אדם שטוב לו /דיון/

איזו שאלה מתסכלת...

מצד אחד - אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, יש לו מנה - רוצה מאתיים, יש לו מאתיים - רוצה ארבע מאות. כלומר, לא משנה מה יש לך, אתה רוצה יותר.
ומצד שני יש את רבי חנינא בן דוסא, שכל העולם היה ניזון בזכותו, והוא בעצמו הסתפק בקב חרובים.

ובמחשבה נוספת, אם יש מישהו שאין לו שום דאגות והוא מאושר במה שיש לו, ולא רוצה שום דבר נוסף בחיים, הוא לא ירגיש תיסכול שאין לו לאן לשאוף יותר? הרי הוא מבחינתו הגיע לטופ...

נלך אחד אחד...

יש אדם שטוב לו בחיים,  ויש אדם עם חיים מאושרים, הפסקה האחרונה היא הבעיתית...

התסכולים  והבעיות הם חלק מהחיים...
ישנם בעיות לכל אדם השאלה איך אותו אדם מביט על הבעיה...
חיובי או שמא שלילי...

אם חיובי אז זו כנראה אינה בעיה
אם שלילי זו בעיה גדולה...

אפשר לפתוח את הנושא להרצאה שלימה והסתפקתי בזה...
מחכה לתגובות עינייניות..

_________________

אני חושב שגיטרן העלה פה 3 נושאים, שכל אחד מהם ראוי להתייחסות בפני עצמו.

האם יש אדם שטוב לו בחיים?
האם יש אדם עם חיים מאושרים?
והאם יש אדם ללא תסכולים?

כל אחת מהשאלות, היא שאלה בפני עצמה. כי יכול להיות אדם שטוב לו, והוא לא מאושר. יכול להיות אדם מלא תסכולים למרות שטוב לו וכו'.

אנסה להתייחס כרגע לחלק מהשאלה הראשונה, "האם יש אדם שטוב לו", בואו נשאל מה זה טוב. ואני חושב שכדאי לחלק בין שני מרכיבים שלכאורה דומים: טוב לי, ונעים לי (או, נוח לי, נחמד לי וכו'). יכול להיות שמשהו טוב ולא נעים, או משהו נעים ולא טוב. למשל, עוגה עמוסה בסוכר לחולה סכרת, היא בהחלט טעימה לו, אבל האם היא טובה לו ?! טיפול רפואי מכאיב, הוא בהחלט לא נעים, אבל האם זה רע ?!

כמו שחנוכי אמר העלת פה שלושה נושאים...
אני אתייחס לכל אחד בנפרד..
האם יש אדם שטוב לו בחיים?
ההגדרה של טוב היא הגדרה כוללנית מידי לדעתי..יש את ה"טוב" במובן הרוחני,וה"טוב" במובן הגשמי. כמובן שאין אפשרות להשוות בינהם.אבל כרגע אתייחס לטוב במובן הגשמי. יש אנשים שמבחינתם טוב זה שיש להם כסף,אחרים זה משפחה ואחרים זה חברים וכד'.. לפעמים לבן אדם יש "טוב" מסויים,אבל הוא פשוט לא רואה אותו..כמו שהעצלן אמר יש לנו מנה ורוצים מאתיים. אנחנו נעשים "עיוורים" ברגע שמגיעה לנו טובה מסויימת. לכן,כמעט ברור שלכל אדם יש "טוב" מסויים בחיים. והעבודה שלנו זה לראות את הטוב שהקב"ה משפיע עלינו ולהודות לך על כך.

האם יש אדם מאושר?
שמחה ואושר זה עניין של הסתכלות,לעניות דעתי. יכול להיות אדם עם כל ה"עושר" הגשמי בעולם, ולהיות מסכן ונדכא. לא פעם ולא פעמיים שמענו על אנשים חסרי כל,עניים, מסכנים שהיו מאושרים. למה? כי ככה הם בחרו לחיות. לכן חיים מאושרים זה משו שבהחלט יכול להיות גם אם אין לכאורה כלום. זה בחירה שלנו (בניגוד לדברים אחרים שצריך לעמול עליהם ולא תמיד מצליחים להשיג..) איך לקבל סיטואציה מסויימת גם אם היא לא הכי נעימה. יש את האפשרות לרחם על עצמינו להיות מסכנים ולבכות וכו'..ויש את האפשרות להסתכל על זה ולהגיד זה נסיון שהקב"ה נתן לנו,ואם נהיה עצובים זה לא ממש ישנה את הסיטואציה,אז חבל לגרום לעצמינו "רעה" פעמיים. גם להיות במצב לא נעים וגם עוד "להתעצבן" על זה. לכן שוב אני חושבת ש"אושר" זה עניין של הסתכלות.

על השאלה השלישית אענה מאוחר יותר אני צריכה לצאת...=)

חזרתי...=)

האם יש אדם ללא תסכולים??

אני חושבת שלא. למרות שזה מידי כוללני לאמר כך. לרובנו,אם לא לכולנו,יש רגעים של תסכול. שכלום לא הולך,והכל נראה שחור.
תסכול-זה רגש מאוד עמוק,נראלי אפילו יותר מעצב. זה משו מאוד פנימי.לכן הרגשה של תסכול היא לא הרגשה שבאה סתם כי היה לי יום לא מוצלח,זה בא בעקבות הצטברות של דברים. לכן  סביר להניח  שלכולנו יש רגעים כאלה. למרות שהם לא יומיומיים. (מקווה...)

מקווה שהסברתי ת'צמי טוב..אני לא משו בהבעה בכתב...=)

טוב, אני קורא רק עכשיו את התגובות.. האמת שאין לי מה להוסיף רק לומר תודה לכולכם.. 
 

אני חושב, שהתסכול הוא במצב שאני חסר אונים. למשל, כשאחד נתקע בשרותים או במעלית, אחרי שניסה לחלץ עצמו ואחרי שהזעיק עזרה, כלומר אין לו מה לעשות כרגע. הוא מוציא את העצבים שלו בדפיקות וכדו'. למה, כי הוא מתוסכל!

זאת אומרת, שהתסכול הוא תוצאה של הרגשת חוסר אונים.

וכאן השאלה, אם אנו מתוסכלים, זה אומר שאנו חסרי אונים. אז למה באמת ???