משחררת

הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון היה אדם למוד סבל וידוע חולי. פעם תיאר את חוויית הבדידות החזקה שהייתה לו כאשר עמד בפני ניתוח קשה. תחושתו הייתה שאיש בעולם, אפילו מבני משפחתו הקרובים, אינו מסוגל להיות שותף לאימת המוות שקשורה בניתוח מסוכן כל כך. לכן הוא נותר בודד לגמרי בהרגשתו.

(אגב, כנראה שתודעת הבדידות הייתה מרכיב חזק באישיותו של הרב, כי נושא זה העסיק אותו יותר מפעם אחת. הוא חיבר את המאמר המיוחד "איש האמונה הבודד" על קשייו של אדם מאמין בעולם חומרני.)

אני מרגיש שלדבריו של הרב סולובייצ'יק יכולה להיות משמעות גם עבור אנשים שחוו משבר על רקע רומנטי.

פרדוקס האהבה הוא מופלא ומוזר. מצד אחד, האוהב מרגיש בבירור גמור שהוא יחיד בעולם בתחושותיו. הרגשה זו חזקה מאד בתקופת ההתאהבות, ואף יותר מכך אם הקשר נגדע. מאידך, ההזדהות העמוקה של מרבית האנושות עם יצירות העוסקות באהבה מעידה שיצירות אלה קולעות לרגשותיו של קהל רחב מאד.

למעשה, המציאות מלמדת שגם כאשר האוהב מבין היטב שאנשים רבים חווים רגשות דומים לשלו, הוא יישאר בתחושה חזקה שאהבתו היא יחידה במינה.

לכן אני מאמין ששבורי לב יתקשו לשמוע משפטים כמו "אני מבין מה עובר עליך, גם אני הייתי שם". בוודאי שלא יתרצו לקבל ביקורת האומרת "אתה שקוע מדי במה שעברת. גם לי הייתה חווייה כזו ובכל זאת התגברתי".

אחרי ההסתייגות הזו, ארשה לעצמי לומר בכל זאת שהסיפור (האם הוא אמיתי?) הפותח אשכול זה מסוגל להביא את הקורא למקום אישי מאד בנפש, וליצור הזדהות עמוקה. מלבד זאת, הכתיבה מרגשת והתיאורים מדויקים.