דברים נוקבים על התנהלות האו''ם בעניין ישראל

ב-HRW תמיד הכרנו בכך שחברות פתוחות ודמוקרטיות סובלות מפגמים ומבצעות עוולות. עם זאת נוכחנו שיש להן יכולת לתקן דברים אלה - באמצעות דיון ציבורי ער, תקשורת ביקורתית ומנגנונים רבים אחרים המעודדים רפורמה.

זאת הסיבה לכך שניסינו ליצור הבחנה ברורה בין העולם הדמוקטי לעולם הלא-דמוקרטי, במאמץ ליצור בהירות בכל הנוגע לזכויות אדם. כשפרשתי מתפקידי ב-1998, HRW היה פעיל ב-70 מדינות,

רובן חברות סגורות. כעת הארגון מוותר בתדירות גדלה והולכת על ההבחנה הברורה שעשה בין חברות פתוחות לחברות סגורות. בשום מקום זה לא בולט יותר מאשר במזה"ת. האזור מאוכלס במשטרים דיקטטוריים שהרקורד שלהם בתחום זכויות האדם מזעזע. אף על פי כן בשנים האחרונות HRW גינה את ישראל על הפרת החוק הבינלאומי הרבה יותר פעמים מכל מדינה אחרת באזור.

בישראל, שאוכלוסייתה מונה 7.4 מיליון בני אדם, פועלים לפחות 80 ארגוני זכויות אדם, יש לה עיתונות תוססת, ממשלה הנבחרת בהליך דמוקרטי, מערכת משפט שפוסקת לעתים קרובות נגד הממשלה, אקדמיה שהינה פעילה פוליטית, מספר רב של מפלגות פוליטיות, ואם לשפוט לפי היקף הסיקור התקשורתי, קרוב לוודאי יש בה יותר עיתונאים לנפש מבכל מדינה אחרת בעולם.

בד בבד, המשטרים הערביים והמשטר האיראני שולטים בכ-350 מיליון בני אדם, ורובם עדיין אכזריים, סגורים ודיקטטוריים, ומתירים רק מעט התנגדות פנימית, אם בכלל. מצוקת אזרחיהם זוכה להתעלמות בעת שמחלקת המזרח התיכון ב-HRW מכינה דו"ח אחר דו"ח על ישראל.

HRW איבד כל פרספקטיבה ביקורתית של הסכסוך שבמסגרתו ישראל מותקפת פעם אחר פעם בידי החמאס והחיזבאללה, ארגונים שתוקפים אזרחים ומשתמשים בבני עמם כמגינים אנושיים. ארגונים אלה נתמכים בידי איראן, שהכריזה בגלוי על כוונתה לא רק להשמיד את ישראל אלא גם לרצוח יהודים בכל מקום. הסתה זאת לרצח עם היא הפרה של "האמנה למניעת הפשע של רצח עם ולהענשת מבצעיו".

ראשי HRW יודעים שהחמאס והחיזבאללה בחרו להילחם מתוך אזורים צפופי אוכלוסייה, כשהם הופכים בכוונה שכונות לשדות קרב. הם יודעים שכלי נשק רבים יותר וטובים יותר זורמים לתוך עזה ולבנון וערוכים לתקוף שוב. והם יודעים שהתוקפנות הזאת ממשיכה לשלול מהפלסטינים כל סיכוי לחיים שלווים ופרודוקטיביים שלהם הם ראויים. למרות זאת ישראל, שהיא הקורבן של תוקפנות מתמשכת, סופגת את עיקר הביקורת מצד HRW.

אין ספק כי גם קורבנות תוקפנות מחויבים לציית לחוקי המלחמה ולעשות כל שביכולתם כדי לצמצם למינימום פגיעה באזרחים. ועם זאת יש הבדל בין עוולות הנעשות מתוך הגנה עצמית לעוולות הנעשות בכוונה.

ואולם איך HRW יודע שחוקי המלחמה מופרים? לעתים קרובות הדיווחים מבוססים על עדי ראייה, שלא ניתן לאמת את סיפוריהם ושלעתים מעידים למען תמורה פוליטית או משום שהם פוחדים מנקמת שליטיהם. ראוי לציין כי הקולונל ריצ'רד קמפ, לשעבר מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטאן ומומחה ללוחמה, אומר כי ברצועת עזה צה"ל "פעל להגן על זכויות אזרחים באזורי קרב יותר מכל צבא אחר בתולדות המלחמה".

רק על ידי חזרה לייעוד שלשמו הוקם ולרוח הענווה ששימשה לו השראה, יוכל HRW לחדש את מעמדו ככוח מוסרי במזרח התיכון וברחבי העולם. אם לא יעשה כן, תיפגע מהימנותו באופן חמור ויצטמצם תפקידו החשוב בעולם.





http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1122522.html