הוא עושה הכל כדי להרגיע את הפחד.
הכל, זה אומר כל מה שאפשר כדי להיות עסוק ולשכוח מהגוש הקטן אך האגרסיבי שיש לו בבטן, הוא יודע שכדי להשתיק אותו הוא צריך פשוט לא להתייחס אליו.
כולם מביטים בו בהערצה, איזה חתן, איזה מידות.
עוזר לכולם, תומך, מסייע, לא עסוק בעצמו בשביל "הכנות לחתונה"
ורק הוא יודע, שהוא עוזר לא בגלל הלב הטוב שלו, למרות שיש לו לב טוב, - עובדה שהוא שם לב מי זקוק לעזרה
אלא בגלל הפחד. או יותר נכון החשש.
והאמת ששני ההגדרות לא נכונות.
הוא לא פוחד, וגם לא חושש. הוא בחר בה, בחירה מלאה, ומתוך הבנה שהיא, היא האחת. – אז זה לא חשש....
זה גוש....זה לחץ.... – למרות שהוא לא נלחץ.....
זה פשוט קיים, בלי שהוא רוצה, בלי שהוא הזמין,
בלי שהוא יכול לעשות משהו בנדון....
אבל לגוש הזה יש השפעות.....
פתאום הוא מתחיל לחשוב.... עכשיו היא מגיעה אלינו לבית...
היא, וכל המשפחה שלה, לארוחת צהריים....
וכולם יסתכלו עלינו בהערצה.... איזה זוג נחמד....
ואני בכלל לא מכיר אותה....
ז"א מכיר... ואפילו יותר מזה....
אבל..... אבל מה ????
לא יודע..... אבל......
אבל מה...????
והיא מגיעה....
ופתאום אתה רואה שזה כבר לא כמו פעם....
פעם = לפני שבועיים = שהיית מתלבט, ונאכל, וחושש, ומסתפק.
ואיך שהיית רואה/ שומע, אותה.... היו נפתרים לך כל השאלות....
ולמה זה לא קורה עכשיו....
זה סימן......
זה סיבה..... (לישיבשערס, משמעות כפולה. לא אסביר, כדי לסבך את הסטודנטית)
אתה לא רוצה לחקור..... לדרוש......
כי אתה לא מסתפק......
אבל אולי אתה טועה......
אל תדאג.... עוד יום יומיים, גג שבועיים זה יעבור...
ואני מבטיח.
ואולי על זה נאמר, עד החתונה זה יעבור.....
שיהיה במזל"ט.
כל אחד שעבר את זה.... עבר את זה בצורה שונה...
יש גוש של אושר..... ויש של לחץ.....
יש גוש של שינוי... ויש של חשש....
יש ששתפו.... ויש שהתבודדו....
יש שסבלו..... ויש שאמללו..... (נפחו ת'מוח)
ואף אחד לא נשבר.....
כי זה מעיק.... זה מציק.... אבל חולף......
להבין את האחר, זה לא חסרון.
להרגיש אותו, זו מעלה.
חבר'ה, זה לא פסימיות – זה נכתב, כדי שלא תאשימו אותי
שעברתי את כל מה שכתבתי.
בכ.א. יכול להיות שיש בי יותר פסימיות.... כי יכלתי לכתוב את זה
על גוש של אושר.... נו, נו,....
_________________
בסוף נגיע. השאלה, כמה קש נאכל בדרך.
.....
...
