א/עד) | |
הלכה ד: אם יש לו רק נר אחד בערב שבת חנוכה
מי שאין לו אלא נר אחד בלבד, וכגון שנמצא בבית האסורים, והוא בערב שבת של חנוכה, ידליק הנר לשם חנוכה עם הברכות, ואת אור החשמל ידליק לצורך נר שבת, ורשאי אף לברך על הדלקת החשמל: "להדליק נר שת שבת". ואם יש לו שתי נרות, ידליק נר אחד לנר חנוכה, ונר אחד לשבת, אף אם הוא בליל שני והלאה של חנוכה. |
יום שבת קודש כה' כסלו התש"ע
שינון ותוספות ע"פ הרב עובדיה יוסף שליט"א
הלכות חנוכה
נר  של חנוכה
הלכה א: אין מבדילין בנר חנוכה
במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה, שאין נהנים מאורו, ואין מברכים על הנר עד שיאותו לנרו. | |
הלכה ב: בבית יש להקדים ההבדלה לנר חנוכה
פשט המנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת, קודם שהשליח ציבור מבדיל על הכוס. אבל המבדיל בביתו, להוציא את בני ביתו ידי חובתן, יש לו להקדים ההבדלה לפני הדלקת נר חנוכה. (יחווה דעת א/עה) | |
הלכה ג: המחמירים במוצ"ש לשיטת רבינו תם
הנוהגים בכל מוצאי שבת שלא לעשות מלאכה עש שיעור שעה וחומש, כשיטת רבינו תם ומרן השולחן ערוך, גם במוצאי שבת חנמוכה לא ישנו מנהגם, בדבר הדלקת נרות חנוכה. (יביע אומר ב/כא) | |
הלכה ד: ברכת מאורי האש על נר חנוכה בשעת הדחק
בזמן הזה, שמדליקים בפנים, ואין לו נר אחר, יש אומרים שאפשר להקל לברך בורא מאורי האש על נר חנוכה בשעת הדחק. (יביע אומר ד/כד ה) |
תוקן על ידי ruth77 ב- 12/12/2009 23:38:59
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2009 18:31 |
|
| |
יום ראשון כו' כסלו התש"ע
שינון ותוספות ע"פ הרב עובדיה יוסף שליט"א
הלכות חנוכה
נר של חנוכה
הלכה א: אמירת "על הניסים" בתפילת שמונה עשרה, החל מערבית ליל חנוכה
בערבית ליל חנוכה אומרים "על הניסים" בתפילה, אף על פי שלא הספיקו להדליק נר חנוכה, ואפילו {אם} מתפללים לפני שקיעת החמה, {למרות} שעדיין לא הדליקו נרות חנוכה בבית הכנסת, מכל מקום צריך לומר "על הניסים" בהודאה, וכן בכל התפילות של חנוכה צריך לומר "על הניסים". ויש לומר "ועל הניסים" עם וא"ו. (ילקוט יוסף ה/רלה) | |
הלכה ב: דין מי שטעה ולא אמר "על הניסים"
אם טעה ולא אמר "על הניסים" בתפילה, {ינהג כך:} אם נזכר באותה ברכה, קודם שיאמר "השם" {=ה'} בחתימת הברכה (של "הטוב שמך ולך נאה להודות"), כגון שאמר "ברוך אתה", ונזכר {בשלב זה}, חוזר ואומר "מודים אנחנו לך על הניסים" וכו', וממשיך "ועל כולם" וכו'. ואם לא נזכר עד שהזכיר שם ה' (כדי לחתום "הטוב שמך ולך נאה להודות") אינו חוזר, ויסיים החתימה "הטוב שמך ולך נאה להודות", ואינו רשאי לומר שם "למדני חוקיך" {על מנת} שייראה כאומר פסוק. (יחווה דעת ה/מט) | |
הלכה ג: אין צורך לחזור להתפלל אם שכח לומר "על הניסים" ודין מי שחזר להתפלל
אם טעה בהלכה, ואחר שסיים התפילה חזר להתפלל מפני ששכח "על הניסים", ושוב נזכר שלפי הדין אינו צריך לחזור, צריך להפסיק מייד, אפילו באמצע הברכה, ויאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ואינו מועיל שיסיים תפילתו על דעת תפילת נדבה. אבל בערבית ימשיך בתפילתו, ויכוון בדעתו שתהיה תפילה זו לנדבה, ויחדש בה דבר. (יביע אומר א/כב טו) | |
הלכה ד: מי ששכח לומר "על הניסים" נכון שיזכיר זאת בסוף "אלוקיי נצור"
נכון שהשוכח "על הניסים" ונזכר אחר חתימת הברכה, שיאמרנו בסוף התפילה כשמסיים "אלוקיי נצור", ויאמר "מודים אנחנו לך על הניסים" וכו', עד "ונודה לשמך הגדול סלה". אבל אינו רשאי לאמרו בין ברכת "הטוב שמך ולך נאה להודות" לברכת "שים שלום", משום הפסק. (יביע אומר א/כב, יחווה דעת ה/מט) | |
הלכה ה: מי שטעה ואמר "על הניסים" בברכת "רצה"
מי שטעה ואמר "על הניסים" בעבודה, דהיינו בברכת "רצה", במקום "יעלה ויבוא" {ינהג כך:} אם נזכר בהודאה, חוזר ואומרו במקום כתיקון חז"ל, ואם לא נזכר אלא בסוף התפילה, אינו חוזר, שאין בזה כל חשש הפסק במה שאמרו שלא במקומו. | |
הלכה ו: אין לדלג "על הניסים" כדי להספיק לענות לקדיש/קדושה
אין לדלג נוסח "על הניסים" בחנוכה או בפורים, או לקצרו, בכדי להספיק לענות קדיש או קדושה, והוא הדין בליל ראש חודש, שאין לדלג "יעלה ויבוא" משוך כך, וכן בתענית ציבור, שאין לדלג "עננו" בשביל זה. (יביע אומר ב/לב, יחווה דעת א/עז) | |
הלכה ז: שיש לומר "על הניסים" גם בברכת המזון, ודין מי ששכח
גם בברכת המזון של חנוכה צריך לומר "על הניסים" בהודאה, לפני "על הכל ה' אלוקינו אנחנו מודים לך". ואם שכח לאמרו, כלזמן שלא הזכיר "השם" {=ה'} בחתימת הברכה, חוזר {ואומר "על הניסים"}. ואם הזכיר שם ה', אינו חוזר, וטוב שבאמצע "הרחמן" יאמר: "הרחמן הוא יעשה עימנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול" וכו'. | |
הלכה ח: אין להזכיר חנוכה בברכת מעין שלוש
אין להזכיר מעין המאורע בחנוכה (ובפורים) בברכה מעין-שלוש, ורק בדיעבד, אם עבר והזכיר לפני החתימה, אינו חוזר ומברך. (יביע אומר ג/לו) | |
הלכה ט: נוסח אמירת "על הניסים"
בנוסח על הניסים יש אומרים "חשמונאִי", האלף בחיריק ומתבטאת במבטא, ויש אומרים "חשמונַאי", הנון בפתח והאלף נחה. ולכל אחד מהמנהגים יש לו על מה שיסמוך, ונכון יותר לומר האלף בפתח. כמו כן יש אומרים "כשעמדה עליהם מלכות יון הרשעה על עמך ישראל", ויש אומרים "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל", בלי תיבת "עליהם", ושתי הנוסחאות נכונות, דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד. ויש לומר "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ולא "מתורתך". כן צריך לומר "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה". וכן צריך לומר "ועשית עמהם ניסים ונפלאות", בלשון רבים, לרמוז על נס הניצחון ונס השמן. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 21:47 |
|
| |
יום שני כז' כסלו התש"ע
נר של חנוכה
שינון ותוספות ע"פ הרב עובדיה יוסף שליט"א
הלכות חנוכה
הלכה א: גומרים את ההלל בכל ימות החנוכה
בכל יום משמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל בתפילת שחרית, ומותר לענות קדיש וקדושה ואמנים דברכות באמצע ההלל. (יביע אומר ב/לב) | |
הלכה ב: שהאבל חייב לגמור ההלל עם הציבור
האבל חייב לגמור ההלל בברכותיו יחד עם הציבור, אף כשמתפללים בבית הנפטר. (יביע אומר ד/לג יו"ד) | |
יום שלישי כח' כסלו התש"ע
נר של חנוכה
הלכה ג: נשים פטורות מאמירת ההלל בחנוכה
נשים פטורות מאמירת ההלל בימי החנוכה, אף על פי שחייבות בנר חנוכה, משום שאף הן היו באותו הנס. ואם ירצו לקרוא ההלל בחנוכה, לא תברכנה, דספק ברכות להקל. וגם הנשים מבנות אשכנז הנוהגות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום כאן לא תברכנה על ההלל, כיוון שזו מצוה שאין בה עשייה. (יביע אומר ו/מה) | |
הלכה ד: תפילת שחרית בחנוכה
בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בשחרית "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'", ומזמור של יום, כרגיל, ואין לומר אלא "היום כך בשבת" ולא יותר, ואחר כך מזמור שיר חנוכת הבית. ויש נוהגים שלא לומר מזמור של יום, רק מזמור שיר חנוכת הבית, ויש להם על מה שיסמוכו. וכשאומרים בזמירות שבסוף הודו "ארוממך ה' כי דליתני", לא ישנו בחנוכה להתחיל "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", כמו שכתוב במקצת סידורים, אלא יתחילו כמו בכל השנה מפסוק ארוממך, כי מאחר שעתידים לאמרו בשלמות בסוף התפילה, אין לכפלו |
יום רביעי כט' כסלו התש"ע
נר של חנוכה
הנותר מהשמן של החנוכיה
מאת הרב מרדכי אליהו שליט"א מתוך "קול צופיך" גיליון 291
סוכם על ידי תלמידים
מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
כתוב בשו"ע (סי' תזר"ע סעי' ח'): "הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור להדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצוותו. ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו - יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו".
(אחת הקושיות שמקשים על מה שפסק מרן לעיל, היא מדוע ישרפנו הרי זה איסור מדרבנן, ובזה נפסקה הלכה שמוסיף עליו ומבטלו. למשל אם נתערב חלב עם מרק עוף ולא היה שיעור של ששים במרק עוף כנגד החלב, מוסיף עליו מים עד שיהא ששים ומבטלו. וכן בשר עוף שנפל לתוך חלב ואין ששים יוסיף חלב או מים לבטל טעם העוף. ועיין ברמב"ם –הוצאת פרנקל בספר הליקוטים עמוד תרל"ח ד"ה ולא היה בו, מה שתירצו על קושיה זו).
וכתב בכה"ח: "אם נותר מהשמן או מהפתילה בליל ראשון מוסיף עליו ומדליק בליל שני. נותר שני מוסיף עליו בליל שלישי, וכן על זה הדרך. והיינו כשלא נתן שמן רק כשיעור וכבה קודם זמנו, או אפילו נתן יותר מכשיעור והקצהו מותר לליל שלאחריו".
וכשקונה שמן לחנוכה לא יאמר "שמן זה לחנוכה", כי יש אומרים שבכך הקדיש את כל השמן, גם את מה שנותר בבקבוק לאחר חנוכה. וי"א שאם נשאר לו שמן - ישמרנו לשנה הבאה. אבל לא יעשה כן שמא באמצע שנה ישכח וישתמש בו. ולכן טוב שיאמר שהשמן שקנה גם לחנוכה, ואז אם ירצה להשתמש בו לדבר אחר, רשאי. ואעפ"כ אם לא אמר, השמן שבבקבוק מותר.
מהדין נרות חנוכה צריכים לדלוק חצי שעה לאחר צה"כ, ואם אמר 'אני שם שמן בחנוכיה רק לחצי שעה ולאחר מכן אכבה את הנרות או אשתמש במותר השמן' – מותר, ולא ישתמש בהם בפרהסיא מפני הרואים שלא יודעים שעשה תנאי. ואם לא עשה תנאי זה אנו אומרים שמסתמא כוונתו עד שיסתיים השמן.
סיום
אנו נמצאים בימים האחרונים של חנוכה. וכתוב שכל הכלים, שעשה משה רבנו הם קיימים ככתוב
"עצי שיטים עומדים". וכשיבא המשיח אנו רוצים לראות את המנורה של משה רבנו.
יראו עיניו וישמח לבנו, וה' יצילנו מכל הפיגועים ומכל אלו שעושים לנו צרות, שהקב"ה יפר עצתם ויקלקל מחשבתם ולא תעשנה ידיהם תושיה, וישראל עושה חיל. ונזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.
תוקן על ידי ruth77 ב- 15/12/2009 21:38:29
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2009 13:37 |
|
| |
הענין שצריך לדון לכף זכות הוא דווקא באיש שמנהגו להתחרט על חטאיו. אבל אם בחנת את דרכו, כי אין פחד אלוהים לנגד עיניו, כמו הפורק עול מלכות שמיים או שאינו נזהר מעברה אחת, אשר כולם יודעים שזה עבירה. בכזה מקרה מותר לספר גנותו ולהכלימו בין בפניו ובין שלא בפניו. ואם יש מעשה שיש כף זכות וכף חובה, צריך לדונו לכף חובה, כיון שהוחזק לרשע גמור בשאר עניניו. ורבותינו אמרו "לא תונו איש את עמיתו", עם שאיתך בתורה ומצוות, אבל רשע מותר להכלימו במעלליו ולשפוך בוז עליו.
כשבית דין פוסקים לאדם דין שזה בקום ועשה, בין אם זה דבר בין אדם לחבירו ובין אם זה בין אדם למקום, ואינו רוצה לקיים את הפסק בשום אופן, מותר לספר גנותו, ואף לרשום את גנותו בספר הזכרונות לדורות. ואם השיב תירוצים מדוע אינו מקיים, דינו כך. אם אנו רואים שהתירוצים אינם אמת אלא רק כדי לדחות את הבית דין, מותר לספר בגנותו. אבל אם ספק, אסור לספר בגנותו.
החפץ חיים - שמירת הלשון
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2009 17:43 |
|
| |
בית הכסא, אף על פי שיש לה מחיצות ואין בה צואה, צריכין להרחיק ממנה. ולכן ספסל העשוי עם נקב שמעמידין תחתיו גרף ליפנות עליו, אף על פי שהוציאו את הגרף וכיסו את הנקב בדף, מכל מקום יש לספסל זה דין בית הכסא, וצריכין להוציאו מן הבית או לכסותו כולו. אך אם הוא כסא המיוחד לישיבה ומכוסה בכר לישב עליו, ורק לעת הצורך מסירין את הכר ונפנין שם ושוב מחזירין עליו את הכר, בזה יש להקל.[דרכי הלכה 6] גרף של רעי ועביט של מי רגלים, אם הם של חרס או של עץ, דינם כבית הכסא, אף על פי שהם נקיים ואין להם ריח רע. ואפילו נתן לתוכן מים או שכפאן על פיהם לא מהני, ואפילו נתנן תחת המיטה לא מהני (דמיטות שלנו אינן חוצצות), אלא צריך להוציאן מן הבית או לכסותן. ואם הם של מתכות או זכוכית, אם הם רחוצים יפה ואין בהם ריח רע, אין צריכין להרחיק מהם. פי חזיר, כיון שדרכו לנקר בצואה, דינו כגרף של רעי. ואפילו עולה מן הנהר, אין הרחיצה מועלת לו. קיצור שלחן ערוך
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2009 17:00 |
|
| |
בבית המרחץ גם כן אסור לדבר או להרהר בשום דבר שבקדושה. ואסור להזכיר שמות המיוחדים להקב"ה אפילו בלשון חול (כגון גאט בלשון אשכנז או בוגא בלשון פולין ורוסיא), בבית המרחץ, או במבואות המטונפות.[דרכי הלכה 7] וכן אסור ליתן שם שלום לחברו, כי שלום הוא שמו של הקב"ה, שנאמר: "ויקרא לו ה' שלום". ואדם ששמו שלום, יש אוסרין לקרותו שם בשמו. ויש מתירין, כיון שאינו מכוין על ענין השלום, אלא להזכרת שמו של אותו אדם, וכן נוהגין להקל. וירא שמים יש לו להחמיר. אסור לדבר דברי תורה וקדושה נגד ערוה, בין שלו בין של אחר, ואפילו מקטן וקטנה (רק לצורך מצות מילה מותר לברך נגד ערות התינוק). ואפילו אם עוצם עיניו שלא לראות את הערוה לא מהני, כיון שהוא נגדו, אלא יטה פניו וגופו מכנגדה.[דרכי הלכה 8] קיצור שלחן ערוך
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2009 17:01 |
|
| |
אדם שמחזיק במידות רעות, כגון גאוותן או שנוהג לכעוס, למרות שרואים שהורגל במידות אלו ואין ליבו מר עליהם, אסור לספר בגנותו שהוא נוהג במידות אלו. כי הרבה אנשים אינם מחזיקים מידות כאלה לאיסור, ולא מודעים לגודל איסורם. ואולי גם החוטא הזה כן. ואם היה יודע את גודל האיסור, היה מתחזק בכל כוחותיו לא לעבור עליהם. ואדרבה אם רואה שהורגל חבירו במידות רעות, יש לו להוכיחו ולהציע לפניו את חומר איסורן, ובזה יקיים מצוות עשה של "הוכח תוכיח את עמיתך". ואפשר שיודה לו שעוולה הוא עושה, אבל כעת דרכו ישרה בעיני עצמו. ולכן אסור ללכת ולספר עליו.
ואף על פי שאסור לספר בגנותו, אבל מותר לספר לבנו או לתלמידיו ולהזהירם לא להתחבר איתו כדי שלא ילמדו ממעשיו. כי מה שהתורה הזהירה מלשון הרע, הוא אם כוונתו לבזות את חבירו ולשמוח בקלונו. אבל אם כוונתו לשמור את חבירו שלא ילמד ממעשיו, פשוט שמותר לספר. אבל חשוב שיבאר את הטעם למי שמספר לו שמספר לו כדי להזהירו, כדי שלא יטעה השומע להכשיר לספר לשון הרע. וגם שלא יתמה על המספר שהוא סותר את עצמו.
שמירת הלשון - החפץ חיים
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2009 19:58 |
|
| |
עבר וסיפר לשון הרע על חברו ובא לעשות תשובה, תלוי בזה. אם השומעים דחו את דבריו ולא נתגנה מי שסופר עליו הגנאי בעיניהם, נשאר על המספר רק העוון שבין אדם למקום, ותיקונו שיתחרט על שעבר, יתוודה, ויקבל קבלה לעתיד לא לספר לשון הרע שוב.
אבל אם חבירו נתגנה על ידי סיפורו בעיני השומעים, ונגרם לו היזק בגופו או בממונו, הרי זה ככל עבירות שבין אדם לחברו שאפילו יום הכיפורים ויום המיתה אין מכפרים עד שירצה את חבירו. וכשיתפייס וימחל לו, נשאר עליו רק העוון שבין אדם למקום. ואפילו אם חבירו לא יודע שסיפר עליו כלל, צריך לגלות לו מה שעשה כנגדו שלא כדין ולבקש ממנו מחילה. ומזה נוכל להבין כמה רעה מידה גרועה זו של סיפור לשון הרע. כי מי שמורגל בה, כמעט לא יכול לעשות תשובה. כי בוודאי לא יזכור את כל האנשים שסיפר עליהם לשון הרע. ואפילו אותם אנשים שזוכר, הם לא יידעו מזה, ויתבייש לספר להם על מנת לבקש סליחה. ולעיתים גם מדבר בפגם משפחה וגורם נזק לדורות, ואין לו מחילה עבור זה. כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה "המדבר בפגם משפחה – אין לו כפרה עולמית".
לכן צריך מאוד להתרחק ממידה רעה זאת כדי שלא יהיה כמעוות לא יוכל לתקון.
כשם שאסור לבזות את חבירו בענינים שבין אדם למקום, אסור לבזות אותו בעניינים שבין אדם לחבירו. ואפילו אם הסיפור אמת.
אם רואה אחד שמבקש מחבירו שילוה לו כסף, או שייטיב איתו בשאר טובות, והחבר לא הסכים. אם הולך ומגנה את האחד שלא הסכים לעשות טובה לחבירו, זה לשון הרע מעיקר הדין.וכל זה אפילו אם רואה בעצמו את הסיפור, ויודע שיש באפשרות האדם לעשות את הטובה לחבירו, ורק מפני רוע טבעו לא מסכים.
ואם מניעת הטובה הייתה למספר עצמו, עובר גם על "לא תטור". ואם מכוון בסיפורו לנקום בו, עובר גם על "לא תקום".
שמירת הלשון - החפץ חיים
תוקן על ידי ruth77 ב- 24/12/2009 19:58:25
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 15:15 |
|
| |
גוף האשה, כל מקום שדרכה להתכסות, אם נתגלה שם שיעור טפח,[דרכי הלכה 9] וכן שערות של אשה נשואה אשר דרכה לכסותן, אם נתגלה קצת מהן, חשוב כמו ערוה לגבי איש.[דרכי הלכה 10] ואין חילוק בין שהיא אשתו או אשה אחרת. אבל לגבי אשה לא חשיבי כמו ערוה. קול זמר מאשה חשוב גם כן כמו ערוה. ומכל מקום בשעת הדחקף שהוא שומע נשים מזמרות ואי אפשר לו למחותף לא יתבטל משום זה מקריאת שמע ותפילה ותורה, אלא יתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה, ולא יתן לב עליה.[דרכי הלכה 11] לבו רואה את הערוה שלו, אף על פי שהערוה היא מכוסה, כגון שהוא לבוש בחלוק גם כן, אסור לו לומר כל דבר שבקדושה, אלא צריך להיות לבוש במכנסים שהם מדובקים על גופו, או שיאזור באיזור, או יניח זרועותיו על החלוק כדי להפסיק בין לבו לערותו. ואשה אינה צריכה לזאת.[דרכי הלכה 12] קיצור שלחן ערוך דרכי הלכה הערות הרב מרדכי אליהו ע"פ מרן השו"ע, בן איש חי וכף החיים 1. ↑ אין להרהר או ללמוד במקום שרואים צואה או שמגיע ממנה ריח, אבל אם היא מכוסה ואין מגיע ממנה ריח – מותר. וכן אם היא מכוסה ופיזר בושם המבטל את הריח הרע – מותר (בא"ח בא יד). 2. ↑ אם התפלל תפילת י"ח וקרא קריאת שמע בלי ברכותיה ואינו חוזר על תפילת י"ח. ומותר לו להתפלל תפילת נדבה על תנאי שיאמר. "אם אני חייב לחזור ולהתפלל, שאצא ידי חובה בתפילה זו. ואם לאו – שתהיה נדבה" (עיין ב"י ע"ו וכה"ח שם ס"ק כ"ד). 3. ↑ המחובר למכשיר המנקה אותו מצואה (קטטר). וכן מי שסובל מטחורים, ינקה את עצמו וסביבתו ככל שבידו, ישתדל שיוציאו את הסיר, ואם אי אפשר – יכסהו, יפזר ריח טוב ויתפלל או ילמד (ספר הלכה יד נו). 4. ↑ אין לבנות בית כסא בקומה מעל בית כנסת מעל ארון הקודש. אבל אם אין בו צואה – מותר לבנותו, בלבד שלא יהיה מעל הארון (כה"ח קנ"א ס"ק ע"ד). 5. ↑ במקרה שפשע ולא בדק ונמצאה צואה במקום שהתפלל, יחזור ויתפלל ויקרא "קריאת שמע" עם ברכותיה. ויש אומרים שהוא הדין לברכת המזון ושאר ברכות. ויש מקילין בזה מדין ספק ברכות להקל (עי' כה"ח עו ס"ק לז וקפה ס"ק יד). ולכן בק"ש וברכת המזון יברך בלי שם ומלכות ובתפילה טוב לומר תנאי קודם לכן "אם אני חייב לחזור ולהתפלל, שאצא ידי חובה בתפילה זו. ואם לאו – שתהיה נדבה" 6. ↑ בית הכסא של ימינו שהצואה אינה נשארת בו ופתחו סגור – מותר להתפלל לידו וכנגדו. וכן "כסא של תינוק" שלעיתים מסירים ממושבו מכסה ומניחים בתוכו סיר, מותר להתפלל לידו רק כשאין בתוכו סיר וכאשר הכסא נקי (בא"ח בא כה). 7. ↑ מותר להרהר בדברי תורה או בכוונות הטבילה בבית המרחץ ובמקוה כשהוא נקי. ואם מקום המים נקי ושאר המקום מלוכלכך – נחשב מקום המים רשות לעצמו ואפשר להרהר גם שם בכוונות ודברי תורה. ואם הוא ערום ורוצה להרהר בדברי תורה – יערבב את המים שלא יהיו צלולים ותתכסה ערותו כדי שלא יהא ליבו רואה את הערוה (ספר הלכה ב יד יב). 8. ↑ בשעת הדחק יכול לעצום עינו ויעמוד או לומר דברי תורה מול הערוה (שו"ע עה סע' ו). 9. ↑ קול, שער, שוק, רגל, יד באשה – ערוה. כף היד – אינה ערוה. כף הרגל – תלוי במנהג המקום. אם קרא "קריאת שמע" מול "ערוה" בלי כוונה להסתכל – יצא ידי חובה (עיין ספר הלכה ח"ב פרק יד). 10. ↑ במקומות שנשים הולכות בגילוי שער הראש, אע"פ שהוא מנהג רע, מותר בדיעבד לקרוא קריאת שמע כנגדן (בא"ח בא יב). 11. ↑ אם יש אשה שרה ומזמרת, אע"פ שמנהגן בכך, לא יקרא קריאת שמע או ילמד בשעה ששומע אותן, אך יכול להרהר בדברי תורה בלבד. ויש מחמירין גם באשה שמספרת סיפור באריכות דברים (בא"ח בא יג). 12. ↑ יש מחמירים גם באשה. ולכן כשאשה מברכת בתוך המקוה, עליה לערב את המים שלא יהיו שקופים, ולחבק את גופה כדי שיהיה הפסק בין הלב לערוה (עיין ספר הלכה ח"ב פרק יד).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 21:45 |
|
| |
תודה על ההתמדה וההשקעה...
שנזכה ללכת ...לא ללכת ...לרוץ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 21:48 |
|
| |
מצטרך לדבריך
חזק וברוך רות ותודה בשם כולנו על ההשקעה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 17:30 |
|
| |
תבורכו... בע"ה שיועיל...
קודם שיברך איזה ברכה צריך הוא לדעת איזה ברכה שהוא צריך לברך, כדי שבשעה שהוא מזכיר את השם יתברך שהוא עיקר הברכה ידע מה שיסיים. ואסור לעשות שום דבר בשעה שהוא מברך. ולא יברך במהירות, אלא יכוין פירוש המלות. וזה לשון ספר חסידים: כשהוא נוטל ידיו, או שמברך על הפירות או על המצוות השגורות בפי כל אדם, יכוין לבו לברך בשם בוראו, אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וציווהו על המצווה. ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב. ועל דבר זה חרה אף ה' ושלח לנו ביד ישעיהו ואמר: "יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". אמר הקב"ה לישעיה: ראה מעשה בניי, כי אינו אלא לפנים, ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו. באים בביתי ומתפללים לפניי תפילות הקבועות כמנהג אבותיהם, לא בלב שלם. הם מנקין את ידיהן ומברכין על נטילת ידים ובוצעין ומברכין ברכת המוציא, שותים ומברכין, כמו שהדבר שגור בפיהם. אף בעת שהן מברכין, אינן מתכוונין לברכני. לכן על כן חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעים אותו ומברכים אותו במנהג לא בכוונה, דכתיב בתריה: "לכן הנני יוסיף כו' ואבדה חכמת חכמיו" כו', לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו: "עשה דברים לשם פועלם" וכו', עד כאן לשונו. וראוי לאדם שירגיל את עצמו לומר את הברכות בקול רם, כי הקול מעורר את הכוונה. כשהוא מברך, יהא פיו נקי מן הרוק וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו, שנאמר: "ימלא פי תהלתך". קיצור שלחן ערוך
|
|
|
|
|
|
