|
|
| נשלח ב-6/11/2009 11:32 |
 |
| |
תמי ארבע, נחכה ונראה......
אם הוא ישתגע האם תרצי אותו כזה?
לא שווה למות בשביל משחקים של כבוד,
אני מוכנה להתקשר,
לא אכפת לי מה תחשוב,
רק תבטיח, שזה לא יגרום,
שאתה פחות תאהוב,
לוחצת על אתחול,
מנסה להתאפס,
התגלתה תקלה,
מבשרת המערכת,
אין כניסה לאוהבים,
לבאג הזה,
אין אנטי וירוס,
עדיין לא המציאו,
כולםמפחדים,
אפילו רק לגעת,
אולי גם הם יהיו חולים,
ולי לבינתיים,
נמחק הזיכרון,
הוא הרס לי את הדיסק קשיח,
והכניס לשם, כעס, קצת כאב,
למישהו אולי יש,
את תוכנת התקוה?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2009 11:46 |
|
| |
החיטה,
לא מדובר במשחקי כבוד, רק בבירור ענייני על כוונותיו של הצד השני
האם הן אמיתיות עד הסוף. איך הן באות ליידי ביטוי בחיי היום יום..
וכמובן, יש לזכור שגם אם גבר "משתגע מגעגועים" הרי זה לא כמו שאישה עושה זאת..
לכי תביני אותם :P
רוחלה,
תודה מותק :)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2009 12:33 |
|
| |
יפה מאוד! תראי לו מזה! הוא הגבר ותפקידיו לחזר. . . אל תיתיאשי תבדקי אם הוא באמת אוהב אותך ככה! בהצלחה ושב"ש. . .
_________________
כשה' סוגר דלת...הוא פותח חלון...!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2009 10:14 |
|
| |
...
אתה כל כך מרוחק
אנונימי כמעט
חבויים מפני צדדים כל כך
רבים, באישיותך
בחשק רב אני עוקבת
מנסה
להתחקות אחר התנהגותך
ומגלה שוב שוב
עד כמה עמוק, ועד כמה
רחוק
אתה יכול להיות..
רוצה להבין
מה הטריד אותך אתמול
בשעות בהם הלילה פינה מקומו
לאור היום
להיות שותפה בכל מה
שעובר לך בתוך הראש, בתוך
הלב
לשמוע ממך מה טוב ומה מציק
ומה כואב
להסתכל לך בעיינים ולהבין
מה אתה חושב
ובמילה אחת, רק במילה אחת:
להתקרב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2009 21:21 |
|
| |
כשאסיק התכוון לאשכול שירים, הוא התכוון לתמי4...
כל השאר, שיסתפקו בתגובות...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2009 10:23 |
|
| |
בלי להגזים.. 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2009 17:38 |
|
| |
או לא כלום..
לא, לא
אני ממש לא מסתפקת
בחצי, או ברבע
לא רוצה
חלקי תשומת לב
וקרעי שיחות
לא מחפשת מפגשים
אקראיים
גם לא יספיקו לי
כמה שעות
אני רוצה אותך, את
כל כולך
עם כל מה שאתה
חושב
וכל מה שאתה רוצה
או אוהב
או מסרב
או כואב
רוצה לשמוע מייד, כל מה
שעובר לך בראש
כל מה שקורה ליידך
לראות כל חיוך
כל קימוט במצח, בשניה
בו הוא קורה
להכיר את כל החברים
ללמוד את כל ההרגלים
את כל הבילויים
והקשיים
הכל
נמאסו עלי המחיצות
אבד זמנו של
הריחוק
הטלפון כבר לא
ממש מספק
אותי
גם לא חצי-מפגש לא-רשמי
בין עבודה לעבודה
בין שיחה לשיחה
אני רוצה
את כל
כולך
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2009 14:58 |
|
| |
אהמ אהמ,
אוהבת לשמוע את
הקול שלו
כשהוא מופתע
ומחייך
או מגחך
אוהבת לשמוע את
הקול שלו
כשהוא לועס את קצה
העט
כשהוא סתם יושב
ומפטפט
אוהבת לשמוע את
הקול שלו
כשהוא איתי או
עם חברים
כשהוא עייף או
ממש מרדים
אוהבת לשמוע את
הקול שלו
ותמיד עדיף לי
פנים מול
פנים
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2009 17:17 |
|
| |
תמי?! אולי תגידי לו את זה ישירות? באמת אין כמו פגישות!!!
_________________
כשה' סוגר דלת...הוא פותח חלון...!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2009 10:35 |
|
| |
תמימימימי
את מדברת קצת כמו - מאוהבת? ( אצלי מאוהבת = מסונוורת..)
אם מישהו נותן לך קרעי שיחות ורבעי מילים -
ואת צריכה יותר -
זה אומר שאת שווה יותר!!
הבנתוש?
אז תצאי טיפה מלוח המשחק, או מבריכת המיים,
ותנסי להביט שוב מלמעלה על כל זה.
אולי משהו ישתנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2009 13:31 |
|
| |
זה..
לשבת מול המחשב בעבודה
ולשמוח בלי שום סיבה
עמוק מבפנים
סתם כך
לקפוץ על כל טלפון ועל
כל שיחה
וגם אם זה לא הוא
לדעת בדיוק מה
הוא עושה כרגע במקום
להתקשר אליך
להרגיש מרחוק פעימות,
נשימות
במין שלוה מנומסת לשמור
על שתיקה
להמשיך לחיות את
החיים שלך
כפי שהיו הרבה
לפניו
רק עם משהו בפנים,
מרחף, מעופף
אוהב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2009 14:51 |
|
| |
סליחה על השאלה הגסה....אבל....
אם את כל כך אוהבת אותו למה אתם לא מיתחתנים???
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2009 18:32 |
|
| |
תמי4 הגיעו ימים טובים אה?
נא להתחתן ומהר. שלא תצטרכי למחזר שירים ישנים אח"כ או להשתמש בשלי....
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 10:06 |
|
| |
אמנם זה לא שיר,
קליק. מנורת השולחן פורשת לשנת לילה. אני עוד לא.
חושך בחדר הקטן שלי. הוילון הכבד מסתיר את העלטה שבחוץ. זו השעה בה גם מנורות הרחוב הולכות לישון. חם לי מתחת לשמיכה הגדולה. מתכרבלת בישיבה, בוהה בקיר.
אפשר לשמוע את המקרר מתנשם מתוך שינה. את המים זורמים בצנרת. את השכנה מלמטה מנסה להרגיע את התינוק שלה. תינוק.
מרחוק, אם ממש מתאמצים, מתגלגל הצחוק של התנים אל תוך הקור בחוץ. משוחרר כל כך ומלחיץ. ככה תנים צוחקים. אני דווקא בוכה.
הכל מטושטש בלי משקפיים. עוד עם דמעות. הבגדים למחר זרוקים על הספה השחורה. תיק גדול מחבק את הסידור, את הארנק, את בקבוק המים. פתאום נורא לבד לי, למרות שבמרחק שעתיים נסיעה יש מישהו שאוהב אותי נורא. או לפחות טוען שכך. אני, כרגיל, מסרבת להאמין.
אצבעות קפואות מלטפות בלי משים את הפוני. הוא תמיד מבקש שאסיט אותו הצידה כדי שיכול לראות לי את הפנים. עכשיו ממילא אי אפשר לראות דבר. ממילא חושך. ממילא הוא רחוק כל כך. ממילא אין מה לראות.. אני בוכה. הוא אוהב אותי צוחקת.
רחוק. ורק בגללי.
רחוק כי אני מתעקשת לא להבין אותו. לא להשלים עם חסרונותיו. לראות רק את מה שאני רוצה לראות, וגם מזה להעלים עין.
רק בגלל שאני נוטה לסבך הכל, גם אם זה כל כך פשוט. או שלא. לא יודעת.
אני רוצה את המתיקות שבחיוך שלו. את הלב הגדול, את המידות הטובות, את העקשנות הדביקה. רוצה את הפעלתנות שלו, את ההרפתקנות, את היאוש המריר והמבט.
לא רוצה הרבה דברים אחרים. לא מקבלת את הגניחות המתנצלות. מתעקשת להבין הפוך ממה שהוא מנסה לשכנע אותי. למה? ככה. כזו אני.
כזו אני ויתכן ובכך אפסיד אותו. לא, לא בגלל שהוא יעזוב. אולי רק בגלל שאני אלך. שוב ישבר לו הלב. שוב אני אבכה בלילות.
האגואיסטיות המגעילה שלי לא נותנת לי לפתוח את הלב. למה רק אני? למה הוא לא? למה אני לא שומעת את ההסברים שלו.. למה אני לא רוצה להאמין?
מאזדה כחולה מאירה את הכיכר מתחת לחלון. חסיד עם מגבת כבר הולך ברחוב. השמש מדגדגת את האופק, מתעקשת להעיר גם את מי שלא נרדם הלילה. השעון שלי מסובב מחוגיו על השעה המדוייקת, 5:59. נשימה אחת חדה שלי והשעון מעורר בפלאפון מתעורר לחיים.
לקום אל תוך שבוע חדש. להתעורר לימים בהם אאלץ לחשוק שיניים ולהחליט החלטות. עד כמה אני אמיצה באמת. עד כמה אני אוהבת באמת.
עד כמה אני רוצה את החיים שלי מעניינים.
איתו.
 |
|
|
|
|
|
