Because of you
אני חוזרת בי. לא עבר וגם לא מסתמן לו שינוי בזמן הקרוב. כן, ואני מודה זה נחמד לי כזה עדיין להאחז בו, לא לצאת מזה.
יש בסוג של הדיכאון הזה משהו ממכר.אתה מגלה בעצמך רבדים שלא הכרת, עומקים שלא חשבת שהם קיימים. התפילות יותר חזקות, הבכי מלווה ביותר דמעות. השמש שזורחת כבר לא עושה לך את זה. שירים שאתה שומע גורמים לך לבכות. והטלפון הזה שאתה לא מפסיק להחזיק אותו קרוב אליך לא חודל מלאכזב אותך. מי המציא את המכשירים הניידים הזדוניים האלה, שוברי ללבות קטנים. בלילה לפני שאתה נרדם, אתה מחכה לו שישמיע איזה סימן, אות, אבל הוא כאילו צוחק עליך. אתה בודק לראות שבטוח הוא לא על שקט או משהו, ואתה כאילו מופתע לגלות שלא, שקמת לבדוק בלי סיבה. וכבר החלפתי רינגטון למקרה שתתקשר אליי.. משהו נעים כזה, נוגע.. דפוקה, בינתיים זה רק מכאיב יותר, כי על הצג של הפלאפון מופיעה שוב אותה חברה. אני שונאת אותן לפעמים. אני לא עונה לה יותר. היא צריכה ללמוד להתחשב במצב הרגיש שלי. היא לא יכולה לגרום ללב שלי לדפוק חזק ל5 שניות ואז לגלות שזאת הייתה שוב היא. החוסר טאקט הזה של אנשים. ואני ממשיכה להתלבש יפה למקרה שאולי אני אתקל בך. אני צוחקת בכל רם אולי כדי שיגיע עד אליך. אהבת אותי צוחקת. אהבת בי הכל. בדיוק בגלל זה זה קשה כל כך. אני צריכה לבנות מחקר שיבדוק מה קורה לרגשות האלה, איך הם נעלמים פתאום. מה שהכי מפחיד זה שהם לא נעלמו אצלך אלא פשוט התלבשו על דמות אחרת, כזאת שמתאימה לך יותר. מצחיק, עד שלא הסברת לי שלא, הייתי בטוחה שממש השלמתי אותך. ולעזאזל עם הבקשות סליחה האלה. לא רוצה סליחה, רוצה אהבה. אם אתה לא יכול לתת את זה אז פשוט תניח לי. בעצם, שלא תעיז לעשות את זה. אני אתפשר על סליחה.
תוקן על ידי רוחלה2 ב- 21/10/2009 13:09:57
 |
|
|