Because of you

אני חוזרת בי. לא עבר וגם לא מסתמן לו שינוי בזמן הקרוב. כן, ואני מודה זה נחמד לי כזה עדיין להאחז בו, לא לצאת מזה.
יש בסוג של הדיכאון הזה משהו ממכר.אתה מגלה בעצמך רבדים שלא הכרת, עומקים שלא חשבת שהם קיימים. התפילות יותר חזקות, הבכי מלווה ביותר דמעות. השמש שזורחת כבר לא עושה לך את זה. שירים שאתה שומע גורמים לך לבכות. והטלפון הזה שאתה לא מפסיק להחזיק אותו קרוב אליך לא חודל מלאכזב אותך. מי המציא את המכשירים הניידים הזדוניים האלה, שוברי ללבות קטנים. בלילה לפני שאתה נרדם, אתה מחכה לו שישמיע איזה סימן, אות, אבל הוא כאילו צוחק עליך. אתה בודק לראות שבטוח הוא לא על שקט או משהו, ואתה כאילו מופתע לגלות שלא, שקמת לבדוק  בלי סיבה. וכבר החלפתי רינגטון למקרה שתתקשר אליי.. משהו נעים כזה, נוגע.. דפוקה, בינתיים זה רק מכאיב יותר, כי על הצג של הפלאפון מופיעה שוב אותה חברה. אני שונאת אותן לפעמים. אני לא עונה לה יותר. היא צריכה ללמוד להתחשב במצב הרגיש שלי. היא לא יכולה לגרום ללב שלי לדפוק חזק ל5 שניות ואז לגלות שזאת הייתה שוב היא. החוסר טאקט הזה של אנשים. ואני ממשיכה להתלבש יפה למקרה שאולי אני אתקל בך. אני צוחקת בכל רם אולי כדי שיגיע עד אליך. אהבת אותי צוחקת. אהבת בי הכל. בדיוק בגלל זה זה קשה כל כך. אני צריכה לבנות מחקר שיבדוק מה קורה לרגשות האלה, איך הם נעלמים פתאום. מה שהכי מפחיד זה שהם לא נעלמו אצלך אלא פשוט התלבשו על דמות אחרת, כזאת שמתאימה לך יותר. מצחיק, עד שלא הסברת לי שלא, הייתי בטוחה שממש השלמתי אותך. ולעזאזל עם הבקשות סליחה האלה. לא רוצה סליחה, רוצה אהבה. אם אתה לא יכול לתת את זה אז פשוט תניח לי. בעצם, שלא תעיז לעשות את זה. אני אתפשר על סליחה.

תוקן על ידי רוחלה2 ב- 21/10/2009 13:09:57

את יודעת מה גמני חשבתי פעם כמוך....
בסוף הגעתי למסקנה שהוא פתח את החלון כניראה יותר מידי גבוהה...
לפעמים צריכים קצת להתעלות על קצות האצבעות להתאמץ לרואת אותו...
ואז אחרי שאת מגלה אותו השמש חודרת משם ברוב עוצמתה ומאירה עלייך...
תנסי תיראי...
בהצלחה!
מחזיקה לך אצבעות....(או יותר נכון את קצות האצבעות של הרגליים)....

החורף הגיע ואיתו הדיכאון מסתבר..

זה קטע פיוטי או אמיתי?

את לי שריטה מדממת בלב
ורוח סוערה בקפלי נשמה
את נעלת בי חותם של כאב
ורוח דוממה בקופסא חתומה

את לי זרה ומוכרת
רודה שאריות של צוף
נעלמה כמשוואה מפותלת
זכרון שלעולם יצוף

איפה את השכחה הברוכה
שקורמת את פצעי הלב
אייכה חידלון שחור
מרפא לכל כאב

יודע שלעולם לא תבואו
ותותירו מעיין פתוח
של הדמע המלוח
ועיניים אדומות

כל זה קורה
בשקע הרטוב של הכר
שיודע את ימי הלב
הקר


שיר מבולבל כלשהוא
מוקדש לרוחלה
המבולבלת
פה ושם.......
ובעיקר..[את זה נשאיר ללב הדומם]

זאב פה

התגעגענו.........


טוב,
האמת כבד עלי כל העסק הזה
אני לא טובה בדיכאונות
ואם כבר
אז זה משהו אישי מאד מאד מאד

גם אני מתגעגע, אבל אני הרבה הרבה יותר מתגעגע לגמרא
אז עם כולם הסליחה שאני נמצא כאן לשניות חטופות בלבד

זאב! אין על חיבורך! הרמה התוכן הכתיבה...מושלם...אין פלא שאתה מתגעגע לגמרא כניראה משם אתה שואב את כל זה זאב אין חזזזזזק!

_________________

כשה' סוגר דלת...הוא פותח חלון...!!!

ליטאי, אמיתי לגמרי.. לא טובה בפיוטים..
זאב, היו לך שירים יותר טובים... הסתבכתי קצת, וגם ככה אני מבולבלת...
אני דורשת פיצוי.. שיר עם רצף הגיוני ומסר מתאים.

כבר הבנתי למה אני לא ישנה בלילות, כמו איזה ילדה קטנה אני מחכה לך. ואני שונאת אותך כי בגללך אני אוהבת אותך. אם הלילה אתה עוד פעם מגיע אלי לחלום, אני נשבעת שאני אכאיב לך. אל תנסה אותי כשאני עצבנית. אל תנסה אותי בכלל. מחר אני יוצאת עם הבחור ההוא שהציעו, ויש לי הרגשה שהוא יהיה דווקא נחמד. אני אדאג לזה שתדע על כך, נמאס לי שאתה יודע שאני עדיין כואבת אותך. מי עשה אותך כזה בטוח בעצמך. זה מה שאהבתי בך. זה מה שכמעט הורג אותי עכשיו. לילה טוב לי. לילה לך.

די מתוקה תירגעי קחי את החיים באיזי....גם ככה לא נצא מהם חיים...
ובהצלחה היום עם הבחור תבשרי לנו בשורות טובות...

הינה החתימה....שחכתי...

_________________

כשה' סוגר דלת...הוא פותח חלון...!!!