נעדר כבר חודשיים- מהמגורשים בסלקציה האנטישמית בגוש קטיף

כבר חודשיים שבני משפחתו של רוני יפרח מקיבוץ יד חנה מחפשים אחריו. בניגוד למקרים אחרים, משום מה, הסיפור הזה לא זוכה לאזכור במהדורות החדשות או בכותרות העיתונים, אבל במשטרת טייבה בודקים את כל כיווני החקירה האפשריים, בהם גם רקע לאומני. אשתו, לימור, ומכריו טוענים מנגד, כי אין כל סיבה נראית לעין שהייתה יכולה להביא להיעלמותו המסתורית, כאילו בלעה אותו האדמה.

ענן כבד של מסתורין אופף את הפרשה. יפרח, 38, בעל שיער חום קצר, מבנה גוף בינוני ועיניים ירוקות, נראה לאחרונה ב-26 באוגוסט בבית קפה בפרדס חנה-

כרכור. הוא ישב שם עם דודו. כשיצא, אמר שהוא עושה את דרכו חזרה הביתה, אך מאז נעלמו עקבותיו. ככל שנקפו השעות ויפרח לא שב לביתו, גברה הדאגה בקרב אשתו ושני ילדיו הקטנים, בני 10 ו-7.

"הערב כבר ירד, וכמובן שאני והילדים דאגנו והתחלנו לחשוד, ולכן גם הודענו למשטרה", שיחזרה השבוע לימור בכאב את השתלשלות האירועים.

במשטרת טייבה החלו לחקור במרץ את הפרשה, שהפכה מהר מאוד לשיחת היום בקרב חברי הקיבוץ ואף הוגדרה כ"מוזרה". בימים כתיקונם, החיים במקום מתנהלים על מי מנוחות.

יפרח הוכרז כנעדר ובמשטרה השקיעו את כל המשאבים העומדים לרשותם כדי למצוא כל בדל מידע שיוביל למציאתו. מפקד תחנת משטרת טייבה, סנ"צ איציק מנשה, מתנסח בזהירות. לדבריו, חודשיים לאחר שיפרח נעלם, למשטרה אין כרגע קצה חוט שיכול להוביל להתקדמות בחקירה, ולא כל שכן לפענוח הפרשה.

לדבריו, כל האפשרויות נבדקות. "אנו בודקים האם היעלמותו נסובה על רקע לאומני, פלילי או כל רקע אחר", הוא אומר. "תחקרנו ותשאלנו את המשפחה, החברים, השכנים והמכרים על מנת לאסוף כל מידע שיכול לעזור לנו להתחקות אחר עקבותיו של יפרח.

האם יכול להיות שהוא ברח מהארץ על רקע רומנטי? הכל יכול להיות. אמנם הוא לא מופיע כמי שיצא מהארץ, אך ידוע לכל, שאפשר לעשות זאת בזהות בדויה. אנחנו משקיעים את כל המאמצים כדי למצוא אותו ולהחזירו הביתה בריא ושלם".

"בעלי לא נמלט"
עד שלמשטרה יהיה קצת חוט, בבית אפשר לחתוך את המתח בסכין. "בוודאי שהתחושות קשות", אומרת לימור. "בפרט כשאני צריכה לספק תשובות לשני הילדים הקטנים. יש אי ודאות. הם כל הזמן שואלים מתי אבא יחזור הביתה. אני משיבה להם שהמשטרה מחפשת אותו, ואנו מקווים שהוא יחזור הביתה במהרה. אני שומרת עליהם לבדי ואנחנו מנסים להמשיך הלאה בשיגרה, למרות שזה בלתי אפשרי, ומחכים לתשובות מהמשטרה".

לימור לא מבינה כיצד יכול היה בעלה להיעלם כך סתם ביום קיצי בהיר אחד, כאילו בלעה אותו האדמה. כשהיא מנסה לשחזר את האירועים, השיחות והתחושות בטרם נעלם, היא לא מוצאת אפילו סיבה טובה אחת. "האמת היא שלא רבנו יום לפני ולא היה שום דבר מחשיד", היא אומרת. "אדרבא, חיי הנישואים שלנו היו בהחלט טובים. המשטרה בודקת את כל כיווני החקירה האפשריים".

במשטרה לא פוסלים את האפשרות שהוא ברח מהארץ.

"אני פוסלת את האפשרות הזאת. בעלי לא נמלט. משטרת הגבולות דיווחה שהוא לא יצא את שערי המדינה".

אם יש סיבה אחת שאולי, בגינה יכול היה יפרח להיעלם, הריהי הפינוי מגוש קטיף. בעבר גרה המשפחה בניסנית במשך שש שנים. באוגוסט 2005, פונתה כמו כל תושבי גוש קטיף מביתה. תוכנית ההינתקות, שאושרה בשעתה על ידי ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה דאז אריאל שרון, הייתה קשה מנשוא עבור יפרח. גם לאחר שהסכים להתפנות, גילה שהמדינה מערימה קשיים והחליט לעשות צעד קיצוני.

במינהלת ההינתקות קיבלו פקס ובו שאלה שהופנתה אל ראש המינהלת, יונתן בשיא. בפקס נכתב: "האם אתה רוצה שאני אהיה הראשון שמתפרסם כמי שמתאבד?".

השוטרים שקיבלו קריאה בדבר התבצרות הגיעו לביתו של יפרח ולטענתם, יצאו משם כלעומת שבאו. בכלי התקשורת נשמע יפרח דווקא מאיים מאוד: "אם דרישותיי לא ייענו, אפוצץ את עצמי ואנשים נוספים עם בלוני גז ביום יישום ההינתקות", אמר. לדבריו לא קיבל קרווילה של 90 מ"ר כמו שביקש, אלא של 60 מ"ר בלבד. בסופו של דבר, כאמור לא קרה דבר.

"בילבלו אותי"
"אני לא יודעת להגיד האם רוני היה במצב רגשי קשה בגלל הפינוי" אומרת לימור. "הכל יכול להיות. ברור שהפינוי היה קשה ולא נעים בכלל, וזאת בלשון המעטה, אבל על פניו עושה רושם שזה לא נתן לרוני להשפיע עליו. ברור שבכל סיטואציה שהיא, זה לא נעים שבאים חיילים ומגרשים אותך מהבית, מה גם שהדבר נעשה בהוראה חסרת אחריות מוסרית וציבורית של ממשלה בראשותו של אריאל שרון, שבפירוש בגד בציבור הבוחרים שלו ומעל באמון שנתנו לו בקלפי".

קרוב משפחה אחר שעימו שוחחנו השבוע, מציין כי הלויאליות של רוני יפרח לאדמת הארץ הייתה נר לרגליו. "רוני לא הפסיק להגיד שתוכנית ההינתקות היא אסון למדינת ישראל, משדרת חולשה ופחד, חוסר בעמוד שדרה, ורק תזמין ירי, הרוגים ופצועים. התברר שהוא צדק. רוני היה מלח הארץ וניסה לפעול בדרכים הסברתיות כדי לבטל את רוע גזירת ההינתקות. אני זוכר כיצד הוא עבר מבית לבית, עודד את תושבי ניסנית והפיח בהם רוח של תקווה. כמו כולם, גם אני בהלם מההיעלמות של רוני. אני מכיר אותו כבר הרבה שנים, וזה לא דבר שאופייני לו. אני מקווה ומאמין שמדובר באי הבנה ובטוח שנראה אותו בקרוב בבית כשהוא בריא ושלם. אנחנו לא מפסיקים להתפלל לשלומו ולחזרתו המהירה הביתה".

לאחר הפינוי התגוררה המשפחה בקיבוץ יד חנה, הקרוב לכפר יונה, שם מתגוררים בני משפחתם.

לימור, נעזרת אולי באנשים אחרים, חוץ מהמשטרה כדי למצוא את בעלך?

"כן. נעזרתי ברבנים ומגידי עתידות. האמת, שזה רק בלבל אותי. חלק אמרו לי שרוני כבר לא נמצא בין החיים, וחלק אמרו לי שבקרוב הוא יגיע הביתה ויהיו חגיגות. כמובן שאני ממשיכה לשמור על אופטימיות ומחזקת את ילדיי".